ישעיהו סא:ח מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות וחובות הלבבות

כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃

עקידת יצחק

ובמהרש (ד"ר פר' שופטים) אמר רבי לוי למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מן כלם והיה לו פרדס והיה אוהבו יותר מכל אשר לו אמר המלך אני נותן את הפרדס אשר אני אוהב יותר מכל אשר לי אל בני הקטן אשר אני אוהב יותר מכל בני. כך הק"בה מכל האומות אינו אוהב אלא את ישראל שנא' (הושע י"א) כי נער ישראל ואוהבתו ומכל מה שברא בעולמו אינו אוהב אלא המשפט שנאמר (ישעיהו ס״א:ח׳) כי אני ה' אוהב משפט אמר הקב"ה ינתן מה שאהבתי לעם שאני אוהב הה"ד (דברים ט״ז:י״ח) שופטים ושוטרים תתן לך. כי יש להשתומם מה הפרדס הזה ומה חבה יתירה שנודעת לו ולא די לנו כל זה אלא שאמרו במאמר שהתחלנו שלא נתנה התורה לישראל אלא בשביל זה החלק המשפטי שיראה מדבריהם שהוא העקרי בכל התורה כלה. אמנם התר זה הספק קל עלינו בשנעמוד על תועלות אלו המשפטים התוריים והבדלם מהמשפטים המונחים בעד הנמוסים האינושיים. וזה שהוא מבואר שהתועלות ימשכו מהפעולות על שני פנים. אם על הדרך הטבעי כחמימות מהבער האש או מהתנוע'. ואם בדרך הגמול כהטבת העבד וכשכיר יקוה פעלו. והנה בענין הראשון ודאי יהיה התועלת מוגבל כי הטבע ישערהו לפי ההשתדלות. אמנם בענין השני כבר איפשר שינתן לעובד שכר הרבה ממה שעשה הכל כפי הפקת רצון הנותן על המקבל. הלא תראה לאברהם (בראשית ט״ו:א׳) שכרך הרבה מאד כי אף על פי שהוא עבד הרבה לא היה הגמול נערך עם העבודה וזה לפי שהיה ענין גמוליי כמו שנאמר (שם י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' וכן אמר בעקידה (שם כ"ב) כי ברך אברכך וגו' עקב אשר שמעת בקולי וכן (שם כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי בכלם הודיע כי העניני' הגדולי' המיועדין לו אינן טבעיים לפי ההשתדלות אבל הם בתורת גמול. וע"ז הדרך הי' כל מה שבא בתורה האלהית משכר המצות שהוא חסד בלתי משוער ומוגבל רק כיד אלהים הטובה הנותן בעין יפה ורחבה: והנה הוא מבואר שבחלק המשפטי התוריי הלזה ימצאו שני אלו העניינים. האחד מצד מה שהם משפטים אף כי יהיו אנושיים וזה כי הצדק והמשפט יועילו בטבע ליישוב העם איש על מקומו בהשקט ושלוה. והשלים הצלחת המדינ' בהסכמת כתות האנשים המחיייב מציאות' בין כתות האנשים מזולתם משאר המינים להיותם יותר צריכים אל זאת ההסכמ' עם ההמצא בטבעם ההתחלפות בין אישיהם יותר מבין שאר הנמצאים כמ"ש הרב המורה פרק מ' חלק ב' שאמר בסוף דבריו כזה אבל ההתחלפות בין אישי כל מין מתקרב מלבד האדם שאתה תמצא שני אישים ממנו כאלו הם משני מינים בכל מדה. עד שתמצא אכזריות איש מגיע עד שישחט צעיר מבניו מרוב הכעס: ואחר יחמול על הריגת כנה או תולעת אחד וירך לבו בזה וכן ברוב המקרים עד כאן. וכ"ש שיהיה זה ההתחלפות המופלג ביניהם בענייני הממונות עד שיתקוממו קצתם על קצת ולא יהיה להם תקומה טבעית כי אם בחיותם על סדר משפטים יכריחם לעמוד על מצבם ולבלתי הרוס אותו בשום צד. גם ימשך משם תועלת שני טבעי והוא הגבלת האנשים הרגילים על אלו המשפטים בתכונותיה' והשערת מדותיהם להרחיק' מהחמדה והקנאה והגאוה והכעס והכילות ואחריהן ריעותיהן המשלימות רוע המזג והפסד התכונ' ומרחיקים האדם מכל מיני שלמיותיו. וכל זה נמשך מאלו המשפטים בדרך הטבע כי לא נאמר שבשכר הריגת הרוצחים והגנבים והרדפת הרשעים ישבו איש תחת גפנו ותאנתו ויורחקו מהתכונות הרעות והפחיתיות כמו שלא נאמר שבגמול הטיול בא החמימות אבל זה ימשך מזה כפי הענין בלי ספק:
