ישעיהו נו:ו מחשבת ישראל: עקידת יצחק

ובמדרש הנעלם (פ' בראשית) ההוא גברא דאקדיש בריה ואמר האי ברי דאתיליד לי להוי מקודש לאלהים שמע רבי חייא ושמתיה אמר ליה ומה על דאקדשית בני לקודשא בריך הוא להוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה לאו על כך עבדית אלא על דאקדשתיה לשם הנקרא אלהים והתור' אמר' זובח לאלהים יחרם א"ל והיאך הוה לי למימר א"ל האי ברא להוי מקודש ליי' ולא לשם אחר ומנא לן מהכא (ש"א א') ונתתיו ליי' כל ימי חייו ולא אמרה לאלהים וכ"ש שיקדיש לפני המלאך. וקשה עוד מזה שהכתוב העיד (שופטים י״ג:ט״ז) כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא ועם כל זה כיוון לעבוד אותו בתורת קרבן כי עם הארץ היה ונפל בשבושו של נבוכדנצר שנאמר עליו (דניאל ב') ונפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. והנה במה שהוכיחו על דבריו הישירו אל הדרך הנכונ' עד שאמר (שופטי' שם) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנח' ויעל על הצור ליי' ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים. והוא מה שנאמר בסמוך (שם) ויהי כעלות הלהב מעל המזבח השמימ' ומנוח ואשתו רואים ויפלו על פניהם ארצה. אמר כי בעלות להב כוונתו מעל המזבח משולל מיתר הכוונות הפוסלות בה הכירו והשיגו את מלאך ה' עולה מה שלא ידעו כן ראשונ'. וכן הענין מתברר ממעש' גדעון שנאמר בו (שם ו') וישלח מלאך יי' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך ה' הלך מעיניו וירא גדעון כי מלאך יי' הוא ומתחלה חשב שהיה נביא מכהני יי' כי על כן אמר לו (שם) ועשית לי אות שאתה מדבר עמי אל נא תמוש מזה עד בואי אליך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך שאל ממנו כי על ידי מנחתו זאת שיניחה לפניו והוא יקריב' בעדו ליי' כי איש אלהים קדוש הוא יראו אליו עניינים אלהיים יהיו לו אות ומופת על מה שמדבר עמו בשם יי'. ולסוף ראה והשיג כי מלאך הוא והיא מראה נפלא' מאד כמו שאמר (שם) אהה יי' אלהים כי על כן ראיתי מלאך יי' פנים אל פנים ויאמר יי' אליו שלום לך אל תירא וגו' והענין ההוא הוא האות שנרא' אליו. על אמתת הענין ולא זולת. והנה הדבר כמבואר ומסכים מאד אל הדעת. והנה עם זה המצוה הזאת מהקרבנות לא נפלאת היא מהדעת ולא רחוק' היא מהתועלת אשר בשני המינים מהם כל אחד לפי עניינו כי בשניהם בחר יי' ויש בהם נחת רוח לפניו לפיוס ולרצון על המקריב הן שיהיה חוטא או לא ושניהם אין הכוונ' אליהם בעצם וראשונ' כי אם אל העניינים האלהיים הנמשכים מהם מעבודת האל יתעל' והגדלת כבודו. אלא שהמין האחד הוא בלתי נרצה יותר לפי שבא על חטאים וטוב הוא שלא יחטא משיחטא ויביא קרבן כמו שאמרנו. גם התועלת השני היה יותר טוב אם ימצא זולתם כי על זה אמר ירמיהו (ז') כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם והיה זה בשעה שקבלו את התורה שאמר להם (שמות י״ט:ה׳) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. יאמר שלא הית' לו אז בהם כוונה בשיעבדוהו בעולות וזבחים כי בשמיעה ובשמירה אשר צוה אותם יחשבו לו כהנים קדושים מקריבים קרבנות תמיד לפניו מבלי שיקריבום. וזאת כוונת כל הכתובים המורים על זה כי באמת עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ״א:ג׳) כמו שאמרנו ומי לא ידע. אמנם אלו ואלו כשלא נמשכ' הכוונה הפנימית אל המעשים החיצוניים הם מאוסים לפניו יתברך כמו שבא בכל מקום בנביאים וחותם הנביאים אמר על זה (מלאכי א׳:י׳) מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר ה' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם הנה ביאר כי כשלא נמשכו מקרבנותיהם התועלות המכוונים מהם שכבר תהי' הארת המזבח