ישעיהו מד:יט מחשבת ישראל: חובות הלבבות ומורה נבוכים

וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃

חובות הלבבות

וְאָמַר בְּמִי שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל בְּעִנְיָנָיו וְלֹא חִשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם (ישעיהו מ״ד:י״ט) וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה וְאָמַר (תהלים עח) לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ וְאָמַר (דברים לב) זָכֹר יְמוֹת עוֹלָם וְאָמַר (תהלים קמג) זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם וְאָמַר (איוב לו) אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק:
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְהָרְאָיָה שֶׁהַהֲשָׁבָה אֶל הַלֵּב הוּא עִיּוּן הַשֵּׂכֶל הוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מד) וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה וְגוֹ׳ וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע״ה (דה״א כח) וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה׳ וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

והוא שם השכל: ״ואיש נבוב ילבב״ – כלומר: ישכיל; וכן: ״לב חכם לימינו״ – שכלו בענינים השלמים – וזה הרבה. ולפי זה הענין הושאל לאלוה בכל מקום – רצוני לומר: שהוא מורה על השכל–; אלא הזר שהוא מורה על הרצון – כל מקום כפי ענינו. וכן: ״והשבות אל לבבך״, ״ולא ישיב אל לבו״ וכל מה שדומה לו – כולו בחינת שכל כמו שאמר ״ולא נתן יי לכם לב לדעת״ כמו אתה הראית לדעת״.
שאל רבBookmarkShareCopy