ישעיהו נה:ט מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות, חובות הלבבות וגן נעול

והנה השבח הראוי לתת לו יתעלה על זה הענין המיוחד נראה בעיני שייחד אותו המשורר במזמור מיוחד לזה כמו שנראה ממנו באר היטב. אמר, לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו (תלים ק"ג) ייחס הברכה אל השם הנכבד מצד עצמו אל הנפש ומצד שם קדשו אל הקרבים ע"ד שאמר (שם קמ"ה) תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. אמנם זכר הנה ברכת הקרבים לומר שהוא מסדר את השבח על המזון הטוב אשר הכין לפניו להביא במעיו כי הוא לחם אבירים ומזון התורה והמצוה ולזה אמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי וגומר. כי אין ראוי לשכוח את גמוליו שגמל אותו כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשו. כענין שתשמר הנפש מכל הנזקים הבאים מפאת המזונות שאמרנו שתסתכן בהם בלי ספק. וכמה נאים דחז"ל (ברכות י'.) בזה מאי ואל תשכחי כל גמוליו שעשה לה דדים במקום בינה אמר ר' אבהו כדי שלא יסתכל בערוה רב יהודה אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת. והוא מבואר שהמזונות הנכשרים לפי התורה האלהית הם דדים במקום בינה. אשר בהם ישמר האדם מהסתכל בערוה והוא השבוש בדעות האלהיות כי ע"א בכל מקום מכונה בניאוף וגם מהפעולות הנשחתות אשר הוא מקום הטנופת. ואולם מה שיובן זה הענין מכלל התורה האלהית אשר עליה אמר החכם (משלי ה׳:י״ט) דדיה ירווך בכל עת כבר כתבנו אותו בשער ו' הוא שער הנפש ובשער מ"ו. ולפי שהענין הזה לא היה לבריאות הגופים רק לבריאות הנפשות כמו שאמרנו אמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים יאמר כי הספיקה זאת ההנהגה לרפאת כל חלאי הנפשות עד שיגאל אותם מני שחת ולא עוד אלא לזכותם לחיי העולם הבא אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. (ברכות י"ז.) ואחר שהזכירו דרך כלל פירש הדבר ואמר. המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר וגו'. וזה כי הבדילם והפרישם מכל דבר טמא ומתועב המשקץ ומטמא את הנפש והשביע עדים מכל מאכל טוב ובריא אשר יאכל לכל נפש אשר יהיה סבה עצומה כי אחרי כלות הגוף והתכת כחותיו תתחדש כנשר נעורים הנפש העדינה הפך ממה שאמר (ישעיהו ס״ו:י״ז-י״ח) אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה'. עושה צדקות יי' ומשפטי' לכל עשוקים אמר שעשה צדקות עם יונקי שדי התורה וגמולים מחלבה להצילם מיד עושקיהם כח ואין עושק גדול מהיות נפש האדם נמסרת ביד יצר לב אדם רע ואין מציל מידו. והנה אחר שדבר על זה הענין בייחוד נעתק לדבר בכלל התורה האלהית ומצותיה כי הוא הלחם אשר נתן יי' לאכלה לעמו המיוחד ועליו חיה יחיה. ואמר יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. וזה כי המזון הגופיי שזכר ראשונ', הוא אשר יאות למי שנפשו ניזונת מן המזון האלהי והרוחני ההוא והכתוב