כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ לִמְשִׁיחוֹ֮ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ לְרַד־לְפָנָיו֙ גּוֹיִ֔ם וּמָתְנֵ֥י מְלָכִ֖ים אֲפַתֵּ֑חַ לִפְתֹּ֤חַ לְפָנָיו֙ דְּלָתַ֔יִם וּשְׁעָרִ֖ים לֹ֥א יִסָּגֵֽרוּ׃
דברי שלום ואמת
אמנם לא כאשר יראה האדם, אבל לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ומאז הבין היוצר ב״ה ארץ ושמים, סדר בחכמתו העליונה מועדי תבל, עתים לטובה ועתים לרעה, כי הוא קורא הדורות מראש, וצופה עד אחרית הכל, וכמו שמדור דור נגלו תעלומות חכמה בטבעיות ולמודיות ומלאכת מעשה על ידי אנשים חכמים, כמו מציאת אמעריקא, מציאת הדפוס, מציאת אבק מלחמה, מציאת מראות ההבטה וכיוצא בזה, כן פקד מראש דור דור ומנהיגיו, ומקים מלכים לכסא להיות כלי אומנותו, לפעול על ידם משפטיו ועלילותיו, שהרי הנביא ישעיהו חי כמו שלש מאות שנה לפני חרבן בבל, ונבא על כובשה וקראו בשם, כאמרו כה אמר ה׳ למשיחו לכורש (ישעיה מ״ה א׳) וכן אמר איש האלהים לירבעם מאתים שנה מקודם, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א׳ י״ג ב׳).
גן נעול
"הגידו והגישו אף יִוָעַצוּ יחדו" (ישעיה מה, כא). פירוש. הנביא מנבא על צאת ישראל מגלות בבל, ואמר שיֵצאו ברשיון כורש, כמו שכתוב "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (מה, א). והודיע כי הוא יחריב מלכות הכשדים, ויבנה ירושלים וִישַּׁלַח הגלות מבבל. והנה יש בנבואה זאת שני דברים מפליאים. האחד, כי מלכות בבל החזקה תנתן ביד מחריביה, וישראל החלושים בגלותם יגאלו ויבנו העיר והקדש פעם שניה. והשני, כי הודיע זה מראש יותר ממאתים שנה קודם לידת כורש. ודרך המבקש להנקם ממשנאיו להסתיר עצתו שיעץ עליו, למען לא יתכונן להנצל. אבל השם ב"ה מפרסם הגזרה שגוזר על הרשעים, לפי שאין מידו מציל. ולכן הודיע ביד עבדו ישעיהו כי תחרב בבל ביד כורש מלך פרס, כי לא תועיל ההודעה הזאת להבבליים כלום, כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא). ואם ה' צוה, מי יפר?1ישעיה יד, כז ועל הראשון אמר "אני יי' ואין עוד, זולתי אין אלהים" (ישעיה מה, ה). ואמר "למען ידעו וגו' כי אפס בלעדי אני יי' ואין עוד" (מה, ו). ואמר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידַי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (מה, יב). להודיע שאל יפלא בעיניהם חורבן מלכות בבל וגאולת ישראל מידם, כי הוא ב"ה כל-יכול ולא יפלא ממנו דבר. ועל זה אמר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך" (מה, יט), כלומר לא יעצתי הגזרה על בבל בסתר, או במקום