ישעיהו סה:ו מחשבת ישראל: האמונות והדעות, עקידת יצחק וחובות הלבבות

הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֤א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם׃

האמונות והדעות

אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר: הודינו אלהינו יתברך, כי עבודות האדם אותו כשהם רבים ‏נקראו זכיות, ושהמרותיו כשירבו נקראו חובות, וכי הכל שמור אצלו על כל עבדיו, כמ"ש (ירמיה ל"ב ‏י"ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם. ונאמר עוד (איוב ל"ד כ"א) כי ‏עיניו על דרכי איש וגו'. וכי הם פעלים יפעלו בנפשות וישימום זכות או מטונפות, כאשר הוא אומר ‏מעונות, ונשא עונו נושא חטאו, ואל עונם ישאו נפשם, (הושע ג' ח') הנפש ההיא עונה בה (במדבר ‏ט"ו ל"א). ואם יעלה זה מבני אדם ולא התברר אצלם, הוא גלוי אצלו יתברך, כמו שאמר (ירמיה י"ז ‏י') אני יי' חוקר לב בוחן כליות וגו'. והביא על כל הענינים האלה האותות והמופתים וקבלנום וכאשר ‏התקיים לנו זה, התעסקתי בעיון בענין הזה כאשר קדמתי, וראיתי בנמצאות מלאכות דקות נעלמות ‏מרבים מבני אדם, וידמו טוביהם לרעיהם, עד שיגיעו אל החכם מהם, ויכיר מה שיש בינותם, ומהם ‏מלאכת הרצוי, תראה הפתי אשר איננו בקי בה, מדמה הדינר הטוב לרע, עד שיבדילם המרצה. ‏ומהם מלאכת הרפואות, תראה הפתאים מבקשים דפיקת הגידים, ולא ידעו מהפשטם והקבצם, מה ‏האיכות הגוברת על הגוף, וידעם הרופא הבקיא. ומזה חכמת הקיאפה, אשר הם מביטים בקוי ‏הפנים והרגלים, ומבדילים בין איש לאיש, במה שהוא נעלם מזולת', ממי שאין זאת מלאכתו. וכן ‏במלאכת הפנינים מאודם ומפטדה ובדלח וזולתם, לא יכירם כי אם הבקי. והכלל כל מלאכה דקה, ‏הרבה ממומיה יעלמו מן הפתאים ויראו לחכמים. וכאשר מצאתי אלה הדברים המלאכותיים כאשר ‏ספרתי, הוספתי להחזיק במומי הנפשות העונות והאשמים, אף על פי שאינם נראים לבני אדם, ‏מפני שאין חושם משער בם. והם נגלים לעושיהם, כי הוא בראם, והחל אותם, והוא שהנפש עצם ‏שכלי זך יותר זך מעצם הכוכבים והגלגלים, ואנחנו אין אנו רואים אותה בחושנו, ואיך יתבאר לנו ‏מה שפועל בעצמה ומעכיר אותה? אך הוא מבואר לבוראה ובורא הגלגל, ועל כן ישים השמים ‏והכוכבים דומים לה בענין הזה כשהוא אומר (איוב כ"ה ה') וכוכבים לא זכו בעיניו, ושמים לא זכו ‏בעיניו (שם ט"ו ט"ו). ואומר כי היא לו כאור הנר אשר יחופש לו כל המחבואים והחדרים ויראה כל ‏מה שהוא נסתר בם, כמ"ש (משלי כ' כ"ז) נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואמר עוד כי הוא ‏חם מאש אשר תתיך הזהב והכסף בכור ותזקק אותם, כמ"ש (שם י"ז ג') מצרף לכסף וכור לזהב ‏ובוחן לבות יי'. ואמרתי מה נפלא הדבר הזה, כי האדם הוא אוכל שתי אכילות מותר ואסור; ורואה ‏אותם שזנין אותו, ובועל שתי בעילות מותר ואסור, וימצאם ערבים, וחושב אותם על דרך אחת, ‏והמרצה הוא מרצה מה שפועלים ברוח כאשר בארנו, וכמ"ש (שם כ"א ג') כל דרך איש ישר בעיניו. ‏ואחר כן התבאר לי כי הזכיות כשירבו לנפש, תזך ותאיר, כמ"ש (איוב ל"ג כ"ח) וחיתו באור תראה. ‏לאיר באור החיים (שם כ"ט). וכאשר ירבו עליה העונות תעכר ותחשך. וכאשר אמר במי שהוא כן, ‏‏(תהלים מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על ‏כל בני אדם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצדיקים (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ‏ליראי יי' ולחושבי שמו. ואמר על הרשעים, (ישעיה ס"ה ו') הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם ‏שלמתי. וכאשר השתכלתי בזה המשל מדברי החכם, מצאתי בתכלית התקון