ישעיהו נא:ט מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גבורות השם ונצח ישראל

הַדֶּרֶךְ הָאֶחָד מִדּוֹת שֶׁהֵן מוֹרוֹת עַל דְּמוּת וְצוּרָה גַּשְׁמִית כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (שם ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (במדבר ט) עַל פִּי ה׳ (ישעיה מה) אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם (במדבר יא) בְּאָזְנֵי ה׳ (שמות כד) וְתַחַת רַגְלָיו (ישעיה נא) זְרוֹעַ ה׳ (תהלים כד) אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי (בראשית ו) בְּעֵינֵי ה׳ (שם ח) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִן הָאֵבָרִים הַגּוּפִיִּים.

עוד שם רבי ישמעאל אומר, בשביל ירושלים קרע הים, שנאמר (ישעיה נב, א) "עורי עורי לבשי וגו'", (ישעיה נא, ט) "עורי כימי קדם וגו'". פירוש, שהכל מודים שקריעת ים סוף לא היה רק בשביל שהמעלה האלקית היתה פועלת בים, שיש לים טבע החומר בלבד, ונדחה החומר מפני המעלה הקדושה האלקית. וסבר רבי ישמעאל, כי יותר יש לומר כי קדושת ירושלים היה פועל קריעת ים סוף. וזה מפני שבקריעת ים סוף נדחו המים, שהם דומים אל החומר, ולפיכך נדחו על ידי מעלה קדושה אלקית, כמו דסבירא לתנא קמא גם כן. לפיכך אמר כי ירושלים, שהיא קדושה, היא שקרעה ים סוף. מפני כי ירושלים הוא מקום מקודש, וראוי למקום אשר הוא קדוש אלקי, לבטל ולדחות המקום שהוא הפכו, כמו הים, שהוא מקום בעולם. ומפני כי ישראל ראוים אל ירושלים, המקום שהוא קדוש אלקי, וראוים ישראל להביאם אל ירושלים, מקום הקודש. ולכך כאשר הגיעו לים, נדחה ונקרע לפניהם המקום שהוא הפך אל מקום הקודש, כי ירושלים קדוש, והים הוא חמרי, הפך הקדושה, והבן זה.

ובמדרש (ילקו"ש ישעיה רמז תמג), "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם" (ישעיה מ, א), כתיב (תהלים מה, ח) "אהבת צדק ותשנא רשע", רבי עזריה בשם רבי יודא בשם רבי סימון פתר* קרא בישעיה; אמר ישעיה, מטייל הייתי בבית תלמודי "ואשמע את קול ה' אומר וגו'" (ישעיה ו, ח). אמר, שלחתי את עמוס, והיו קורין אותו פסילוס. אמר רבי פנחס, למה נקרא שמו 'עמוס', שהיה עמוס בלשונו. אמרו, הניח הקדוש ברוך הוא את עולמו, ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילותא, על הדין קטוע לישנא. שלחתי את מיכה, והיו מכין אותו על הלחי, כמו דאמר (ר' מיכה ד, יד) "בשבט יכה על הלחי". מעתה את מי אשלח, ומי ילך לנו. "ואומר הנני שלחני" (ישעיה ו, ח). אמר ליה הקב"ה, ישעיהו, בני טרחנים הם, סרבנים הם, מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם. אמר על מנת כן, "גווי נתתי למכים" (ישעיה נ, ו), ואיני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך. אמר ליה הקב"ה (היא) ישעיהו "אהבת צדק", אהבת לצדק את בני, "ותשנא רשע" שנאת מלחייבם, "על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך" (תהלים מה, ח). מהו "מחבריך", אמר ליה הקב"ה, חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא, שנאמר (מ"ב ב, טו) "נחה רוח אליהו על אלישע", ורוח משה על שבעים זקנים. אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הדא הוא דכתיב (ר' ישעיה סא, א) "רוח ה' עלי". ולא עוד, אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, אבל אתה מתנבא נבואות כפולות; "עורי עורי" (ישעיה נא, ט), "התעוררי התעוררי" (ישעיה נא, יז), "שוש אשיש" (ישעיה סא, י), "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א), עד כאן.