להם חנם שהרי אין החפץ בהם מצד עצמם. ואם תאמרו שכבר יהי' פרסומם לתהלה וכבוד למה זה לי מידכם כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגומר. (שם) וזה שכיון שאני נכר ומפורסם בעוצם פעולותי המפורסמות ממזרח שמש ועד מבואו למה לי רוב זבחיכם להראות ולפרסם כבודי הרי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי במה שגדול שמי בגוים ואין לך הגשת קרבן וקטרת גדולה מזה. ולא עוד אלא שהגדול' ההיא הוא מנחה טהור' לא כמו שאתם מקריבים לחם מגואל. אמנם כשתתכוונו אל הטוב והישר בהם אז יהיו לחפץ ורצון כמה שאמר (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'. וכל זה הענין הנכבד זכרו המשורר במזמור (תלים נ') אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגומר אחר שתארו יתעל' בתוארים אשר בהם ברא העולם ויש לו ממשלה עליונה על הנהגתו. ואחר שזכר מה שהופיע מציון מכלל יופי על ענין אלו העבודות שם אל עם ה' אלה אשר נגלה עליהם במעמד הנכבד והנורא אשר ירד עליו ה' באש אשר בו קרא אל השמים ממעל ואל הארץ מתחת והעמידן יחד וכמו שאמרו (ש"ר פ' י"ב) שבמעמד ההוא ירדו עליונים למטה ועלו תחתונים למעלה וכל זה לתת להם משפטים ישרים ותורות אמת אשר מכללם הם מצות הקרבנות אשר עליהם אמר (תהלים שם) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח רצה להורות יושר הדעת ותיכן הכוונה בהם ואמר (שם) ויגידו שמים צדקו כי אלהים שופט הוא סלה. אמר כי השמים והארץ יגידו צדקו בכל משפטיו וכי הוא ראוי להודות לו יתברך משפט הבכורה בענייני ההנהג' והסדור הכללי מבלי שיפול בה שום חלוף ושינוי בעולם: ועל זה הענין המיוחד אמר (שם) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך וגו'. ירצ' עם שאנכי אלהים מצד עצמי ואלהיך מצד מה שהקניתיך בכחי הגדול ומבית עבדים פדיתיך כמ"ש בדבור הראשון (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגומר לא מפני זה על זבחיך אוכיחך מפני צרכי אליהם ולא מצד שעולתיך הם לנגדי למלאות חסרוני בהם רק מפני התועלות הגדולות המגיעים אליך. ובמעט התבוננות תוכל להגיע לאמתת זה כשתשכיל בו לפי מנהג האנשים. וזה שכבר ימנע האדם מלקבל מתנה מחבירו אם הדבר ההוא אשר יתן לו ימצא בהפקר וכל שכן שלא יקח ממנו שלא מדעתו וכמו שאמרו (גיטין ל"ז:) חזקה לא שביק איניש היתירא ואכיל איסורא וכל שכן אם אותו שבהפקר הוא יותר טוב ממה שהוא ביד אותו הזולת ואין צריך לומר אם אותו הזולת הוא במדרגה פחותה אצלו שהוא בזיון לו לקבל מתנה ממנו כמו שאמר ראש הנדיבים (בראשית י״ד:כ״ג) ולא תאמר אני העשרתי את אברם קל וחומר ובן בנו אם אותו הדבר אשר יקבל לא יאות לו ולא יצטרך אליו כלל כתבן למאכל האדם. והנה לכל אלו הבחינות אמר (תלים שם) לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים כי לי כל חיתו וגומר ידעתי כל עוף הרים וגומר אם ארעב וגומר האוכל בשר אבירים וגומר. ירצה למה אקח הפר אשר בביתך והעתודים אשר במכלאותיך כי אחר שהם ברשותך הם קנויים לך אחרי שלי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ואם ארצה אזכה מההפקר ויהי' לך אשר לך בבית ובשדה. ולא עוד אלא שאותו שבהפקר יפה משלך כי ידעתי כל עוף הרים וגומר ויתרון בשר העופות על בשר הפרים והעתודים הוא ידוע. וזיז שדי אמר רבי סימון (ויקרא רבות ס"פ כ"ב) הוא עוף גדול ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה. ואם לא אמנע מהסבות האלה החזקות הנה לכבוד לא יהי' לי לקחת דבר מיד איש כמוך כי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. ירצה לו הונח שיכריחני הצורך לא אומר לך ולאשר כמותך כי לי תבל ומלואה ואקח מאשר לי כ"ש שצורך כזה הוא