הזה יכלול התורה והמצות והדרכים דרכי יי' הצדיקים אשר בהם יתנהג עמהם כמ"ש רחום וחנון יי' ארך אפים וגו'. שהם על סדר י"ג מדות. והודיעם ג"כ כי לא לנצח יריב אף כי יעברו על מצותיו ולא לעולם יטור להם איבה כי חנון ורחום הוא ונחם על הרעה שאם לא כן כבר היה הנזק המגיע להם מהתור' מעוברם על מצותיה והתחייבם בעונשים המיועדים גדול מהתועלת והשכר המגיעים הימנה ואמר כי זה הענין מהיותו עובר על מדותיו כבר נתבאר להם בנסיון והוא כי לא כחטאנו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו. ובעיני אינו כפל ענין אבל יופי מליצה לומר שלא כחטאינו שהיו בידנו היום עשה לנו ראשונה כי הוא עשה עמנו מקדים כמה טובות ואנחנו גמלנו לו רעות וגם הוא לא כעוונותינו אלה גמל עלינו אח"כ כלומר אם אנחנו לא גמלנוהו הטוב שנעשה לנו אף הוא לא גמלנו כרוע מעשינו אך לה' הצדקה ולנו בשת הפנים. וכן ראינו בעינינו כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יריאיו הראוי שיאמר גבה חסדו כמו שאמר (ישעיהו נ״ה:ט׳) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי וגו' אלא שהכוונה לומר כי כמו שלא יאמר שהשמים גבהו על הארץ כלומר יותר מהארץ רק בדרך העברה לבד לפי שהשמים המעלה המוחלט והארץ המטה המוחלט ולא יאמר בהם שהאחד גבוה או שפל מחבירו. כן על דרך העברה הזאת יאמר שגבר חסד ה' על יראיו דמשמע שעשה עמהם יותר ממה שנתחייב לעשות להם כי על דרך האמת הכל הוא חסד מאתו ולא בתורת חיוב כלל. וכמו שאמר ופירש אח"כ אנוש כחציר ימיו וגו' וחסד ה' מעולם עד עולם וזה הפירוש הוא כוונת אומרו כן גבהו דרכי מדרכיכם וגו'. ועל זה הדרך מתבאר יפה וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך (קהלת ב׳:י״ג) הכוונה לא יתרון של פחות ויתר אבל הבדל של קנין והעדר עם שכבר נתבאר בתחלת שער כ"ט. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו. אמר שהספיקה ההישרה האלהית להרחיק ממנו החטאים החמורים והם המרדים כרחוק מזרח ממערב. ^*שהוא כפל גובה השמים על הארץ, הנה ידוע שבכל עיגול המרחק אשר בין נקודת קו הסובב המזרחית לנקודתו המערבית לעומתה שהוא קוטר שלם, כפול מהמרחק אשר בין המרכז לנקודה המזרחית או המערבית ההיא שהוא רק חצי קוטר, כאשר יבין כל רואה תבנית עיגול ומרכבו כזה מזרח? מערב, ואחרי היות הארץ באמצע הגלגלים שהם השמים לדעת הקדמונים (עיין מכל זה מבוא לשער ל"א) בצדק יאמר הרב לפ"ז כי המרחק שבין מזרח למערב שהוא כל קוטר העיגול, הוא כפול מהמרחק שהוא מהשמים לארץ שהוא רק חצי קוטר מהמרכז אל הקו הסובב. שהוא כפל גובה השמים על הארץ. לומר שאם הועילה במה שגבר חסדו על יריאיו המיוחדים כגבוה שמים על הארץ הנה כפלים מכשיעור הזה הוא תועלת מה שכיוון להרחיק כללינו מהפשעים הטבעיים. וזהו תואר התועלת ושיעורו שאמרנו ראשונה שהוא מגיע לנו מאלו ההישרות. ואני הנה נתתי את לבי לדקדק על זה הכתוב דקדוק