והנכונה, והוא שאנחנו ‏המון הברואים, מפני שמצאנו ביכלתנו אשר שמה החכם בנו שנבין האותיות אשר נדבר בם, ונוליד ‏לכל אות סימן מהמכתב, עד שנשמר בזה חשבוננו, וכל החדושים אשר נצטרך לדעתם, כל שכן ‏שיהיה בחכמתו הוא מה שישמור עלינו הכל בלי כתב ולא ספר. ודמה לנו זה בכתב, בעבור ‏שהרגלנו בו החשבון. לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי. והודיענו עוד, כי בעוד שאנחנו עומדים ‏בעולם המעשה, הוא שומר על כל אחד מעשהו, וכבר זמן גבולו עליו לעולם האחר אשר הוא עולם ‏הגמול, והעולם ההוא יבראהו כשישלים כל מספר המדברים אשר חייבה חכמתו שיבראם, שם ‏יגמול הכל כפי מעשיהם, כמ"ש החכם (קהלת ג' י"ז) ואמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ‏ישפוט האלהים, ואמר עוד (שם) כי אל כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'. ואני עתיד לבאר דעת ‏הגמול במאמר התשיעי מהספר הזה במה שיכשר. ועם זה לא הניח עבדיו בעולם הזה בבלתי גמול ‏על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה לאות ולסימן לכל המונה לעת הקבץ מעשה הברואים. ועל כן ‏אנחנו רואים שהוא זוכר בתורה הברכות אשר בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו ג'-יג), ואמר בכמוהם ‏‏(תהלים ס"ו ז') עשה עמי אות לטובה. וזוכר הקללות אשר בוהיה אם לא תשמע (דברים כ"ח טו-‏סח) ואומר עליהם (שם מ"ט), והיו בך לאות ולמופת. ומענינים בעולם הזה, וכל הזכיות שמורות ‏לצדיקים וחתומות כמ"ש (שם ל"ב ל"א) הלא הוא כמוס עמודי חתום באוצרותי:‏
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

בספרי לו חכמו וגו' איכה ירדוף וגו' ר' דרשו כלפי ישראל ר' יהודה דרשו כלפי אומות עכ"ום והנה באמת ריהטיה דקרא כרבי יהודה וכמו שביארנו ואין לספק ואחר שזכר סכלות הגוי ההוא ושבוש אנשיה לבלתי תת לב לכל הגדולות והנוראות אשר ראו עיניהם בהיות אלוה עלי אהלם זכר רשעתם וקלקול מעשיהם עד שאין להם לחשוב כי בכח מעשיהם באו עד הנה וכמו שנתפארו מזה שתי המשפחות המפורסמות אשר גליות ישראל נפוצים ביניהם על דרך שאמר סנחריב עתה המבלעדי יי' עליתי וגו' (מלכים ב י״ח:כ״ה) זאת לא זאת: כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה וגו'. ירצה אם המצא תמצא בידם מאומה ממעשים שיראו לחוץ נאותים ומתיחסים על עץ הגפן מבין שאר העצים הנה באמת כשיוטעמו ימצא כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה שהיה העקוב למישור כמו שכתבנו שם שער כ' וכן אשר יחשב להם לענבים הם ענבי ראש ואשכלות מרורות *וכבר כתבנו וכו' (עיין ביאורי שם במדבר דף י"ח ע"א). וכבר כתבנו בפרשת נזיר שער ע"ג שהענבים לחים ויבשים במדרגת היין הם כמו המחשבות הרחוקות והקרובות במדרגת המעשים. ולזה זכר האשכלות והענבים על רוע מחשבותיהם וקלקולן. אמנם על המעשים עצמם אמר חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר כי כל מעשיהם לפני לאכזריות חמה ושטף אף וחמה חושבים כי אין רע אחר שאני יושב ודומם כל הזמן הרב שעמדו על תלן ובאמת הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי שלא יצא משם בלא דעתי. ופירש צורך השמירה והחתימה ואמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו והכוונה כי מעת שהתחיל רגלם להתמוטט לא יאחר יום אידם ומהרה יבאו למו עתידות אלו שאני מיעד הנקמה והשלום בהם וזה עצמו אות באות אשר נבא ישעיהו בסוף דברי נחמותיו בפרשת נדרשתי ללא שאלו וגומר החותמת הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם (ישעיהו ס״ה:ו׳) וכבר פירשתיה על נכון בסוף ביום השמיני שער ס' דרוש