דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ (ס)
האמונות והדעות
אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: הודיענו אלהינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו (זכריה ח' ז' ח') הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים. והרחיבו נביאיו בענין הזה, עד שכתבו בו ספרים רבים, ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון מהרע"ה עמדנו על המועד הזה, שאמר בתורה (דברים ל' ג'), ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, ושאר מה שכתוב בפרשה עד סופה. והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו. והסתכלתי בענין הזה בדרך העיון, ולא היה בו דבר שצריך לדקדק ולחלק, כי אם ענין אחד אזכור אותו באמצע המאמר הזה. אבל שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה אשר החל ובשר בהם, והאותות אשר יתקיימו לישעיה, וזולתו מהנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם בלי ספק, כמו שאמר (ישעיה מ"ד כ"ו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ומהם שהוא צדיק לא יעול, וכבר הביא על האומה הגולה הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לענש, וקצתה לנסיון, ולכל אחד משני הענינים מדה בתכלית, ולא יתכן שיהיה באין תכלית, וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ושישלם גמול אלה, כמו שאמר (ישעיה מ' ב') כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה. ומהם שהוא נאמן בכל מועדיו, יקים דברו ויעמיד מצותו, כמו שאמר (ישעיה מ' ח') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. ומהם שנקיש המועדים האלה למועד הראשון שיעדנו בהיותנו במצרים, שיעדנו שידין את לוחצינו ומעבידינו ושיתן לנו רכוש גדול בלבד, והוא אמרו (בראשית ט"ו י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכבר ראו עינינו מה שעשה לנו מקריעת ים סוף והמן והשלו, ומעמד הר סיני ועמידת השמש והדומה לזה. כל שכן שיעדנו בדברים הגדולים העצומים מהטובה וההצלחה והגדולה והנצח והכבוד, אשר שמם כפל מה שהגיענו מן העוני והשפלות, כאמרו (ישעיה ס"א ז') תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו. ודמה מה שעבר עלינו לרגע קטון, ומה שיגמלנו עליו רחמיו הגדולים, כמ"ש (שם נ"ד ז') ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ועל הנסיון והבחינה במה שעבר, הוא עתיד לעשות לנו כפלים על מה שיעדנו, מה שלא יוכל לספרו מהרה, כמו שאמר (דברים ל' ה') והטיבך והרבך מאבותיך. ובעבור זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים מהתורה, ומזכירנו מה שראינוהו. ואם נשאר דבר ממה שעשה לנו בגלות מצרים שלא הזכירו בפי' בגאולה הזאת, הוא נכנס תחת מאמרו (מיכה ז׳:ט״ו ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ועל כן אנחנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר (תהלים ל"א כ"ה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליי'. ומי שרואה אותנו בענין הזה הוא תמה עלינו, או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה בבקעת האדמה לצמוח, יחזיקנו לכסיל, ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר כשתשוב המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר (תהלים קכ"ו ה') הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. וכמו מי שלא ראה מעולם גדול בנים, והוא לועג למי שהוא רואה שמגדל בן וסובל כל טרחיו, ואומר אי זה דבר יקוה מזה? וכאשר יגדל וילמד החכמות ויהיו מלך וינהיג החילים, ידע האדם ההוא, כי לנפשו לעג. ובדמות הענין אשר נקוה לבן זכר, הוא מה שאמר (ישעיה ס"ו ז') בטרם יבא חבל ל והמליטה זכר:
גן נעול
הכלל הט"ז: אעפ"י שההנהגה העליונה מתוארת בתארי החכמה מטעם שבארנו, לא נוכל לתאר למבין בסוד דרכי ה' בתאר "חכם", שהרי כבר בארנו בכלל הי"ב שלא יפול תאר "חכם" זולתי על הנוהג במעשיו כפי דרכי החכמה שאסף אל נפשו. ולפי שאין דרך הנהגה לאדם בכמו אלה, שהן מפעלות תמים דעים, לכן אין לתארו בעבור ידיעתו אותם בתאר "חכם", וכמו שבארנו (שם חלון י"א), אבל יתואר היוצר ב"ה בתאר "חכם", בעבור ההנהגה העליונה הזאת, בעבור שיש בכל ענין דבר והפוכו, וברצונו ב"ה יוכל לעשות כחפצו. ולפי שנוהג בדרכי החכמה מתואר "חכם". ואם על דרך משל נאמרו הדברים וכמו שבארנו (שם חלון ח'), וכן יתואר השם ב"ה בתאר זה, בעבור מעשיו בשמים ובארץ, לפי שבחר במדת החכמה ועל פיה תקן כל המעשה מראשית ועד אחרית. וכן לא יתואר האדם בתאר "חכם" סתם בכתבי הקדש, בעבור שהוא אָמָּן1עיין "חכמה ומוסר" להרב שמחה זיסל זיוו (קלם) ח"ב עמ' נד, אפשר שהעתיק הרעיון מכאן, שלא נקרא "חכם" אלא "טעכנאלאג". ובקי בכל מלאכת מעשה, או בעבור שיודע החכמות הלמודיות והטבעיות ומתעסק בהן, מטעם שבארנו (שם חלון י"א). אבל כשיזכירו כתבי הקדש האיש העוסק בחכמות הנזכרות, יכתבו אצלו במה חכמתו, כמו (ישעיה מ, ב) "חרש חכם", (דהי"ב ב, ו) "חכם לעשות בזהב ובכסף", להבדילו מ"חכם" סתם המורה על הנוהג במנהגיו כפי חֻקֵי חכמת השם. וכן מי שאסף חֻקֵי החכמה אל נפשו, אלא שאינו נוהג מנהגיו על פיהן, גם הוא לא יתואר "חכם", לפי שאין התואר זהז נופל לעולם אלא על הנוהג במנהגיו על פי החכמה, וכמו שבארנו (שם חלון א' י"ב וט"ו).
גן נעול
(ישעיה מ, ב) "חָרָשׁ חכם יבקש לו, להכין פסל לא ימוט". מפורש שהוא מדבר מחכם במלאכת מעשה. ודע כי בהתואר "עושה כל מלאכה" בתאר "חכם" בעבור מלאכתו, אות כי הוא רב מובהק במלאכה זו. כי יש מעושי המלאכה שאינן בקיאין ומובהקים ומעשיהם חסרים, ולכן קרא תגר על הפושע הזה, שהוא מבקש חרש חכם שיעשה פסלו. כי צריך שיכין אותו בחכמתו במסמרים שלא ימוט. ואתה רואה שהוא יודע שהעמדת פסלו נמשכת מחכמת מלאכת בני אדם. כי אם היה עושהו חרש שאינו מובהק, היה הפסל מט ונופל. ובכל זאת יסגוד לפסלו וישתחוה לו, וישאל ממנו כח ובריאות ללכת בדרכו. והנה שואל ההליכה מבול עץ שעומד בחכמת מלאכת אדם, וזה אות שהוא מִכַּת משוחתי הדעת. ויש בזה ענינים עמוקים כתבתים בספר "רוח חן".1חכמת שלמה, פרשה יג פסקא יט (עמ' 240) כי המלך שלמה דבר הרבה מענין זה בספרו שהעתקתי בלשון הקדש.