שנראה דק וחלוש בענינו ולבסוף הביאני אל ענין נפלא בעיני בקיום זאת הכוונה. אמנם הדיוק הוא שנראה שהיה לו לומר כרחוק מערב ממזרח מפני שני טעמים. האחד כי הנקודה המזרחית היא הראשונה. שממנה התחלת התנועה הראשונה אל המערב והיה ראוי שיתואר המערב בהרחקו ממזרח כדרך כל מה שאליו אל מה שממנו לא המזרח בהרחקו מן המערב שהוא הרחק מה שממנו אל מה שאליו. והשני שהפשעים יותר ראויים לייחסם אל המערב מאל המזרח וכאמרו (משלי ד׳:י״ט) דרך רשעים כאפלה וגו' (שם) ואור צדיקים כאור נוגה וגו' אלא שיראה שהמשורר בטוב שכלו ראה שיש צד שיאמר בו שהמזרח הוא רחוק מהמערב יותר ממה שהמערב מרוחק מהמזרח וזה שמהידוע ^*וזה שמהידוע וכו' כונתו שאף שבאמת שוה מרחק המזרח ממערב אל מרחק מערב ממזרח, וכמו שבקו ישר א-ב שוה מרחק א מב' למרחק ב מא', בכל זאת אחרי שכל מרחק מקום אחד מזולתו אם רב הוא עד לא נוכל למדדו בחבל או בקנה המידה, יומדד רק בדעתנו באמצעות גודל או קוטן משך זמן התנועה אשר יצטרך לבוא ממקום זה לזולתו, אשר ע"כ ברצות הכ' להודיענו גודל מרחק חורב מקדש ברנע אמר רק "אחד עשר יום מחורב וכו' עד קדש ברנע" הלא נמשך מזה שאחרי שלתנועת הגלגל היומי עם כל הכוכבים והגלגלים שתחתיו ממזרח למערב לא יצטרך רק י"ב שעות בכל יום, תחת כי לתנועת גלגל כל אחד ואחד מכוכבי לכת ממערב למזרח יצטרך זמן יותר רב (כמו שמבואר כל זה במבוא לשער ל"א עיין שם) עיייכ נראה לבו בהשקפה ראשונה כי מרחק מזרח ממערב יותר רחוק ממה שרחוק המערב ממזרח אשר ע"כ יצטרך זמן גדול להתנועע ממערב למזרח, ממה שיצטרך להתנועע ממזרח למערב, וע"כ להפליג הרחקת הי"ת הפשעים ממנו אמר "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו" וכו' ולא בהפך "כרחוק מערב ממזרח וכו'," והורנו גם בזה כי כמו שישתנה לפ"ז מרחק מזרח ממערב לכל כוכב וכוכב מכוכבי לכת לפי איחור או מהירת תנועתו זאת ממערב למזרח: עד שהוא ד"מ ללבנה רק מהלך כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, ולשבתאי מהלך קרוב לשלשים שנה (עיין מכל זה במבוא לשער ל"א) ובבחינת גלגל המזלות המתנועע ג"כ לדעת החכמים לאט לאט באויר הרקיע ממערב למזרח הוא מהלך ל"ו אלף שנים, כי רק במשך זמן רב זה ישלים תנועתו זאת, כן ישתנה גם מרחק הפשעים בעזר הי"ת ממנו לפי מדרגת ושלימות כל איש ואיש ממנו: כי אחרי שרק הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים, א"כ נמשך מזה שרק לפי ערך השתדלות כל איש ואיש להיטיב דרכו ולהתרחקמכל און ומרמה, כן יעזרהו ה' לבצע מזמתו זאת להרחיק פשעיו ממנו, ולכפר על עונו. שהרוחק אשר ממקום למקום ישוער מהזמן אשר בו יתנועע המתנועע מזה לזה כמש"נ (דברים א׳:ב׳) אחד עשר יום מחורב (שמות ט״ו:כ״ב) דרך שלשת ימים במדבר. ומזה נתחייב לומר שרוחק המערב מהמזרח אינו אלא י"ב שעות שבהם יתנועעו כל צבאות השמים וחיליהם מהנקודה המזרחית עד המערבית שכנגדה ע"י התנועה היומית