נמנע אצלי כי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה כבהמות הטורפות. אמנם הכונה באלו העבודות היא כדי שיגיע לך תועלת נפלא בהגעת שלמותך מהשני פנים שזכרנו למעלה. והנה על שניהם אמר זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדרך. על המין מהקרבנות הבאות על כל דבר פשע אמר זבח לאלהים תודה כי הכוונה בו שהזבח יביאהו לידי חרטה ווידוי כמו שחוייב להתודות על ראש קרבנו. ועל המין השני אמר ושלם לעליון נדריך כי הוא אשר נדב ונדר מעצמו והיא מושבע ועומד עליהם מיום היותו ומהידוע כי המין הזה כלו או רובו בא בנדר או בנדבה לא מפאת החיוב התוריי. וסמך התועלות המגיעות משני אלו המינים ואמר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אמר כי תועלת המין הראשון שימצא אליו כשיקרא ביום צרה כמנהג החטאים שישובו מתוך צרותיהם וממצוקותיהם יוציאם. אמנם התועלת המגיע מהמין השני הוא שאחלצך באופן שלא יגע לך שום רע. וכמו שאמר (איוב ה׳:י״ט) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע ואתה תכבדני בכל מעשיך במה שאומרים שאתה וכל חבריך אתך מטע ה' להתפאר וכמו שאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. והנכון שיהי' כל הנאמר בזה הפסוק מכוון אל המין הראשון לומר שכבר יגיע זה התועלת הנפלא לחוטא השב בתשובה שלמה ומודה על חטאו כהוגן. אמנם למביא הקרבן כרשע וכסכל כטובל ושרץ בידו אמר (תלים שם) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך והוא מה שנאמר עליו ותשא בריתי וגומר ואתה שנאת מוסר וגומר וזה כי תכלית הקרבן אשר מזה המין הוא לשבר את לב האבן דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה וגומר. להכירו לשמוע לשמור ולעשות את כל דברי התור' כמו שנאמר (שמואל א ט״ו:כ״ב-כ״ג) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים לומר כי השמוע וההקשב הוא הטוב הנרצה והמכוון מהזבח ומחלב האילים הנקרבים כמו שכתבנו בשער מ"ב. והנה אתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. אם ראית גנב ותרץ עמו מרוב חפצך בעבירה אע"פ שלא ראית הגניבה וכן עם מנאפים חלקך מרוב תשוקתך באיסור. וכן פיך שלחת ברעה תחת טובה ולשונך תצמיד עוד מרמה על מה ששמעת ותשב באחיך אשר הוא עצמך ובשרך תדבר. ואם הוא בן אמך לבד כבר תתיר לשונך לשום בו דופי מצד אבותיו ולא תחוש לאחותך אחר שאינכם משותפים באבות אלה עשית והחרשתי וסבלתי ולזה דמית היות אהי' כמוך וכאחד החנפים המוכיחים הרשעים לפנים ואחר משתוים אליהם במדותיהם והיא אומרו אוכיחך ואערכה לעיניך בינו נא זאת שוכחי אלוה במעשיהם ובתכליות קרבנותיהם פן אטרוף ואין מציל כנגד מה שהחרשתי עד הנה. ותדעו כי זובח תודה על הדרך הנזכר הוא יכבדנני כמו שאמרתי למעלה זבח לאלהים תודה וגומר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני כי כבוד הוא לאל ית' כאשר החוטא ישוב ויתפלל אליו ויצילהו מצרתו כי הכל יודעין כי מעשיו ירחיקוהו ומעשיו יקריבוהו והכל בא במשפט ישר והשגחה שלמה מאתו יתברך וזה הוא הענין האחד מהקרבנות. אמנם על הענין השני המעולה ממנו אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים ירצה אמנם השם דרך השפע האלהי היורד על פי זכות הכוונה וטוהר המחשבות אשר בקרבנות ההם המקריבים עצמם ונפשם לשמים בלי עון אשר חטא כענין הנשיאים אשר זכרנו וכל חבריהם הוא אשר אראנו בישע אלהים כמו שאמר המשורר (תלים צ') אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ישועת עצמו יתעלה ממש כמה שכתב (שם נ"ח) הודיע ה' ישועתו וגומר. כי השלמים אשר כאלו מוסיפין כח בגבורה של מעלה להושיע לו יתעל' ימינו וזרוע קדשו כמו שכתבנו בשער הקודם עיין עליו: