ישעיהו נח:ד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות, גן נעול וגבורות השם

הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃

עקידת יצחק

ומה גם עתה כשתצורף לזה ההשקפה המחוייבת אל המתפלל בשיהיו מעשיו מקדם מסכימים אל דברי התפלה והתחנה ואם לא קדמו לו מעשים טובים וכל שכן אם קדמו לו רעים שחוייב להקדים הטהרה והתשובה כי איך יתכן לו לבא לפני אלהיו לבקש על צרכיו והוא לבוש בגדים צואים הרי זה עזות גדולה. והנה שלמה שם בענין התפלה תנאי התשובה להכרח גמור אמר בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטא לך ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו וגו' (מלכים א' ח'). וכן אמר (שם) בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם. יאמר שהצרות אי אפשר לבא עליהם כי אם ביד פשעם ואם כן הראויה להם שיתודו על חטאתם ראשונה וישובו לפניו בתשובה ואחר יבואו אל הבקשה והתפלה כי יענם עד שמזה יודע כי הענין באלו התפלות והצומות הנעשות על הצרות הוא בהפך מה שיחשבוהו המון העם וזה כי הם חשבו שהכונה בהם כדי שישמע השם קול צעקתם ואינו כן רק כדי שישמעו הם בקול דברו ויכנעו לפניו כמו שאמר הנביא בזה הענין (ישעיהו נ״ח:ד׳) לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם כמו שיתבאר על נכון בפרק הצום הגדול שער ס"ג ב"ה. עיין עליו. וא"כ מצות התפילה כלהו איתנהו בה ולא עוד אלא שלפעמים יחדש ה' צרכים לעמו ויביאם במצור ובמצוק התלאות כדי שיקיימו מצוה זו. כי המצוה גדולה על כל צרה שלא תבא על הציבור לקדש צום ולקרא עצרה ולפשפש במעשיו כדי שתהי'תפלתם זכה ואף כי תהי'השעה דחוקה או אסורה מלזעוק כגון בשבתות וימים טובים שלא התירו (תענית י"ט.) כי אם על עיר שהקיפוה עכו"ם וספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם שאלו מחללין עליהם השבת כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שבת ובהלכות תעניות (פ"ב) וכן בשאר המחברים ז"ל כי הנה אז תהי' המצוה הם כי לא להזכיר ולהשען על יודע תעלומות לבבינו ומכאוביו ונקבל שכר על השתיקה:
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

ואני רואה לשום במאמר זה הדברים האלה, ואומר כי העבודה מן החשובים יותר חשובה כמו שאמר (תהילים ל"ג א') רננו צדיקים ביי'. והחטא מהם יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) כי גם נביא גם כהן חנפו. והעבודה במקום הנבחר המיוחד, יותר חשובה, כאשר אמר (יחזקאל כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני כל בית ישראל. והחטיא במקום הנבחר יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) גם בביתי מצאתי רעתם נאם י"י. והפרישות בבחרות יותר חשובה, כמו שאמר (עמוס ב' י"א) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. וההפקר בזקן יותר מגונה, שאמר (הושע ז' ט') גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. וההאמנ' ברש יותר גדולה, כמו שאמר (משלי י"ט א') טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים. והעשק מן העשיר יותר גדול, כמ"ש (שמואל, ב' י"ב א-ו) ויקח את כבשת האיש הרש ושאר הענין. יעזור האויב יותר גדול, כמ"ש (שמואל א' כ"ד כ') וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. וההזקה לאוהב יותר קשה, כמ"ש (תהלים נ"ה כ"א) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. והענוה מהגדול יותר גדולה, כמ"ש (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד מכל האדם והגאוה מן השפל יותר קשה, כמ"ש (משלי ל' י"ד) לאכול עניים מארץ ואביונים מבני אדם. והזקת החכם ומי שמועיל לבני אדם יותר קשה, כמ"ש (עמוס ה' י"ב) כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צוררי צדיק לוקחי כפר. ורוב העשוקים יותר קשה, כי עושק אלף איש באלף זוז יותר קשה משיעשק בהם חמש מאות איש, כמ"ש (איוב ל"ה ט') מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. והחטא ביום הנכבד יותר קשה, כמ"ש (ישעי' נ"ח ד') הן ביום צמכם תמצאו חפץ. והצדקה מן העני יותר חשובה, כמ"ש (משלי ט' ט"ז) טוב מעט ביראת י"י. והצום מן המעונג יותר חשוב, כמ"ש (יואל ב' ט"ז) יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כאשר צונו להקדיש הבכורים והבכורים, וכהתפלל בבקר בזרוח השמש, כי אלה דברים יקרים אצלנו, כמ"ש (דברים י"ב י"א) וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליי':
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

"רק בזדון יתן מַצָּה ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). פירוש. "מַצָּה" כמו מריבה. כמו "הן לריב וּמַצָּה תצומו" (ישעיה נח, ד) ונאמר "אוהב פשע אוהב מַצָּה" (משלי יז, יט), כלומר מי שאוהב המַצָּה הוא אוהב לפשוע ולמרוד. ולדעתי "מַצָּה" קשה ממריבה, ולכן בעדת קרח נאמר "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן בעדת קרח בהַצּוֹתָם על יי'" (במדבר כו, ט). וכבר רמזנו בבית הראשון (חדר ד חלון ב) שהיו מִכַּת מנאצי ה', ונשענו על לבם לחלוק על נבואת אדונינו משה ע"ה שהיה מַבְעִית1עיין יומא לט ע"ב וביאורו כאן מפחיד ונורא בשלימותו בידיעותיו בידיעה בתורה. ומלת "זדון" תונח בכתבי הקדש על הנשען על לבו וחולק על החכמים והיועצים הטובים, ועושה כהסכמת לבו. ותמצאנו כתוב אצל זקן ממרא אשר לא ישמע לקול הסנהדראות הגדולות מקבלי התורה באמת, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וכו' או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל" (דברים יז, יב). יכנה הכתוב מחלוקתו במלת "זדון" כי הוא זדון הלב מאד לעמוד על דעתו החלושה, ולבטל דעות הגדולים ממנו בחכמה ובמנין אשר אתם. והנה המרגיל עצמו בגאות הלב לעשות כל מעשיו על פי עצת נפשו, גם אם יסתרו דברי הגדולים ממנו והרבים ממנו, יהיה איש מַצָּה להצות על החכמים והנביאים ודברי הנבואה, כמו דתן ואבירם ועדת קרח, וכענין "אוהב פשע אוהב מַצָּה" שאמרנו. "פשע" הוא המרד, כמו "אז תפשע לבנה" (מל"ב ח, כב), כמו שרמזו קדמונינו ז"ל (תנחומא, בראשית, ז). כי איש זה מורד בתורת ה', ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר שאינו נשען על דעת חבריו בשום דבר, ועושה כל מעשיו רק בזדון-הלב לחלוק על כל זולתו. "יתן מַצָּה" להצות גם על הדברים הכתובים הנודעים לכל אדם, כי הזדון הזה ישחית הדעת.
שאל רבBookmarkShareCopy