יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּחֲבַצָּֽלֶת׃
קול התור
תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.
גן נעול
וכן לא צמח קרן ישועה וגאולת ישראל באבדן פרס ויון, כי כשהושפלה מלכות פרס, היו תחת יד יון. כשהושפלה מלכות יון, באו תחת עול המלכות הרביעית. ומטעם כל זה לא נבא ישעיה ובחר בו השם להגיד ישועת ישראל רק על מפלת המלכות הראשונה והאחרונה, כי [במפלת] בבל יצאו ישראל מגלותם ובנו העיר ירושלים. וכאשר תרד אדום ממעלתה יֵצאו ישראל מגלותם פעם שניה, ולא יוסיפו בני עַוְלָה עוד לענותו.10מליצה ע"פ שמואל ב ז, י ומעצמו שמענו שהמלכיות שיקומו בין הראשונה והאחרונה לא תעמודנה. והנה החל ישעיה לנבא על בבל והגוים ואדום אחר תבוסת סנחריב מלך אשור ומחנהו על הָרֵי ישראל. כי אשור היה חפץ להשמידנו ולהחריב ארצנו ולהגלות אותנו בין העמים ולא עלתה בידו. כי נלחם השם ב"ה עמו בזרועו החזקה ובידו הנטויה, וכאשר נפל שָׁדוּד, אז נבא שבעון יהודה יקומו עוד ד' מלכיות בארץ והם יעשו הרעות לישראל ויצליחו. אבל אחריתם תהיה לאבדון. ועל כן עשה ממפלת מלך אשור מופת11סימן להוכחה נאמן על מפלת שאר הממלכות כמבואר למעלה. ואולם אשור הגלה את ישראל את עשרת השבטים, כמו שכתוב בספר מלכים,12מלכים-ב יז, ו ועדיין לא שָׁבוּ מגלותם, ולא סבלו עול ד' מלכיות שקמו אחר מפלת אשור, ויהודה לבדו סבל עוּלָם. ועיקר נבואת ישעיה היה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בראשית ספרו. ועל כן אחר שהשלים הנבואות שקרו בימיו מביאת סנחריב על יהודה וירושלים, החל להזכיר חדשות אשר תצמחנה בארץ אחרי הדור ההוא, והוא ענין ארבע מלכיות וְאָבְדוֹנָם ותשועת ישראל באחרית הימים. ואחר שספר מפלת המלכות האחרונה, נבא על תשועת ישראל וגאולתם גאולת עולם, כמו שכתוב בפרשת "ישושום מדבר וציה" (ישעיה לה, א). ואחר כן כתב ענין סנחריב ואיך נפל על הָרֵי ישראל בחֶרֶב לא איש, להודיע שכאשר נבא עליו כן היה, לא נפל דבר מכל דבריו אָרְצָה. ואחר כן החל לנבא על מעלת ישראל וגדולתם באחרית הימים, והטובות שתקראנה להם לעולם הבא. ונבא על זה נבואות רבות. תחלתן פרשת "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א) עד סוף הספר. ולא העלים השם ב"ה מלב נביאיו שיעץ בעצה גמורה שתאבדנה מלכות הגוים מן הארץ, למען13כלומר היה ראוי להעלים הבטחה גמורה זו למען ישובו ישראל בתשובה מתוך פחדם יפחדו ישראל ויתנו לב לשוב אל ה', כמו שהעלים עצתו בענין סנחריב כמו שביארנו למעלה. כי אין הענינים דומים. כי נבואותיו על סנחריב קרו בימיו, אבל מה שנבא על מפלת ד' מלכיות הוא לימים רבים ורחוקים. ולולי מה שיעץ השם ב"ה להאבידם מפנינו היינו נואשים מן הגאולה וכמו שאמרנו. וזה שאנו יודעים עצתו ית' אין זה ממה שיסיר לבנו מן ה', ושנהיה מתעברים ובוטחים בישועתו, כי לא הודיענו קץ הימין, ומי יודע עד מתי? ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו,14ניב לשון מן הגדה של פסח, פסקא "והיא שעמדה" ומי האיש הירא את ה' אי אפשר שלא ישפוך [בקשות] רחמים ותחנונים לפניו ית' שימהר לגאלנו ויחיש קץ ישועתנו, כדרך שדרשו קדמונינו ז"ל (סנהדרין צח ע"א) על פסוק "אני יי' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב). הנה השמעתיך בקצרה ועל דרך כלל כונות הנבואות הנכתבות בספר ישעיה בן אמוץ. ואם תדרוש ותחקור בספרו תראה כי "מִפְתַּח שפתי מישרים" (משלי ח, ו), ויספיקו הרמזים הקצרים להעמידך על אמתת הענינים כולם.
אורות
הנטיה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד', שאע"פ שאין בה עדיין גדולים גמורים, מפני השממון הגדול של הגלות, ראויה היא, ע"י עבודה רוחנית ומעשית, שיצמחו בה כל הגדולים הטובים שבעולם להוציא משפעה נשמות גדולות ועליונות המאירות את כל העולם כולו בכבודן. ויש לעומת זה נטיה לאומית של גוים, שהיא חורבה ומדבר, שבשום אופן אינה ראויה לגדל צמחים, והצמחים הרעים כגפן סדום, חמת תנינים ואשכלות מרורות, הלא העדרם טוב ממציאותם, ונמצא שהכל הוא בהם העדר גמור וחורבן מוחלט, ואותם "הגויים1 חרב יחרבו" (ישעיהו ס יב). רק ההשפעה של הקדש, המעורב בנטיה הלאומית הישראלית, מרטבת את אלה הנטיות האנושיות בכלל ומחזירתן לטובה, עד בואן גם הן לידי עילוי להיות ראויות ע"י תכיפת חבורן ויחסן אל ישראל, להצמחה רוחנית. "ישושום2 מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיהו לה א), אשר כ"ז בא יבא ע"י גאולתם השלמה של ישראל שתקדים לבא.