ישעיהו מו:י מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, בית אלהים והאמונות והדעות

מַגִּ֤יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶעֱשֶֽׂה׃

עקידת יצחק

(ש"ר פ' ט') רבי פנחם הכהן בר חמא פתח מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מ"ד) כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלונקיא יש למעלה ומהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריות שנאמר (שם מ"ב) ה' חפץ למען צדקו ואינו חפץ לחייב שנא' (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה. וכן אתה מוצא שהגיד הב"ה למשה מראשית אחרית אם ידבר אליבם פרעה אין כתיב כאן אלא כי ידבר אליכן עתיד הוא לומר כן. אמר ר' יהודה בר שלום כהוגן הוא מדבר אליכם תנו לכם מופת וכן אתה מוצא בנח וחזקיה כו', הצדיקים בקשו אות, פרעה על אחת כמה וכמה.
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

והנה אחר שנתבארה בידינו כונתם ז"ל במה שאמרו (נדרים נ"ח.) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. שא עיניך וראה שכבר צרפו עמהם התנאי העקרי בנבואה במה שאמרו ועניו כי הוא התואר המיוחד והמשלים הגעתה על הדרך שאמרנו בלי ספק וכמו שהזכירו בפירוש בגרם המעלות. (ע"א כ':) טהרה מביאה לידי זריזות זריזות לידי נקיות נקיות לידי חסידות. חסידות לידי ענוה. ענוה מביאה לרוח הקדש. וכבר עלה בידינו בזה מה שכוונו אליו מתחלה מענין הנבואה. ונתבאר כי הוא שפע רצון אלדי למעלה מהטבע האנושי בתורת שכר וגמול. אם מהפרט או בצירוף הכלל. שופע על האיש החסיד הענו תחלה באמצעות החכמה הגבורה והעושר כמו שנז' אני רוצה ג"כ בזה כדי שיוסכם נדר הנבואה אל גדר הנפש האנושית שהיא נושאה כמו שכתבנו במקומו שער ששי *ועתה ראה וכו' ר"ל שמקנין המעלות הנ"ל ואף כי ממעלת החכמ' תצא תועלת גדולה לנביא כי מלבד שהחכמות הטבעיות הן ההתחל' לדעת את היי"ת מצד פעולותיו, כי מדי יוסיף להעמיק בידיעת חקי הטבע והבריא', כן ישוב יתפלא יותר על גבורת וחכמת הבורא ית', אשר את הכל עשה יפה ובחכמ' נפלא', יכיר עי"ז גם המופתים הנסיים אשר יעשה ה' על ידו, כי איש בער אשר לא ידע ד"מ הכרחיות שריפת גופי בני אדם בקרבתם אל האש הארציי לא יתפלא בשמעו כי הי"ת הציל חנניה מישאל ועזרי' מתוך כבשן האש, גם לא הי' מתמיה, בראותו סנה בוער באש ואיננו אוכל, לשאול מדוע לא יבער הסנה"? גם יש הרבה מקרים רעים וטובים אשר עפ"י חקי הטבע הם מחויבים לפעמי' לבוא בהכרת מסיבתם הקדומ', ובכל זאת ימנע הי"ת ביאתם בעבור השגחתו הנסיית היטב ע"י מניעת בואם לטובים, או לגמול עי"ז לרשעים גמול ידיהם הרע, והן הן נסים נסתרים הידועים רק למי שיבין בעצמו חקי הטבע, וידע מה שמחויב על פיהם לבוא בהכרח לולא יגזור רצון הי"ת שלא יבוא, אבל איש בער לא ידעם, וכסיל לא יבין למו. ועתה ראה גם ראה שכבר נמשך מקדימת קצת אלו המעלות ובפרט במעלת החכמה תועלת נפלא הכרחי אליו מצד מה שהוא נביא. וזה כי מלבד שהחכמות האנושיות הם התחלת הדעת את ה' כמו שכתבנו בשער המאמרות שבהם נברא העולם הנה הוא מבואר שעקר מה שנתיחד בו הנביא הוא לחדש האותות והמופתים האלדיים בשעת צרכן והוא הענין