משם ותראה כי הוא עצמו מה שנאמר הנה כי מגפן סדום גפנם עד לי נקם ושלם. כי ידין ה' עמו. ירצה והטעם שעזב ה' את עמו כל הזמן ההוא תחת ידם הוא כי יעשה ה' דין בעמו מכל אשר הרעו לפניו כי ודאי צריך מירוק רק כפי רשעתם. והוא ממש מה שאמר שם ישעיהו (שם) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשונה אל חיקם והכוונה כי בראשונה ישלם להם כפעלם על ידם ואחר יקח נקמתו מהגוים ההמה כאשר פירשנו שם אמנם אחר גמר דין זה הנה הוא ית' על עבדיו יתנחם מכל אשר קבלו מהרע וזה יהיה כאשר יראה כי אזלת יד עמו ואפס עצור ועזוב באהלם ויאמרו הגוים עליהם אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם וגו' על דרך שאמרה אותה מומרת ממשמרת בלגה כשטפחה בסנדלה על המזבח ואמר' לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונו של ישראל ואי אתה עומד להם בצרתם כדאיתא בסוף סוכה (נ"ו:) ופירוש לוקוס זאב. והנה כאשר יחליטו הגוים המאמר הזה על האופן הנזכר הוא העד המיועד שיעשה השם למען שמו הגדול כי איך יחל ותהיה תשובתו להם ע"פ דבריהם ראו עתה כי אני אני הוא האוכל חלב זבחימו והשותה יין נסיכם אמנם אין רבוי אלהים עמדי כמו שאמר אי אלהימו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם וכמו שאמר זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כ״ב:י״ט) אני אמית מכם מה שאמית ואחיה מה שאחיה ומחץ מכת עמי אשר מחצתי אני ארפא ואין מידי מציל מעשות כל אלה כי אשא אל שמים ידי וגו' אם שנותי ברק חרבי וגו' והכוונה שאפילו יעזרו אותם מערכות השמים וכל צבאם לא יועילו למו כי אשא ידי אליהם ואבטל כל ממשלתם כי אמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק וגו' אשכיר חצי וגו' והנה באמת שבועה זאת היא חמורה ומבוארת מבלי שום כנוי ושמירת הכבוד הנהוג בשבועות האלה כדי שלא לתלות קללה בנשבע אמר כה יעשה אנהים לאויבי דוד וגו' (שמואל א כ״ה:כ״ב) אמר במרגלים ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ וגו' אם יראו את הארץ וגו' (במדבר י״ד:כ״א) בפשוטן של דברים הפך הכוונה על דרך הכנוי כמו שהוא מבואר וכן בכל השבועות אמנם בכאן לא נשמר דבר מזה *אלא שתלה החיות וכו' (עיין ביאורי למעלה שער מ"ח שמות דף קל"ז ע"א) ור"ל שענין השבוע' למעלה במרגלים כן הוא, אני חי רק אם ימלא כבודי את כל הארץ, ר"ל אם אראה פעולותי האלהיות בארץ, וכן פה הכונה אני חי לעולם רק אם שנותי ברק חרבי ומכלל הן אתה שומע הלאו, שהוא העדר החיות אשר ייוחס חלילה אל הי"ת, אם לא יראה פעולת כבודו בארץ, ולא יקח נקמתו ממשנאיו, ובעבור חומר השבוע' הזאת ולמען חזק רושם פעולתה בלב השומעים אמר אותה פה בלי כינו הפך ממה שנראה בדוד, כי יען שלא רצה לקלל עצמו גם על תנאי, אמר רק דרך כינוי "כה יעשה ה' (ר"ל רעה) לאויבי דוד ולא אמר לדוד" כמו שהית' כונת שבועתו באמת. אלא שתלה החיות במעשה חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי עד מראש פרעות אויב ומכלל הן אתה שומע חומרת השבועה ועשה זה בחסדו ובחכמתו העצומה כי במקום שחב לאחרים בענין גדול כזה ובהמשך זמן רב אין חולקין כבוד בדבור אשר בו יחלש כח השבועה אלא שידעו הדורות האחרונים כי השבועה גדולה לאלהינו. ומעתה יאמר בגוים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום וגו' ירצה כמו שבאו ורננו הגוים עד הנה בעמל ישראל יבאו עכשיו וירנינו את עמו זה במה שיקום מהם דם עבדיו הנהרגים על ידם על קדושת שמו ונקם ישיב לצריו על כל רעתם אשר הרעו אותם כי שלם עונם ואז וכפר עמו ואדמתו כי חטא הארץ אשר עליו היא יושבת ושוממה כל זה הזמן