עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃
קול התור
קכ) פתח שערי ירושלם (ירמיה א׳) – דא פתחא דקרתא שבחז״ל אשר שם עיקר מלחמתם של ב׳ המשיחין נגד שרו של עשו, וזהו סוד מעמק עכור ל״פתח תקוה״ (הושע ב׳). והוא טצ״ץ ביסוד, וכן בחושבנא, ביאור רבנו בסוד האותיות בטוריא דיוסף בסוד טוב עין הוא יבורך, ונחלק לשנים: תצ״ט ופלגא משמאלא ותצ״ט ופלגא מימינא בסוד שני צבאות והם בחשבון תתקצ״ט עקבי משיחא כנודע, והוא הפתיחה לשלימות האלף ת״ק בו׳ מימינא ות״ק בה׳ משמאלא וזאת כוונת יש תקו״ה לאחריתך שנאמר על משיח בן יוסף, כמבואר לעיל (סימן ס׳) בחינה יש תקוה לאחריתך, והיא הפתיחה לנצחון ולקיום המצוות התלויות בארץ, עפ״י רבנו על פסוק הנ״ל: ואת עמק עכור לפתח תקוה (כמבואר להלן פרק ה׳). (עמקי סודות הענין כו׳ וכו׳, כפי שמוסברני מפי רבנו בסתר אהלו וכו׳). פתחא דקרתא, שהוא על קו הבינים בין שטח החומות ובין שטח השערים מערבה על מקום ״ראש הגבעה״ עפ״י הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וכו׳, הני תרי משיחיא.
גבורות השם
ואמרה שנזדמן לה זכר של רחלים, וזקן אחד מנהיגו. וביאור ענין זה, האיל הוא קשה, כדכתיב (יחזקאל יז, יג) "ואת אילי הארץ לקח". ובמדת הדין בא לה התשועה מאת השם יתברך, כי כאשר האדם בצרה, בא התשועה במדת הדין, שהוא קשה. ואמר "זקן אחד מנהיגו", כי הזקן הוא מלא רחמים, כמו שאמרו (מכילתא שמות כ, ב) שנגלה בהר סיני כזקן מלא רחמים. ורצה לומר בודאי במדת הדין בא לה התשועה, אבל הרחמים מנהיגים את הדין, כי מכח הרחמים, שמרחם על מי שהוא בצרה, באה התשועה במדת הדין. וכך דרך האדם, כאשר הוא רואה אחד בצרה, הרחמים מעוררים אותו לפעול בחזקה מאוד. וזהו שאמר "זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו".
גבורות השם
ואחת בירושלים, היא השגחת השם יתברך בעולם. ודבר זה נראה מן ירושלים, אשר היה השם יתברך שומר אותה תמיד, וכדכתיב (ישעיה סב, ו) "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו'". וזה שתקנו "פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", כי העיר הזאת שומרה הוא השם יתברך תמיד, ו"אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהלים קכז, א). ודבר זה נראה בירושלים כאשר היו עושים רצונו של מקום, היה השם יתברך משגיח על העיר הזאת לשמור אותה. ולפיכך מביא הכתוב לראיה (ישעיה לא, ט) "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים", דבר זה נאמר על סנחרב, שהבטיח את ישראל שישמור העיר שלא יחריבה סנחרב, ויהיה שומרה. ומי שאינו מאמין בשמירת השם יתברך, שהוא ההשגחה, יש לו שם אור ותנור.