וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
נפש החיים
וגם כמה מאותן אשר קרבת אלהים יחפצון. המה בחרו לעצמם לקבוע כל עיקר לימודם בספרי יראה ומוסר כל הימים. בלא קביעות עיקר העסק בתוה"ק במקראות והלכות מרובות. ועדן לא ראו מאורות מימיהם ולא נגה עליהם אור התורה. ה' יסלח להם. כי כוונתם לשמי'. אבל לא זו הדרך ישכון בם אור התורה:
חובות הלבבות
וְכֵן הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ וּמַצְפּוּנוֹ רֵיק מֵעִנְיַן הַתְּפִלָּה לֹא יְקַבֵּל הָאֵל מִמֶּנּוּ תְּפִלַּת אֵבָרָיו וּתְנוּעַת לְשׁוֹנוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה מָה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף תְּפִלָּתֵנוּ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ וְגוֹ׳ וּכְשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁב בְּשׁוּם דָּבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם בַּמֻּתָּר אוֹ בָּאָסוּר ואח״כ יַחְתֹּם תְּפִלָּתוֹ וְיֹאמַר וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ הֲלֹא זֶה גְּנַאי גָּדוֹל שֶׁיִּטְעֹן שֶׁדִּבֵּר עִם אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ וּבְמַצְפּוּנוֹ וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ אַחַר כָּךְ לְקַבֵּל אוֹתָהּ וְלִרְצוֹת בָּהּ מִמֶּנּוּ וְדוֹמֶה הוּא לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם נח) כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה ואחז״ל יָמֹד אָדָם עַצְמוֹ אִם יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל, וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ בִּכְלַל מָה שֶׁצִּוָּה בּוֹ לְתַלְמִידָיו וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וְאָמַר הַכָּתוּב (עמוס ד) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל וארז״ל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר (יונה ב׳:ח׳) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי וְאָמַר (איכה ג׳:מ״א) נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.
מורה נבוכים
ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו: ״קרוב יי לכל קוראיו״, ״קרבת אלהים יחפצון״, ״קרבת אלהים לי טוב״ שאלו כולם קריבת מדע – כלומר: השגה מדעית – לא קריבת מקום; וכן אמרו: ״קרובים אליו״, ״קרב אתה ושמע״, ״ונגש משה לבדו אל יי׳ והם לא יגשו״.