הנפלא שנתפארה בו תורתנו האלדית בכל ייעודיה שכלם באין כנגד המנהג הטבעי וסדרי מערכותיו. ואיך יתכן הכרת זה הענין הנפלא למי שלא פקח עיניו לדעת משפט הטבע ומעשהו ועד היכן ידו מגעת כי מי שיסכל הכרחיות האבן מטבעה לרדת למרכז איך יפלא בעיניו כי תעמדנה אבני אלגביש באויר ולא תפולנה ארצה (ברכות נ"ד:) ומי שיסכל הכרחיות השרפה מהאש איך ישתומם ממעשה חנניה מישאל ועזריה או איך יאמר אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כמו שיבא. והקש על זה על כל המעשים התוריים האלדיים כי כל עוד יוסיפו חכמה ודעת בהכרת הנמצאות מצד טבעם יוסיפו הכרה וידיעה את מעשה ה' כי נורא הוא בכל מה שנמשך אל השכר והעונש. כי המון העם לא ירגישו בהם רק כשיהיו מפורסמים מאד כבקיעת הים והארץ ונסי מצרים וכיוצא. ואין ספק שיחשב להם לפלא ונס הפיכת המטה לנחש מהפיכת המים לדם וכ"ש מהשיב היד מצורעת וכבר נראה מהכתוב שהענין בהפך באומרו והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו לשני האותות האלה ולקחת ממימי היאור וגו'. אמנם הזקנים ההם והחכמים המכירים טבעי הדברים וסדר ההויות ומנהגם יכירו וידעו בכל אלה הענינים מה פעל אל כי הנס אינו תלוי לא בפרסומו ולא בהמשך זמנו ולא בגודל שעורו כי שוה הוא בעיני החכם שיעמוד השמש שעה אחת או שתים כאלו יעמוד שנה או שנתים או שירפא נגע הצרעת מהאיש הרמוז כאלו רפא את כל העולם כלו. וכן בהחיות איש אחד וכיוצא וכמו שאמר הנביא (ש"א י"ד) כי אין לי"י מעצור להושיע ברב או במעט כי הכל ענין שוה לפניו. וכמה דברים טבעיים חייבם הכרח סבותיהם וההשגחה האלהית מנעה מציאותם על דרך השכר או החמלה אשר קראום החכמים נסים נסתרים ומי ידע בכל אלה זולתי החכם הטבעי המשגיח בהם והנוזר מציאות קצתם או מניעות קצתם. ואחר תעוף עינו בהם ואינם. ואז יודע ומכיר גבוה מעל גבוה ומנהיג וכמו שאמר הנביא בפירוש מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מ"ו) ירצה שהאיש החכם היודע בסדרי העולם ומערכותיו הטבעיות אשר לפיהן מגיד מראשית שנה את אשר יהיה עד באחריתה ומקדם מיעד דברים וענינים אשר בסוף לא נעשו ולא יצאו אל המציאות כמו שגזר עליהם אם מהמציאות או המניעה הוא האומר והמכיר כי עצתי העולה היא על הטבע תקים וכל חפצי אעשה מבלי שיעכב הטבע ההוא על ידי כלל. והוא העד כי הוא יתברך לבדו המניע והמונע אין עוד:
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

ואולם ההנהגה אשר מהמין השני אמנם היא משמשת על שני פנים ראשונים. האחד אשר תהיה בעצם וראשונה עם בעלי הבחירה התוריים בכלל כמו שאמרנו ראשונ'. והשני אשר תשמש אצל האומות כלן וזאת אשר אצל האומות תתחלק אל שני דרכים. אם שתהיה שמושה על המעט ובעתים רחוקים כענין המבול וסדום וננוה וכיוצא כי הבט אל עמל לא יוכל ועל הדרך אשר כתבנו בשער נ"ד. או שתהיה שמושה אצלם במקרה. ובשנייה כשתשתמש אצל ישראל בעצם וראשונ'. כענין פרעה (בראשית י"ב) ואבימלך עם אברהם (שם כ') ויצחק (שם כ"ו) וכענין המצריים עם ישראל וכל מלכי כנען וכל כיוצא בזה בכל המעשים ההם היו הפעולות מגיעות אליהם אמנם ההשקפ' היתה בעצם ורחשונ' להשלים הענינים השלמים ההם ולתקנם וכמו שאמר המשורר (תהלים ל"ג) משמים הביט י"י ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשוע' וברוב חילו לא ימלט הנה עין י"י אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב יורה בבירור כי בכל ההשגחות ההנה אשר ראה והביט גם השגיח על כללות האומות לא היתה הכוונה בענינם בעצם וראשור אבל עין השקפתו היתה אל יריאיו לעשות חפצם ולמלאת צרכם. וכבר דברנו בזה בשער הנזכר. והנה כאשר היה הענין על זה האופן אז תתבלבל עצת גוים ונואלו מחשבות עמים כי לא מצאו ידיהם ורגליהם בעיוניהם אשר בכדורים השמימים. וכל חכמתם תתבלע בכל מה שיגיע אליהם מאותם הענינים כמו שאמר הכתוב כה אמר י"י גואלך ויוצריך מבטן אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבננה וחרבותי' אקומם האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד (ישעיה מ"ד) יאמר כי בעשותו נוראות לקיים דבר עבדיו הנביאים במה שייעדו לבוא כנגד ההנהגה הטבעית כי אז יפר אותות בדים ויהולל הקוסמים היודעים בכדורים השמימיים כי אותם לא יתקיימו בידם וגם ישיב חכמים אחור ויסכל דעתם ממראה עיניהם אשר יראו ענינים הפכיים אל מה שיחייבהו הטבע כגון האומר לצולה חרבי או האומר לכורש רועי כי עם שהוא היה מהאומות המרדפות אותם ככפיר בעדרי צאן הקים אותו לרועה מהנה ומועיל לעמו ומשלים עמו חפצו ורצונו לאמר לירושלם תבנה וההיכל תוסד: ולפי שההנהג' הזאת ההשגחיית נתיחסה לזאת המלאכה האלהית מהמשכן ובאה ההוראה בה כאשר אמרנו ויהיו למשתדלים בה וענינה עשר ידות בה כיד השם הטובה עליהם לכך אמרו במדרש (ויקרא רבות פ"א) אמר רבי יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם וכשהוקם המשכן נסתלקה מהם דכתיב (שיר השירים ג׳:ד׳) אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי אמרו לו והרי בלעם ההוא לטובתן של ישראל נתנבא (במדבר כ"ג) מי מנה וכו' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל י"י אלהיו עמו ותרועת מלך בו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. (שם כ"ה) מה טובו אלהיך יעקב משכנותיך ישראל וירד מיעקב וגו'. והנה המאמר הזה הוא קשה בתחלת ענינו משני פניה. האחד שלא מצינו לאומות עכו"ם נביאים לא קודם המשכן ולא אחריו כי מה שנאמר (בראשית כ׳:ג׳) ויבא אלהים אל אבימלך או אל לבן (שם כ"ה) וכדומה כבר ביאר הרב המורה בפרק מ"ג מהחלק הב' שלא היה ענינם מדרגה ממדרגת הנבואה כמו שכתבנו בשע' י"ט ובלעם ג"כ קוסם היה לא נביא ובמקומו יתבאר בעזרת האל שלא היה כדאי שיקרא נביא כ"ש זולתו מהעכו"ם. והשני שאם הונח שהיו להם נביאים לא היה מהיושר האלהי לבטלם מפני הקמת המשכן כי חן וכבוד יתן ה' ולא ימנע טוב מהמזומני' לו. וכן במה שאז"ל (ברכות ז'.) על ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה שבקש משה שלא תשרה שכינתו על אומות עכ"ום ושהקב"ה הודה לו שנאמר (שמות ל"ג) גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו'. הנה באמת התלמיד לא שאל כהוגן והרב לא השיב כהלכה לשמוע בקול איש על הדבר הזה וכדומה לו. אמנם הכוונה להם ז"ל הוא מה שאמרנו כי לפי שהיה העולם קודם מתן תורה וטרם שהוקם המשכן נוהג בכל עניניו לפי