ארץ חשך אין רואה. ואין [הַסְתָּרָתִי] הדברים שגזרתי עליהם הגזרה למען לא יקחו עצה להינצל ממנה. אבל "אני יי' דובר צדק מגיד מישרים" (ישעיה מה, יט), כלומר אני מגיד בפניהם מה שאני גוזר בצדק ובמישרים אולי יקחו השומעים מוסר וייטיבו דרכיהם וישובו אלי. ואם אינם שבים לא תועיל להם ידיעת הגזרה, כי אין מידי מציל. ועל זה אמר "הקבצו ובאו התנגשו יחדיו פליטי הגוים. ולא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אֶל אֵל לא יושיע. הגידו והגישו אף יועצו יחדיו" (מה, כ-כא), כלומר הקבצו ובאו והתנגשו אַתֶּם פליטי הגוים הסכלים. ונשמע מה בפיכם. הנה אין דעת בכם, כי אתם נושאים פסל עץ, ומתפללים אל הפסל. וזה אות כי בוערים2תהלים צד, ח לשון "בעיר", בהמה "ושלח את בעירה" (שמות כב, ד) אתם, אין בכם צורת האדם. ומה תוכלו לדעת בענינים העתידים לבוא? ואמר "הגידו והגישו" (מה, כא), כלומר דבריכם ועוצם טענותיכם. כן אמר במקום אחר "יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה" (ישעיה מא, כב). ואם תדעו העתיד לבוא עליכם, "תִּוָעֲצוּ יחדיו" (מה, כא). כל חכמיכם יִוָעַצוּ מנפשם כדת מה לעשות, במה תבטלו הגזרה ותעמדו כנגדה. הנה אין בכם דעת לדעת העתידות, ואם תִוָדַע לכם הגזרה העתידה לכם, אינכם יכולים להועיל לְבַטְלָהּ ולעמוד כנגדה. ואולם אני ה' לבדי "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י), ומודיע מה שאני גוזר, כי גְזֵרָתִי תחול על כל פנים ולא יבטלנה האדם בעצתו. ועל זה אמר "מי השמיע זאת מִקֶדֶם, מאז הגידה הלא אני יי'" (מה, כא). כלומר אני לבדי המודיע הכל מִקֶדֶם, למען יקחו העמים מוסר וידעו כי אני אֵל וישובו אלי וְיִוָשְׁעוּ בתשועתי, ועל זה אמר "פנו אלי וְהִוָשְׁעוּ כל אפסי ארץ כי אני אֵל ואין עוד" (מה, כב). ואם לא תאבו להטיב מעשיכם, דעו כי לא תועיל לכם, שהודעתי הגזרה. כי אם תִּוָעֲצוּ יחדו לא תנצלו. "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" (ישעיה ח, י), כי גְזֵרָתִי שגזרתי תחול עליכם ולא תשוב ריקם. ועל זה אמר "בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון" (מה, כג). כלומר מה שאני יועץ לעשות, כן יקום וכן יהיה. והשבועה היא העצה ואות שלא נאמרה על תנאי כדרך שבארנו למעלה (חדר ב חלון ו). ובפירוש הראב"ע ז"ל "בי נשבעתי, כל מקום ששם שבועה היא גזרה שנגזרה ולא תבטל" ע"כ. ויפה דִבֶּר. ואמר עוד "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה מו, י). כלומר אני מודיע הגזרה טרם בואה, ולא תועיל עצת בן-אדם להנצל ממנה. כי אני גוזר שתקום מה שיעצתי אני, ואני עושה כחפצי.
