וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְהוָ֑ה וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ׃
לנבוכי התקופה
כי סוף־סוף, גם המרוּת של הכלל היא מין שיעבוד ועבדות, בעוד שהמרות של מי שאמר ״עבדי הם״ אינה כלל שיעבוד, כי בזה הוא משועבד רק לעצמותו גופה, לנשמתו הוא, שהיא חלק מנשמת העולם, מהאידיאל המוסרי הקדוש והטהור השולט בכל העולמות כולם. ולא מצאו הנביאים שלנו גאולה בעדנו רק בתנאים של ״מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד׳, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״ (ישעיהו יא, ט) – ״וְכָל בָּנַיךְִ לִמּוּדֵי ד׳״ (שם נד, יג).
דרשות אל עמי
ואיך שלא יתראה הדבר בעיניכם, רבותי, כפרדוכס גמור, אני מחליט כי מדת המחלוקת זהו סוד קיומנו הנצחי, ורק בזו אנו צריכים לבקש את הסיבה מה שבאנו באש ובמים ויצאנו בשלום כדברי הכתוב (ישעיה נד, יג) "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי".
הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו
כי סוף סוף גם המרות של הכלל היא מין שעבוד ועבדות, בעוד שהמרות של מי שאמר "עבדי הם" אינה כלל שעבוד, כי בזה הוא משועבד רק לעצמותו גופה, לנשמתו הוא, שהיא חלק מנשמת העולם, מהאידיאל המוסרי הקדוש והטהור השולט בכל העולמות כולם. ולא מצאו הנביאים שלנו גאולה בעדנו רק בתנאים של "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט), "וכל בניך למודי ה'" (ישעיה נד, יג).