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

ואחר כן אדבר על האיכות, והם המקרים, ואומר: שהוא באמת לא יתכן שיקרהו מקרה, כי הוא בורא ‏המקרים כלם. וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או שונא דבר, הענין בזה שכל אשר צונו בו ‏קראו אהוב אצלו, כאשר חייבנו לאוהב אותו, באמרו (תהלים ל"ז כ"ח) כי י"י אוהב משפט. (שם י"א ‏ז') צדיק י"י צדקות אהב והדומה לזה. וקבץ רבים מהם, ואמר (ירמיה ז' כ"ג) כי באלה חפצתי נאם ‏י"י. וכל אשר הזהירנו ממנו שלא נעשהו, קראו שנוא אצלו, מפני שחייבנו לשנאתו, כמו שאמר (משלי ‏ו' ט"ז) שש הנה שנא י"י. (ישעיה ס"א ח') שונא גזל בעולה. וקבץ מהם רבים, ואמר (זכריה ח' י"ז) כי ‏את כל אלה אשר שנאתי נאם י"י, ומה שאנו רואים שאומר שהוא רוצה ושהוא כועס, הענין בו, שקצת ‏ברואיו כאשר חייב להם ההצלחה והגמול קורא זה רצון, כאמרו (תהלים קמ"ז י"א) רוצה י"י את ‏יריאיו. (שם פ"ה ב') רצית י"י את ארצך. וכאשר יתחייב קצתם הצער והענש, קורא זה כעס, כאמרו ‏‏(שם ל"ד י"ז) פני י"י בעושי רע. (עזרא ח' כ"ב) ועזו ואפו על כל עוזביו. אבל הכעס והרצון ‏המוגשמים, והאהבה והשנאה המוגשמות, לא יהיו כי אם במי שיקוה ויירא, ונמנע מבורא הכל, ‏שיקוה לדבר ממה שברא, או שייראהו, ועל הדרך הזה נוציא שאר תארי היראה העולים במחשבה. ‏‏- ועל המצטרף אומר: כי הבורא יתברך לא יתכן שיצרפו אליו על דבר ההגשמה ולא ייוחס אליו, כי ‏הוא לא סר קדמון, ואין דבר מן העשוים מצטרף אליו ולא מיוחס. ועתה כאשר עשם לא יתכן ‏שישתנה עצמו וישוב מיוחס אליו ומצטרף אליו בהגשמה, אחר שלא היה כן. וזה אשר נראה ‏בספרים שקוראים אותו מלך, ומשימים בני אדם עבדים אליו והמלאכים משרתים, כאמרו (תהלי' י' ‏ט"ז) י"י מלך עולם ועד. (שם קי"ג א') הללו עדי י"י. (שם ק"ד ד') משרתיו אש לוהט. אלה כלם על ‏דרך הכבוד והגדול, בעבור שהגדול שבבני אדם אצלם הוא מלך, ועל ענין שהוא עושה כל מה ‏שירצה, ומצותו מתקיימת, כמו שאמר (קהלת ח' ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה ‏תעשה. ואשר נמצא שמיחסים אליו אוהבים ושונאים, כאמרו (תהלים צ"ז י') אוהבי י"י שנאו רע, ‏ואמרו (שם פ"א ט"ז) משנאי י"י יכחשו לו. זה מהם על דרך הכבוד והגנוי, וכבדו החסידים מבני ‏אדם בשם אוהבים, וגנו החטאים בשם שונאים, וכן שאר מה שנכנס בשער הזה. - ואומר במקומות ‏לא יתכן שיצטרך הבורא אל מקום שיהיה לו, מכמה פנים. תחלתם, שהוא בורא כל המקומות. ועוד ‏שלא סר לבדו ואפס מקום, ואיננו נעתק בעבור בריאתו למקום. ועוד כי הצריך אל מקום הוא הגשם, ‏אשר הוא ממלא מה שיפגשהו וממששו, ויהיה כל אחד מן המתמששים מקום לאחר, וזה כלו נמנע ‏מהבורא. וזה אשר הנביאים אומרים שהוא בשמים, על דרך הגדול והכבוד, מפני שהשמים אצלם ‏רמים מכל דבר שידענוהו, כמו שאמרו (קהלת ה' א') כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ועוד (מ"א ‏ח' כ"ז) כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וכן המאמר כשהוא שוכן בבית המקדש (שמות כ"ט ‏מ"ח) ושכנתי בתוך בני ישראל (יואל ד' כ"א) וי"י שוכן בציון. וכל זה להגדיל המקום ההוא והישות. ‏ועם זה כבר הראה בו אורו הנברא, אשר הקדמנו זכרו, הנקרא שכינה וכבוד. ועל הזמן לא יתכן ‏שיהיה לבורא זמן, מפני שהוא בורא כל זמן, מפני שלא סר לבדו ואין זמן, לא יתכן שיעתיקהו הזמן ‏וישנהו, ושהזמן איננו כי אם מדת קיום הגשמים, ואשר איננו גשם מרומם בהזמן וממדות הקיום. ‏ואם נספר