הענין הטבעי בקיום הנתון לו בשעת הבריאה ולא הורגל להשתנות בסדריו מצד מעשה בני האדם רק לעתים רחוקים כענין המבול וסדום וכיוצא הנה לפי זה לא הכירו מנהיג בעולם זולתי זה הטבע ולא ידעו אלהים בלתו ואליו היו מיחסים הענינים ההם הקורים על המעט ואמרו שמתהפכים היסודות זה אל זה עד שימצאו הענינים ההם על דרך הזרות. ולזה היתה הנבואה נמצאת בימים ההם באומות העולם כי החכמים שבהם המפליגים לדעת במשפטי הככבים יוכלו לעונן ולנחש בהגדת העתידות ברוב דברים שיקרו להם מחמת מצבי הככבים ומערכותם וכמו שאמר מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך. ולטעם הזה יקראו אותם חז"ל (ויקרא רבות פ"א) נביאים כי כל המיעד דבר ובא שולח עליו זה השם כמו שכתב הרב המורה פרק נ"ב ח"ב. והנה בלעם היה קוסם בשעות וזה קראוהו (סנהדרין ק"ו.) נביא. אמנם אחר שנתנה התורה והוקם המשכן שהוא היה בית ועד לשכינה וסבת דבקותה באומה הנבחרת ואשר היה לתבנית העולם המונהג לפי זאת ההשגחה המיוחדת הנה מאז וע"י כן הורגל הטבע השני המעולה ונשתנו על פיו סדרי השמים ונתבלבלו מערכותיהם כי הוחלו לעשות נסים ונפלאות למעלה מהטבע. ומנהו והלאה הוברי שמים החוזים בככבים נסרחה חכמתם ונתבלבלה דעתם ונכזבה תוחלתם וידעו כי החפץ האלהי הוא המנהיג העליון בטבע מחודש אשר לא ידעו מהו. הוא מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו וגו' כאשר ביארנוהו יפה בשער ל"ה עיין עליו. וזהו עצמו שאמר בלעם (במדבר כ"ג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. ירצה שא"א לדעת ולהפר דבר מדברי האומה הזאת ומהענינים המתחדשים להם ע"י שום נחש וקסם הנהוגים לחכמי המזלות כי בכל עת ועת יתחדשו להם חדושים נפלאים לא שערום חכמיהם בשום פנים. וזה עצמו היה סלוק הנבואה שבקש משה מאת האל יתעלה לא זולת כי העכו"ם הם מעצמם מרוחקים מהנבואה האמיתית. אבל היתה כוונתו שתשרה שכינה תמיד אצל ישראל ותדבק השגחתו בהם כשיעור שיתבטל תמיד בהנהגתם המנהג הטבעי ולא יהיה להם שום כח להגיד עתידות טבעיות כמנהגם. והוא מה שכיון באומרו (שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ירצה שיהיה ענינם בכל מעשיהם ע"י פלא ונס בכל מה שינגד להם הענין הטבעי. והוא מה שהודה לו בסוף באומרו (שם ל"ד) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך. והנה הדבר מבואר מאד הלא תראה כי אמר מלך ארם מי משלנו אל מלך ישראל ויאמר לו אחד מעבדיו לא אדוני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך (מלכים ב ו׳:י״ב) ירצה שלא היתה ענין הנבואה אצלם על זה השיעור הנפלא עד שנסו בו כמה פעמים כמו שהיה עניינם אצל המופתים הנסיים עד שהחרטומים הודו ואמרו (שמות ח׳:ט״ו) אצבע אלהים היא. וכמ"ש יתרו (שם י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. ורחב הזונה רחבה פיה בזה סוף דבריה (יהושע ב׳:י״א) כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ונעמן אמר (מלכים ב ה׳:ט״ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל וגו'. כי כלם נבוכו ונתבלבלו בענינים האלה האלהיים בתפלתם עד שבחנו אלהים וימלטו מהעדרם ומבלבול סכלותם:
שאל רבBookmarkShareCopy