ישעיהו מה:יט מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי בִּמְקוֹם֙ אֶ֣רֶץ חֹ֔שֶׁךְ לֹ֥א אָמַ֛רְתִּי לְזֶ֥רַע יַעֲקֹ֖ב תֹּ֣הוּ בַקְּשׁ֑וּנִי אֲנִ֤י יְהוָה֙ דֹּבֵ֣ר צֶ֔דֶק מַגִּ֖יד מֵישָׁרִֽים׃

גן נעול

"הגידו והגישו אף יִוָעַצוּ יחדו" (ישעיה מה, כא). פירוש. הנביא מנבא על צאת ישראל מגלות בבל, ואמר שיֵצאו ברשיון כורש, כמו שכתוב "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (מה, א). והודיע כי הוא יחריב מלכות הכשדים, ויבנה ירושלים וִישַּׁלַח הגלות מבבל. והנה יש בנבואה זאת שני דברים מפליאים. האחד, כי מלכות בבל החזקה תנתן ביד מחריביה, וישראל החלושים בגלותם יגאלו ויבנו העיר והקדש פעם שניה. והשני, כי הודיע זה מראש יותר ממאתים שנה קודם לידת כורש. ודרך המבקש להנקם ממשנאיו להסתיר עצתו שיעץ עליו, למען לא יתכונן להנצל. אבל השם ב"ה מפרסם הגזרה שגוזר על הרשעים, לפי שאין מידו מציל. ולכן הודיע ביד עבדו ישעיהו כי תחרב בבל ביד כורש מלך פרס, כי לא תועיל ההודעה הזאת להבבליים כלום, כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא). ואם ה' צוה, מי יפר?1ישעיה יד, כז ועל הראשון אמר "אני יי' ואין עוד, זולתי אין אלהים" (ישעיה מה, ה). ואמר "למען ידעו וגו' כי אפס בלעדי אני יי' ואין עוד" (מה, ו). ואמר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידַי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (מה, יב). להודיע שאל יפלא בעיניהם חורבן מלכות בבל וגאולת ישראל מידם, כי הוא ב"ה כל-יכול ולא יפלא ממנו דבר. ועל זה אמר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך" (מה, יט), כלומר לא יעצתי הגזרה על בבל בסתר, או במקום ארץ חשך אין רואה. ואין [הַסְתָּרָתִי] הדברים שגזרתי עליהם הגזרה למען לא יקחו עצה להינצל ממנה. אבל "אני יי' דובר צדק מגיד מישרים" (ישעיה מה, יט), כלומר אני מגיד בפניהם מה שאני גוזר בצדק ובמישרים אולי יקחו השומעים מוסר וייטיבו דרכיהם וישובו אלי. ואם אינם שבים לא תועיל להם ידיעת הגזרה, כי אין מידי מציל. ועל זה אמר "הקבצו ובאו התנגשו יחדיו פליטי הגוים. ולא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אֶל אֵל לא יושיע. הגידו והגישו אף יועצו יחדיו" (מה, כ-כא), כלומר הקבצו ובאו והתנגשו אַתֶּם פליטי הגוים הסכלים. ונשמע מה בפיכם. הנה אין דעת בכם, כי אתם נושאים פסל עץ, ומתפללים אל הפסל. וזה אות כי בוערים2תהלים צד, ח לשון "בעיר", בהמה "ושלח את בעירה" (שמות כב, ד) אתם, אין בכם צורת האדם. ומה תוכלו לדעת בענינים העתידים לבוא? ואמר "הגידו והגישו" (מה, כא), כלומר דבריכם ועוצם טענותיכם. כן אמר במקום אחר "יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה" (ישעיה מא, כב). ואם תדעו העתיד לבוא עליכם, "תִּוָעֲצוּ יחדיו" (מה, כא). כל חכמיכם יִוָעַצוּ מנפשם כדת מה לעשות, במה תבטלו הגזרה ותעמדו כנגדה. הנה אין בכם דעת לדעת העתידות, ואם תִוָדַע לכם הגזרה העתידה לכם, אינכם יכולים להועיל לְבַטְלָהּ ולעמוד כנגדה. ואולם אני ה' לבדי "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י), ומודיע מה שאני גוזר, כי גְזֵרָתִי תחול על כל פנים ולא יבטלנה האדם בעצתו. ועל זה אמר "מי השמיע זאת מִקֶדֶם, מאז הגידה הלא אני יי'" (מה, כא). כלומר אני לבדי המודיע הכל מִקֶדֶם, למען יקחו העמים מוסר וידעו כי אני אֵל וישובו אלי וְיִוָשְׁעוּ בתשועתי, ועל זה אמר "פנו אלי וְהִוָשְׁעוּ כל אפסי ארץ כי אני אֵל ואין עוד" (מה, כב). ואם לא תאבו להטיב מעשיכם, דעו כי לא תועיל לכם, שהודעתי הגזרה. כי אם תִּוָעֲצוּ יחדו לא תנצלו. "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" (ישעיה ח, י), כי גְזֵרָתִי שגזרתי תחול עליכם ולא תשוב ריקם. ועל זה אמר "בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון" (מה, כג). כלומר מה שאני יועץ לעשות, כן יקום וכן יהיה. והשבועה היא העצה ואות שלא נאמרה על תנאי כדרך שבארנו למעלה (חדר ב חלון ו). ובפירוש הראב"ע ז"ל "בי נשבעתי, כל מקום ששם שבועה היא גזרה שנגזרה ולא תבטל" ע"כ. ויפה דִבֶּר. ואמר עוד "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה מו, י). כלומר אני מודיע הגזרה טרם בואה, ולא תועיל עצת בן-אדם להנצל ממנה. כי אני גוזר שתקום מה שיעצתי אני, ואני עושה כחפצי.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

אלא שאני מצאתי דבר ל׳חכמים ז״ל׳ ב״בראשית רבה״ יראה ממנו בתחילת מחשבה שקצת ה׳מצוות׳ אין להם עילה אלא המצוה בהם לבד, ולא כון בהם תכלית אחר ולא תועלת נמצאת – והוא אמרם שם ״וכי מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף? הוה אומר לא נתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות – שנאמר: ״אמרת יי צרופה״. ועם היות המאמר הזה נפלא מאד שלא ימצא לו דומה בדבריהם, פרשתי אני בו פרוש תשמעהו עתה – עד שלא נצא מסדר דבריהם כולם ולא נפרד מהשורש המוסכם עליו, והוא – היות כל המצוות בוקש בהם תכלית מועילה במציאות: ״כי לא דבר ריק הוא״ ואמר: ״לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, אני יי דובר צדק מגיד מישרים״. ואשר צריך שיאמינהו כל מי שדעתו שלמה בזה הענין הוא מה שאספרהו, וזה שכלל ה׳מצוה׳ יש לה סיבה בהכרח ומפני תועלת אחת צווה בה, אבל חלקיה הם אשר נאמר בהם שהם למצוה לבד. והמשל בו: שהריגת בעלי החיים לצורך המזון הטוב – מבוארת התועלת כמו שאנחנו עתידים לבאר; אמנם היותה בשחיטה לא בנחירה, ובפסיקת הושט והגרגרת במקום מיוחד – אלו וכיוצא בהם ׳לצרוף בהן את הבריות׳. וכן יתבאר לך ממשלם ׳שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף׳. וזכרתי לך זה המשל מפני שבא בדבריהם ׳ז״ל׳ ׳שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף׳. אבל אמיתת הדבר היא, כי כאשר הביא ההכרח לאכילת בעלי חיים כוון למיתה הקלה עם קלות המעשה – שאי אפשר הכאת הצואר אלא בסיף וכיוצא בו והשחיטה אפשר בכל דבר; ולברור מיתה קלה התנו חידוד הסכין.
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

והכל – מכת אחת. ושא כל מה שלא זכרתי על מה שזכרתיו בזה הפרק והבדל הדברים בשכלך – ויתבאר לך מה שנאמר על צד המשל, ומה שנאמר על צד ההשאלה, ומה שנאמר על צד הגוזמה ומה שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק – ויתבארו לך אז הנבואות כולם, ויתגלו וישארו עמך אמונות מושכלות הולכות על סדר נרצות אצל האלוה כי לא ירצה לו ית׳ כי אם האמת, ולא ישנא כי אם השקר. ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה והתורות כולן אמנם הם אמת גמור כשיתבוננו כראוי – אמר ״צדק עדותיך לעולם וגו׳״ ואמר: ״אני יי דובר צדק״. ובזאת הבחינה גם כן תנצל מדמיון מציאות לא המציאו האלוה ומדעות מגונות אפשר שיביא קצתם לכפירה, ואמונת חסרון בחק האלוה. כעניני ההגשמה והתארים, וההיפעלויות כמו שבארנו, או תחשוב בדברי הנבואה שהם שקר. והחלי כולו המביא לזה הוא – העלם מה שהעירונו עליו. ואלו הענינים גם כן מ׳סתרי תורה׳. ואף על פי שדברנו בהם הוא בכללות, קל הוא לדעת פרטיו אחר מה שקדם.
שאל רבBookmarkShareCopy