עליו בעמידה וקיומה היא על דרך הקרוב כאשר הקדמנו. וזה אשר בספרים האומרים ‏‏(תהלים צ' ב') מעולם ועד עולם אתה אל. ועוד (ישעיה מ"ג י"ג) כי מיום אני הוא. ועוד (שם שם י') ‏לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אבל שבים כל אלו הנקודות מן העתים על פעלו. ואשר אמרו: ‏מעולם ועד עולם אתה אל, אינם רוצים בו כי אם לא סרת מושיע תחלת הזמן לעבדיך, כאמרם ‏‏(תהלים ס"ח כ"א) האל לנו אל למושעות. ואמרו ית': לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, רוצה בו, ‏קודם שאשלח נביאי ואחר ששלחתיו, אין אלוה מבלעדי; כי כבר הקדים לפניו עבדי אשר בחרתי, ‏ובלשון העם יכשר שיאמר האדם לפני, והוא רוצה, קודם פעלי. כמו שאמר יואב (ש"ב י"ח י"ד) לא כן ‏אוחילה לפניך. ויאמר אחרי, והוא רוצה, אחר פעלי. כמו שאמר נתן הנביא (מ"א א' י"ד) ואני אבא ‏אחריך ומלאתי את דבריך. וכן גם מיום אני הוא, רומז אל יום נכבד יום מעמד הר סיני או מה ‏שדומה לו, והוא אומר מן העת ההיא, אני הוא המצווה אתכם בזה, והמזהיר אתכם מזה, והמציל ‏אתכם מזה, מפני שגמר המאמר אפעל ומי ישיבנה. ועל הקנין כי כל הברואים הם ברואיו ומעשיו, ‏ולא יתכן שנאמר שקונה זה מבלעדי זה, ולא שֶׁקִנְיָנוֹ לזה יותר ולזה פחות. ואשר נראה בספרים ‏אומרים שעם סגולתו וקנינו וחבלו ונחלתו (דברים ל"ב ט') כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. אין זה ‏כי אם על דרך הגדול והכבוד, מפני שאצלנו סגלת כל אדם וחלקו יקרים אצלו. ועוד כי משימים אותו ‏גם הוא על דרך העברה, חלק החסידים ומנתם, באמרו (תהלים ט"ז ה') י"י מנת חלקי וכוסי, וזה ‏על דרך הסגלה והגדול. ועל הדרך הזה יהיה ענין קריאתו אלוה לאדם ולמאמינים, כאמרו אלהי ‏אברהם יצחק ויעקב. וכאמרו אלהי העברים, כי הוא אלהי הכל, וזה ממנו על דרך הגדול והכבוד ‏לחסידים. - ועל המצב כי הבורא יתברך וית' אינו גשם, ולא יתכן שיהיה לו מצב מהמצבים, לא ‏מישיבה ולא מעמידה והדומה לזה. והכל נמנע מפני שאיננו גשם, ושהוא לא סר ואין דבר זולתו.. ‏ומפני שהמצב איננו כי אם השען גשם על אחר, ואפני המצב מחייבים שנוי וחלוף לנצב. ומה ‏שאומרים הספרים (שם כ"ט י') וישב י"י מלך לעולם, רוצים בו הקיום. ואשר אומר (במדבר י' צ"ד) ‏קומה י"י ויפוצו אויביך, אינם רוצים בו כי אם הקדמות העזר והעונש. ואשר אמר (שמות ל"ד ה') ‏ויתיצב עמו שם, רוצים בו האור ההוא שנקרא שכינה. ואשר אמר (בראשית י"ח ל"ג) וילך י"י כאשר ‏כלה, רוצים בו לעלות האור ההיא. ועם הדרך הזה הוא מתקיים כל מה שדומה לדברים האלה:‏
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וּמִן הַיָּדוּעַ שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ וּמַכְזִיב קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה אֵין מַאֲמִינִים בְּצִדְקוֹ וְאֵין הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַשְּׁבוֹת עַל אֲמִתּוֹ וְכֵן אִם יַחְלֹק גְּלוּיֵנוּ עַל נִסְתָּרֵנוּ וְכַוָּנַת לְבָבֵנוּ עַל דִּבּוּרֵנוּ וּתְנוּעַת אֵבָרֵינוּ עַל מַצְפּוּנֵינוּ לֹא תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ לֵאלֹהֵינוּ שְׁלֵמָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה וְאָמַר (שם סא) כִּי אֲנִי ה׳ אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְאָמַר (מלאכי א) וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְגוֹ׳ וְאָמַר (שמואל א ט״ו:כ״ב) הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy