מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָֽאתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃
תורת העולה
ובעל מנחת יהודא התמרמר שם בפירוש וזה לשונו אם כוונת הרב שהעטרה אינה מקבלת פגם בעונותיהן של ישראל כבודו במקומו מונחת זהו עיון פלוסופי אבל לא דעת אמיתי מחכמת הקבלה כי מה הוא הרדייה של המנקת ושלוח האם שנאמר (ישעיה נ ב) ובפשעיכם שלחה אמכם ומהו הקצוץ שאדם עושה בעשותו עבירות או החבור העושה בעשיתו המצות וכל טעמי המצות מיוסדים על הקוטב הזה אלא יש לנו לומר בהכרח להיות כי עונותינו גורמין בה פגם וגם כי מסלקים האם מעל הבנים. והאריך שם בסברא זו להמשיל משלים ולהביא ראייה מספר הזוהר כמו שמבואר שם סוף פרק שמיני בספר מערכת. והנה כל זה נתלה בסברתן הראשונה בעניין הספירות כי המאמין בהן שהן עצמות אלקות אי אפשר להאמין או להעלות המחשבה כי אם בדברי הרב בעל המערכת שאין שייך פגם או קיצוץ בספירות עצמן והפגם אינו אלא במקבלים וכמו שבאר שם בעל המערכת לפרש כל דברי מדרשות והגדות שבאו בעניין זה והוא לטעמיה אזיל שסבר שענייני הספירות הם עצמות אלקות. אמנם לא נכנסו דבריו באזני המפרש ההוא כי הוא נטה לדעת השני שענייני הספירות הם מאורות שנאצלו להם ככלים ביד הפועל בהן ולכן אפשר להיות בהן שינוי ופגם.