ולא נמצא מתנועע מהמזרח אל המערב בזמן יותר ארוך כלל. אמנם הרוחק אשר למזרח מהמערב ישוער מתנועות הכדורים אשר יתנועעו מהמערב אל המזרח והם כל צבא השמים בכלל המזלות וכוכבי המבוכה וכלם תנועותיהם מאוחרות המהיר שבכלם גלגל הירח שמגיע ממערב למזרח מדי חדש בחדשו. ונגה וככב וחמה התנועה ההיא להם בשנה תמימה שתנועותיהם קרובות וחלופיהן אין זה מקומן. אמנם מאדים בשתי שנים ומחצה וצדק בי"ב ושבתאי בל'. וגלגל המזלות יש אומרים שזמן תנועתו השלמה ל"ו אלף שנה ויש אומרים שאין מטבעו להשלים תנועה שלמה לעולם. והנה מזה ימצאו לתנועה אשר ממערב למזרח שני ענינים מתחלפים אל התנועה אשר ממזרח אל המערב. הראשון בחלוף המתנועעים וזה שבראשונה כל צבא השמים וחילם מתנועעים יחד וכלם שוקטים ברגע אחד אל הנקודה המערבית מה שאינו כן בשאר התנועות אלא כל אחד יגיע לנקודה המזרחית בפני עצמו וכאשר הגיע זמנו בתשלום סבובו זה היום וחברו אחר שנה וזולתו למאה שנים. והענין השני הוא עכוב התנועה ואיחורה מהתנועה היומיית. ובבחינה זאת הפליג לומר שכרחוק מזרח ממערב דוקא וכענין מה שישיג למתנועעים בו כן ישיג אותנו בהרחק פשעינו וזה שאם לא הספיקה היישרת אור תורתנו למנוע אותנו מן החטא לגמרי מכל מקום כבר הגיע לנו ממנה תועלת נמרץ ונפלינו בו מכל העכ"ום כהבדל הגדול שיש בין התנועות המזרחיות למערביות: וזה כי כל העכ"ום אשר לא שמעו את שמעה ולא ראו את כבודה כלם כאחד הם באים ונשקעים באפלת חשכם במעט רגע אין שריד ופליט ככל המון השמים הנשקעים במערב. אמנם אנחנו עדת ישראל הננו היום ככל המון ככבי השמים המתנועעים תנועת עצמם מהמערב אל המזרח שאין הליכתנו אל הפשע כי אם בעכוב גדול כמו שהוא תנועת הגלגלים ההם. ומזה יתחייב שנתחלף גם כן קצתנו מקצתנו בהגעה אליו. יש מתאחר ויש מתאחר יותר ממנו ויש יותר עד שכבר ימצא מי שלא יגיע אל החטא לעולם והוא פלאי כמו שלא נמצא בגלגלים רק אחד וגם הוא לדעת קצת. והנה זהו תועלת נפלא אמרו המשורר במליצה נמרצת ומסכמת מאד עם כוונתו בזה ונתן טעם לכל מה שזכר מהישרתו זאת ואמר כרחם אב על בנים רחם ה' על יריאיו כי הוא ידע יצרנו ונו'. כי האב ישתדל בכל עוז להכין לפני בנו דרך ישר. בו יבא לכלל דעת ויראת ה' וכל שכן אם ידע לו רוע מזג טבעי אליו או ירושיי שההשתדלות ההוא יהיה הכרחי כמו שהיה לו יתברך זה הענין אצלנו למה שידע רוע יצרנו מצד עצמנו ומתחלת שרשי יצירתנו עד שמצד טבענו אנוש כחציר ימיו וגו'. כי רוח עברה בו ואיננו. ואמר ולא יכירנו עוד מקומו כי אחרי מותו לא יכירנו עוד מקומו השוה שהיה לו בחייו וזה כי כשעודנו חי מגבילים אותו קצי האויר המקיפים בו כמ"ש (קהלש א') סובב סובב הולך הרוח אמנם אחרי מותו יגבלוהו קצוות העפר. וחסד ה' מעולם ועד עולם וגו'. ירצה אמנם החסד הזה אשר היה לנו מאתו יספיק להשאיר נפשותינו מסוף העולם הזה לתחלת העולם הבא כי סופו של זה בעקרו של זה. וכמו שאמר הכתוב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח וגו'. ירצה כי כמו שפרח התמר בהבאת פריו הוא לסוף שבעים שנה מנטיעתו [צ"ע בכורות ח']. כן הוא פריחת עולם הצדיק אחר ימי העולם הזה שהם שבעים שנה בסתם כמו שאמר (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה. אמנם זה יהי' לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו אשר צונו בזאת התורה לעשותם עד שההישרה הזאת תועיל לתת למין האדם מהלכים להשכיל בכל העולמות כלם ולהשיג ברום גדולת תפארת בוראו ומושב מלאכיו ומעמד צבאות שמיו ואין צריך לומר בכל מעשיו אשר בעולם ההויה וההפסד שיעור מה שיספיק למנותו בכלל המהללים ומברכים אליו יתעלה על הכל שהוא לו שבח וכבוד בערכו ממה שהיה גדולה וכבוד לעליונים לפי שהנמצא הזה השפל במצבו צריך שתפלש השכלתו בכל אשר עליו עד יגיע אל השכלת הסבה הראשונ' יתעלה: אמנם העליונים אינן צריכין לפלש בהשכלתם אל אשר תחתיה ולהגיד כל זה אמר (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו וגו'. ברכו ה' מלאכיו וגו'. ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ברכו ה' כל מעשיו וגו'. אמר כי השם ובית דינו שהוא עולם המלאכים בשמים הכין כסאו והשמים הוא עולם הגלגלים וכמו שאמר (ישעיהו ס״ו:א׳) השמים כסאי ומשם מלכותו בכל משלה אף בעולם הזה השפל והוא כלל השלשת עולמות. ^*אמנם המלאכים, כונתו כי הברואים כלם יחלקו לשלש מחלקות, האחת כוללת המלאכים אשר עליהם יושפע השפע האלהי בלי אמצעי, והם ישקיפו ויתבוננו בעיונם תמיד רק על סבתם הראשונה שהיא הי"ת ומכל זולתו יעלימו עיניהם, וכל מה שעושים בפעולותיהם להניע הגלגלים עושים רק למען שמוע בקול ה' המצוה זאת למו כמא"הכ "עושי דברו לשמוע בקול דברו" והשני' כוללת כל צבא השמים ר"ל הגלגלים והכוכבים אשר ברוח (שכלם המתנוסס בקרבם לדעת הקדמונים) ישקיפו רק על המלאכים המניעים אותם אשר הם במדרגת מעלתם גבוהים עליהם, אך למטה על הברואים השפלים אשר מתחת להם בארץ לא יביטו ולא ישימו עיונם, והם עושים פעולתם רק בכח השכלים המניעים אותם, למען הפיק רצון הי"ת הנודע למו רק באמצעות השכלים המניעים אותם, וזה שקרא אותם הכ' "משרתיו עושי רצונו" לא עושי דברו (כי שם "דבר בעפעהל" יורה לדעת הרב ז"ל על המצוה והפקודה אשר תנתן בלי אמצעי, "ורצון", יאמר גם על הנודע רק ע"י אמצעי) והמחלקה השלישית כוללת הברואים השפלים ר"ל בני אדם המשכילים והמתבוננים בדרכי ה' אשר יעבור עיונם בכל העולמות ועיני בחינת שכלם משוטטות ברחבי הבריאה כלה, גם במקהלות הנמצאים התחתונים אשר המה בתוכם, גם בקהל צבא השמים והשכלים הנבדלים המניעים אותם וגבוהים עליהם, ככל אשר תמצא יד שכלם האנושי לחקור ולהתבונן בעודנו לוטה בשמלת הגויה והחומר, ומהם א"הכ "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו וכו'." אמנם המלאכים הם בלתי משקיפים בכל עיוניהם כי אם אל סבתם הראשונה אשר למעלה