אם הבנים שמחה
ונראה דיש סמך לכל דברי חז"ל הנ"ל מדברי הנביא בישעי' (סי' מ"ד) שאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם האומר לכורש רעי וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' (ורש"י פירש למשיחו כל שם גדולה קרוייה משיחות) וראיתי לרבינו הרמב"ם באגרת תימן שכתב דנבואה זו של מפר אותות בדים משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עברו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחורבותיה אקומם מדברת מימות המשיח מהרה יתגלה לפי שחשבו העכו"ם שאומה זו לא יהי' לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו וכל החכמים כולם פה אחד בעצה זאת יפר הקבה"ו מחשבותם וסברתם הנוכחשת ואז יגלה המשיח שכן אמר ישעי' בבאור ענין זה מפר אותות בדים וקוסמים יחולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחורבותיה אקומם עכ"ל הרי דרבינו הרמב"ם כתב דנבואה זו על גאולה דעתיד נאמר ועתה נדרוש סמוכין דכיון דהנביא הסמיך נבואה זו לנבואה דכורש האומר לכורש רעי (ופירוש רש"י רעי מלך שלי) וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו משמע דגם נבואת ישעי' על גאולתינו יהי' באופן זה דתחלה| יבנה ירושלים ע"י רשיון המלכות דיתנו רשות לשוב לא"י ולבנותה ויבנו ביהמ"ק ואח"כ ישתלשל משובה זו גאולה אמיתית כמו שאמרו חז"ל דבאמת ראוי הי' גם מכורש להשתלשל גאולה אמיתית ושלמה רק גרם החטא אבל משובה זו של עתה ודאי ישתלשל גאולה שלמה אבל בתחלתה תהי' על אופן דהי' בימי כורש והיינו דסמכה הנביא להדדי עיין רש"י עזרא א' ב' כה אמר כרש מלך פרס על ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים פרש"י צוה עלי על ידי ישעי' הנביא כמו שנאמר בספר ישעי' מ"ד האומר לכורש רעי ולאמור לירושלים תבנה כה אמר למשיחו כורש אשר החזקתי בימינו וכבר נאמר נבואה זו ע"י ישעי' עכ"ל - הרי דזה מדבר מבית שני ולמה הוצרך להסמיך למה שניבא ישעי' תחלה כבנין ירושלים דלעתיד אלא על כרחך להורות על מה שאמרו רבותינו חז"ל דגם בנין ירושלים דלעתיד ובית המקדש שבה יהי' בתחלה על אופן של כורש דיבנה ברשות וברשיון המלכות ועצת מלכיו ישלים קאי על המלכים שנתנו רשות לזה וכמו שכתבתי לעיל דהמה מלאכיו בזה ובאמת ראיתי ג"כ בספר האמונות והדעות לרבינו סעדיה גאון כן דתחלה יהי' נבנה ברשות מלכי אדום וזה יהי' הכנה לבית המקדש של מעלה והאמיתית יעיי"ש וגם האברבנאל בפסוק בונה ירושלים ה' כתב שיוכל להיות כי דגאולה תהי' אשר יעלה ברצון המלכים אשר יוחזר ארץ הקדושה לישראל ומי שיחפוץ לעלות יעלה כמו שהיתה בגלות בבל ואח"כ כאשר נבנה ירושלים ועה"ק אז יעלו כולם יחד עכ"ל וכן כתב המלבי"ם במיכה ד' וקיצור דבריו שהגליות יתחילו להתקבץ ויהי' להם קצת ממשלה והנהגה ואח"כ יהי' להם מלכות קבוע שהיא מלכות בית דוד ואח"כ ימלוך המלך המשיח בממלכה קבוע ומלכות בית דוד תתגלה במדרגה בתחלה לא יהי' רק שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהי' לה' המלוכה עכ"ל ואני מצאתי עוד בפסיקתא שוש אשיש כנסת ישראל בשעה שעלתה מבבל במוצאי שבעים היתה טעונה חסד בפני כל מלכיות ופירש ר' אפרים זלמן מרגליות וז"ל שבעת פקודת בבל היו מפוזרים בעולם והיו כפופים למלכי האומות ונשאו חסד בעיניהם ונראה דדריש ליה מסיפא דקרא כי כארץ וגו' כן יצמיח ה' צדקה ותהלה נגד כל הגוים כלומר שישא חן בעיניהם וכן הוא אומר בצפניא כי אתן לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם עיי"ש הרי דגם בעתיד יהי' תלוי בחן וחסד של אומות העולם וע"כ דיתי' תחלתה באופן של כורש ולפלא שכל אלו הגדולים הנ"ל לא הרגישו שכל זה מרומז בנבואה דישעי' הנ"ל כאשר כתבתי ואולי שמקום הניחו לי להתגדר בעזה"י.