הארוך אינו רק חטא העם אשר חטאו עליה וכאשר יכופר חטא העם הנה העם עצמו יכפר בעד הארץ ויהיה הכל מכופר ושב אל קדמותו ומכונתו ויהיה עם זה סוף הפסוק הפוך בראשו והוא פירוש נכון הנה שנתבארה השירה הזאת יפה בהמשך כונותיה אל מה שייעדו תחלה בה מהיות כל הקורות אותנו בכל המשך הזמנים הרבים שעברו מראש ועד סוף הכל צפוי וגלוי לפניו ית' ולא עוד אלא מכוון ממנו להביאני על פי דרכנו אל תכלית הנסיונות אשר בהם ימול לבבנו הערל ונקום ונחיה לפניו מבלי נפול עיד אל החטאים והמרדים שהיו רגילין בהם וכמו שאמר הנביא (ירמיהו נ׳:כ׳) בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עין ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה וכמו שאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (ישעיהו נ״ד:ט׳-י׳) כי אין קיום שבועה כמו שיהיה בהסכמת הטבע כאשר כתבנו זה בשער צ"ט ובשאר מקומות אשר זה מה שיחייב אמתת ההבטחות האלו בלי שום פקפוק כלל. ומה נמלצי דברי הרמב"ן ז"ל שכתב זה לשונו ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית כן היו ראויין להאמינה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדבר האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו ע"כ. וכל שכן במה ששנה ושלש בפרשת כי תוליד ובפרשת התשובה כמו שכתבנו בשער פ"ח ובשער ק' כי כל זה מה שמקיים שאין הדבר תלוי רק בשיעשה הגלות רושם בלבנו כמו שעושה בכבודנו ובממוננו כלומר שהדבר כלו תלוי במה שנאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (ויקרא כ״ו:מ״א). ולזה אחר שסיים את כל דברי השירה הזאת וידבר אותה באזני העם הוא והושע בן נון הוסיף לזרזם ייאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' כי לא דבר רק הוא מכם וגו'. והכוונה שישימו לבבם אל הייעוד הנפלא הזה ויציו על דבריו לבניהם אחריהם באופן שיהא הייעוד הזה להם סבה לשמור ולעשית את כל דברי התורה הזאת בבללה לא ח"ו שתקחו ממנו השליח העולה על לב הסכלים שזכרנו ראשונה האומרים אם הייעוד הוא מוכרח שמירת המצות הוא דבר רק ולבטלה שאינו כן כי לא דבר רק הוא מכם ומעצמיותיכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וגו'. כי זהו מה שהוכיח הש"י לכם בכל המאמרים הללו מדברי השירה הזאת והעדתה וכתיבתה כמו שאמרנו כי בכל זה נתקיים לפניכם שהייעוד הזה כלו לקוח מהנמשך מבחירתכם אשר לא נעלם ממנו יתעלה ואין בחירתכם כלל מוכרחת מפני ידיעתו וזהו סוד הענין ואמתתו כמו שנתבאר והנה הוא פירוש הגון ומסכים לכל מה שכתבנו בזה. אמנם בפרשת בראשית שער ז' דברנו בזה הכתוב כוונה נכבדת קרובה אליה ומצאת כי תדרשנו. ובפרשת מי מריבה שער פ' פירשנו מה שהיה בידנו על מאמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף וגו' על אשר מעלתם בי וגו' ושאר הלשונות אשר נאמרו על זה החטא לא האמנתם לא קדשתם ומריתם כי היו בחינות העונשים כפי הבחינות אשר נמצאו באותו חטא והוא דבר הגון שים עיניך עליו אם תרצה:
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְאַל תִּשְׂמַח לְסִכְלוּת בְּנֵי אָדָם בְּרֹעַ מַצְפּוּנְךָ וְרָאוּי שֶׁתֶּאֱבַל לִידִיעַת הַבּוֹרֵא בְּמָה שֶׁאַתָּה צוֹפֵן וְהַשְׁקָפָתוֹ עַל נִסְתְּרוֹתֶיךָ וְנִגְלוֹתֶיךָ וְשֶׁהוּא זוֹכֵר אוֹתָם לְךָ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה תִּשְׁכַּח וְהוּא לֹא יִשְׁכַּח וְתִתְעַלֵּם וְלֹא יִתְעַלֵּם כמ״ש (שם סה) הִנֵּה כְּתוּבָה לְפָנָי וְאָמַר (ירמיה יז) חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה.
שאל רבBookmarkShareCopy