מהם. ולזה אמר כנגדם ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' לומר שאפי' בפעולות גבורותיהם בהנעת הגרמים השמימיים אינם מכוונים רק לשמוע בקול דברו. אמנם צבא השמים יחוייב שתהי' השקפתם אל המלאכים אשר על ראשיהם ויעבר עוד עיונם להשיג כי מה שעושין בכח המניעים אותם אינו רק לעשות רצונו יתעלה ולזה אמר כנגדם ברכו יי' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו אינם עושים דברו כראשונים אבל הם עושים רצונו המגיע להם ע"י האמצעים האלו. אמנם השפלים הם אשר יעבור עיונם ותתפלש השקפתם בכל העולמות כלם כי ירגישו בחושיהם עולם היסודות אשר הם בקרבו ויכירו וידעו בפלאי הרכבתם ובהויות כל הנמצאות אשר עמם במחיצתם ובמציאותם הגרמים השמימיים אשר על ראשם המניעים אותם ואם לא מדעתם או מעיקר כוונתם ובגדולת השרים הגדולים המניעים אותם במאמר הבורא יתעלה שהוא ראש לכלם ועליהם אמר ברכו י"י כל מעשיו בכל מקומות וגו'. כי הם המעיינים בכל הממשלות כלם אשר עליהם אמר ומלכותו בכל משלה ומשיגים כפי כחם השגה שחייבין עליה לברך זאת ההצלחה ולזה חתם ברכי נפשי את י"י. והמזמור אשר אחריו יעיד עדות ברורה כי הוא נותן בו הברכה והמהלל מהמין והסדר שאמרנו במה שסדר בו סדר הנמצאות כלם מקטנם ועד גדולם. ודי בזה לפי כוונתינו במה שהנחנו ראשונ' שאם הטוב הכולל הוא יותר טוב ומשובח התור' האלהית היא היותר משובחת שבכל ההישרות למה שנתבאר היות כוונתה שיהיו הישרותיה היותר כוללות שאיפשר אם לפי הטבע ואם לפי הלמוד.

וראוי שאקדם הדברים על המצות השכליות תחלה ואומר: מן החכמה לאסור שפיכות דמי ‏המדברים, שלא יותר זה, ויכלה קצתם את קצתם, ויש בו אחר מה שמרגישים בו מן הצער, בטול ‏הענין שכוון בו החכם, ומכרית אותם ההרג מאשר בראם לו והטריחם בו. ומן החכמה לאסור ‏הזנות, שלא יהיו המדברים כבהמות, ולא ידע אחד מהם אביו שיכבדהו גמול שגדלהו, ושיורישהו ‏האב טרפו כאשר ירש ממנו המציאה, ושידע שאר קרוביו מדוד ואחי אם, ויעשה מה שהוא מוצא ‏להם מן החנינה. ומן החכמה לאסור הגנבה, כי אם תותר, יבטחו קצת בני אדם על גניבת ממון ‏קצתם, ולא יישבו העולם ולא יקנו ממון, אך אם יבטח הכל על זה תבטל הגנבה עוד בבטול הקנינים, ‏מפני שלא ימצא מה שיגנוב כלל. ומן החכמה אך מראשיתה, דבר צדק ועזוב הכזב, כי הצדק הוא ‏האמירה על הדבר כאשר הוא ובענינו, והכזב הוא האמירה על הדבר לא כאשר הוא, ולא בענינו, ‏וכאשר יפול החוש עליו, וימצאנו בתכונה מהתכונות, והליץ עליו הנפש בהפך בתכונת זולתה, ‏מקבילות שני התכונות בנפש ומתהפכות, ותשער מהמנעם בדבר נכרי. ואחר כן אומר שראיתי מבני ‏אדם, מי שסובר, כי אלה ד' השרשים המוזרים, אינם מוזרים, אבל המוזר אצלו, מה שיצעדהו. ‏וידאיגהו, והטוב אצלו מה שיערב לו וירגיעהו. ולי על הדברים האלה תשובה רחבה במאמר הד' ‏בשער הצדק. אך אזכור ממנה הנה קצת ואומר, כי מי שחושב זה, כבר עזב כל מה שהבאתיו ‏לראיה הנה, ומי שעזב זה הוא סכל, והסתלק טרחו מעלינו. ועם זה לא אנוח עד שארחיבהו ‏ההתהפכות וההמנע, ואומר: כי הריגת השונא מה שיערב להורג, ויצער ההרוג, ולקיחת הממון ‏והנשים הנשואות, ממה שיערב ללוקח, ויצער ללקוח ממנו. ועל המחשבה הזאת יתחייב להיות כל ‏פועל מאלו השנים חכמה וסכלות יחד. חכמה, מפני שיערב לגנב ולהורג ולזונה, וסכלות, מפני ‏שהוא מצער בעל דינו. וכל דעת שמביאה אל ההתהפכות ועל ההמנע הוא שקר; אך יתקבץ עליהם ‏ההפך הזה, באיש א', בדבש שנפל בו מעט ארס אכלו והוא ערב והורג, ומתחייבים שתהיה חכמה ‏וסכלות יחד. אחר כן אומר בחלק הב' אשר הוא מותר בשכל, והתורה צותה בקצתו ואסרה קצתו, ‏והניחה השאר מותר כמו שהוא, כמו קדוש יום בין ימים, כשבתות ומועדים, וקדוש איש משאר בני ‏אדם, ככהן והנביא. וההמנע מאכול קצת המאכלים, ומשכב קצת בני אדם, והפרישות תכף לקצת ‏המקרים בעבור הטומאה. ואלה השרשים ומה שיולד מהם, ומה שיצטרף אליהם, אף על פי שהעלה ‏הגדולה בקיומם מצות אלהינו, והבאתנו אל התועלת, אני מוצא לרובם עלות חלקיות מועילות, ואני ‏רואה לזכור קצתם ולדבר עליהם, וחכמת הבורא למעלה מהכל. ואומר: כי מתועלת קדוש קצת ‏הזמן, תחלה בעזיבת המעשים בו, להגיע אל המנוחה מרב היגיעה, ולהגיע אל קצת החכמה, וחלק ‏מן התוספת בתפלה, ויפנו בני אדם לפגיעת קצתם את קצתם בהתקבצם, וידברו בעניני תורתם ‏ויכריזו בהם, וכל הדומה לזה. ומתועלת קדוש איש מיוחד, לקבל ממנו החכמה יותר, ולהפגיע ‏בעדם, ולחבב לבני אדם הדרך הישרה; כדי שיגיעו אל מעלות, ושישתדל להישיר בני אדם כיון ‏שהוא ראוי לכך, ומה שדומה לזה. ומתועלות אסור אכילת קצת בעלי חיים, שלא ידמוהו לבורא, כי ‏לא יתכן שיחייב לאכול מה שהוא דומה לו, ולא לטמאו, ושלא יעבוד האדם מאומה מהם, כי לא יתכן ‏לעבוד מה שהושם לו למאכל, ולא מה שהושם אצלו טמא. ומתועלת הרחקת שכיבת קצת הנשים, ‏אשת איש כאשר הקדמנו, אבל האב והאחים הצורך מביא להתיחד עמם, ובהתרת נשואיהם, היה ‏עולה על לבם לזנות עמם, ושלא יתאוו לצורה היפה מקרוביהם, ושלא ימאסו צורה שאיננה יפה, ‏כשיראו קרוביהם אינם חפצים בה. ומתועלות הטומאה והטהרה, שיכנע האדם מעצמו ומבשרו, ‏ושתיקר בעיניו התפלה, אחר שפסק ממנה ימים, ושייקר בעיניו הקדש והמקדש, אחר שנמנע ממנו ‏ימים, ושישיב לבו ליראת שמים. ועל זה הדמיון כאשר יחקרו רוב המצות האלה השמעיות ימצא ‏להם מן סעיפי העלילה ותועלותיה, דברים רבים, וחכמת הבורא בדעתו למעלה מכל מה שישיגוהו ‏המדברים, כמו שאמר (ישעיה נ"ה ט') כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם:‏

וַהֲלִיכוֹת דִּינֵי הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה יוֹתֵר נֶעֱלָמוֹת וַעֲמֻקּוֹת וְעֶלְיוֹנוֹת מֵהַגִּיעַ אֶל יְדִיעַת חֶלְקֵיהֶן כָּל שֶׁכֵּן כְּלָלָן. וּכְבָר אָמַר הַכָּתוּב (ישעיה נה ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.