ישעיהו נה:יב מחשבת ישראל: גן נעול, מורה נבוכים ונצח ישראל

"כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב כי אם הרוָה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו" (ישעיה נה, י-יא). פירוש. אחר שהמשיל כבוד ורוממות [בוראנו]³המלה מטושטשת וכתבנו לפי השערה ומחשבותיו לכבוד השמים נגד הארץ, הזכיר עוד לומר: אתם יודעים מעלת השמים כי הם מורידים הגשם והשלג על הארץ, וע"י כן יש זרע לזורע ולחם לאוכל. ואם יעצרו השמים יִגְוַע כל בשר יחד על הארץ. כן אנכי ה' אַחֲיֶה את כל הנמצאים מראשית עד אחרית, שהשמים יתנו רביבים ולא ישובו אליהם ואינן מקבלים מאומה מן הארץ. כן גבהו דרכי מדרכיכם, כי האדם ההולך בדרכים טובות יקבל ברכה מן השם ב"ה. אבל הוא ב"ה נוהג בדרכיו הטובים בנדבה גמורה, כי אינו צריך לזולתו והכל שלו. והמשל נכבד, כי הארץ כל מה שתתן תשוב אליה, כדרך "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג, כ), אם טוב ואם רע. וכן האדם כל דרכיו [וארחותיו] שָׁבִים אליו אם טוב ואם רע, כדרך "אם חכמת חכמת לך, ולצת לבדך תשא" (משלי ט, יב). וכמו שהשמים פועלים פעולתם ודאי כי הגשם כשירד ירוה את הארץ והולידה והצמיחה, ואי אפשר שירדו ותעדר הפעולה הזאת; כן גבהו דרכיו ית' מדרכנו. כי כל אשר חפץ וכל אשר יצוה כן יקום וכן יהיה. ואין כן הארץ שלא תוכל לפעול מאומה זולתי ע"י משטר חקות השמים, וכן האדם אי אפשר שישלים דרכיו וחפציו זולתי בחפץ השם ב"ה. ולכן אם הוא ב"ה מחיה את המציאות כולו, ובכחו עושה כחפצו בשמים ובארץ דרכיו נשגבים וטובים, ומחשבותיו עומדות לעד בלי שנוי, תצא התולדה שהוא ב"ה לעד אוהב צדיקים ושונא מעשה הרשעים, ויתן שכר טוב לצדיקים ויפרע מן הרשעים שלא שבו בתשובה. וכן יהיה כאשר יגיע הזמן. ועל זה אמר "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיה נה, יב), כלומר עוד יבוא העת שאמלא דברי אשר דברתי ביד עבדי הנביאים כולם, כי לא ישוב דברי ריקם, וכל אשר אמרתי כן יהיה. גם אחת דברתי ולא אשנה.

וכן עוד צריך שיתבוננו מאד הענינים הנאמרים על צד ההשאלה. מהם – מה שהוא מבואר נגלה לא יסופק על אדם כאמרו: ״ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף״ – שזה מבואר ההשאלה; וכן אמרו: ״גם ברושים שמחו לך וגו׳״ תרגם יונתן בן עוזיאל ״אף שלטונין חדיאו לך עתירי נכסין – שמהו, מענין המשל, כ״חמאת בקר וחלב צאן וגו׳״.

ובספרי (דברים לב, מג), "רנו שמים כי עשה הריעו תחתיות ארץ", מנין שעתידין שמים וארץ לקלס לפני ישראל, שנאמר "רנו שמים כי עשה וגו'". מנין שאומות העולם עתידין לקלס לבני ישראל, שנאמר (דברים לב, מג) "הרנינו גוים עמו". מנין אף ההרים והגבעות, שנאמר (ישעיה נה, יב) "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה". ומנין אף המלכיות, שנאמר (שם) "וכל עצי השדה ימחאו כף". ומנין שאף אבות ואמהות, שנאמר (ישעיה מב, יא) "ירונו יושבי סלע מראש ההרים יצוחו", עד כאן.