וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַיָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה׃ (ס)
עקידת יצחק
במדרש (תנחומא פ' כי תשא) על שלשה דברים נתקשה משה לפני הקב"ה. כשא"ל ונתנו איש כופר נפשו לי"י אמר לפניו רבונו של עולם וכי יוכל אדם לתת כופר נפשו א"ל משה לא כמו שאתה סבור איני אומר שיתנו כפי כחי אלא כפי כחם זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וכשא"ל (שמות כ"ה) ועשו לי מקרש א"ל רבונו של עולם הלא את השמים ואת הארץ אתה מלא ואיך יוכלו לעשות לך בית המקדש אמר לו לא כמו שאתה סבור איני אומר שיעשו כפי כחי אלא כפי כחם עשרים קרשים בדרום ועשרים בצפון ושמנה במערב וכו'. וכן כשאמר ליה (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי לאשי אמר ליה רבונו של עולם ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעי' מ') אמר ליה לא אמרתי שיתנו לי כפי כחי אלא כפי כחם את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו' (במדבר שם) הדא הוא דכתיב (איוב ל"ז) שדי לא מצאנוהו שגיא כח.
עקידת יצחק
*ויותר וכו', כוונת הרב ז"ל כי משם נפרד חיים בלשון רבים נאמר בסמיכות חיי שרה, אפם משם נפרד חי הסמיכות חי, כמו וישבע בחי העולם ויתורגם שהוא כינוי להשי"ת, וע"כ אין הבדל בענין אם נאמר "חי העולמים", או "חי העולמים" , ששניהם כינוי להי"ת, ומה שנמצא "חי נפשך" הוא כינוי לגוף החי ע"י הנפש, ויתורגם "," וכן חי פרעה, ר"ל בבעלי חיים שלו כסוסו או עבדו, וא"כ לא נשבע יוסף בפרעה עצמו, כמו שנרא' בהשקפ' הראשונה. כי חיותו הית' יקרה לו כאשר ראוי לכל עבד נאמן לאהוב את מלכו ואת אדוניו, ולאות לו כל טוב, ורק בדברים הטפלים לו נשבע, ועי"ז רמז ר' לוי במדרש משל לגדי וכו'. ויותר נכון אצלי בזה (ד) כי מלת חי בצירי היא לשון סמיכות של חי: כמו שמלת חיי הוא לשון סמיכות של חיים. חיי אברהם (בראשית כ״ה:ז׳), חיי שרה (שם כ"ג), וכמוהו די בער (ישעיהו מ׳:ט״ז), די עולה (שם), מדי (שמות ל"ו). ואם היה אומר חיי פרעה. ירצה חיים של פרעה והיה נשבע בחיי המלך. אבל באומרו חי פרעה, (ד) ירצה ח' של פרעה והיא מכוון אל איזה דבר שלו שהוא ממין החי כמו שתאמר סוסו או עבדו שהוא נשבע בו. ונראה שהוא נשבע במלכו. וכן וישבע בחי העולם (דניאל י״ב:ז׳). בחי של עולם הוא האל יתברך ולא בחיי העילם עצמו כי חי העולמים וחי העולמים הוא דבר אחד. וכן מאמר חי נפשך (שמואל א י״ז:נ״ה) רמז אל הגוף שהוא חי בכללה. ותמהני ממה שכתב הרב המורה בפ' ב' מהמדע ובפ' ט"ו מהחלק א' וזולתו מהמירה כי חי פרעה וחי העולם הוא כאומר חיי פרעה. וחיי העולם. שהרי על כרחינו חי פרעה. הוא חי של פרעה. כמו שאמרנו. וחי אינו לשון חיים שאין ללשון הקדש בחיים שם נפרד. וכן הענין בחי העולם. וכן יכול לומר חי יי' שירצה חי שלו לא חייו אלא שהכוונה לישבע בחי העולם עצמו לא בשום חי מקניינו. וזה ענין נכון וביטלנו בו המיית רבים על מאמר חי העולמים או חי העולמים. ונקה יוסף מחשד זה הגנאי בלי ספק: