ישעיהו סו:א מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, עקידת יצחק, באר הגולה ובית אלהים

"כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד). במדרש (שמו"ר יז, א), "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב). הדה הוא דכתיב "כל פעל ה' למענהו". אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהם רצונו; ביום הראשון ברא שמים וארץ (בראשית א, א), אף הם לכבודו בראם, שנאמר (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי", ואומר (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל". וכן האור שברא (בראשית א, ג), לכבודו הוא, הדה הוא דכתיב (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה". מה נברא ביום שני, רקיע (בראשית א, ז), לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (תהלים קנ, א) "הללוהו ברקיע עזו". מה ברא ביום שלישי, דשאים ואילנות (בראשית א, יב), ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים סה, יד) "יתרועעו אף ישירו". ומנין אף האילנות, שנאמר (דהי"א טז, לג) "אז ירננו עצי היער מלפני ה'". אתה מוצא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות; בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו). והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב* (במדבר יט, יח-יט), וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב (ויקרא יד, ו-ז). וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ (בראשית א, ט), ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מה נברא ביום רביעי, מאורות (בראשית א, טז), לכבודו בראם, שנאמר (תהלים קמח, ג) "הללוהו שמש וירח". ביום חמישי ברא עופות (בראשית א, כא), לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד) "אם מן העוף עולה קרבנו". מה נברא ביום ו', בהמות (בראשית א, כה), לכבודו בראם, וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר". וברא בו אדם (בראשית א, כז), לכבודו, שנאמר (תהלים קמח, ז) "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'". הוי "כל פעל ה' למענהו".

מהמבואר שהתחלפות מדרגות הנמצאות ימצא מצד חלוף התחלותיהם הנותנות מהותם. וזה שכבר ביאר החוקר בראשון מהשמע שהתחלות כל נמצא משתנה שהנמצאות בזה העולם השפל הם שלשה החומר והצורה וההעדר כמו שכתבנו בשער ס"ד. והנה החומר הוא הענין המשותף לכל הנמצאים המורכבים אשר יקראוהו היולי. אמנם הצורה הוא ההבדל המיוחד לכל נמצא אשר בעבורו יאמר עליו כי הוא זה. אך ההעדר אינו דבר נמצא בהווה רק הוא מהכרחיות ההויה שאינה רק חדוש מציאות הצורה ההיא הנעדרת אשר זה הטבע ישתדל להמיר הצורה ההוא תמיד להביא אחרת תחתיה ולזה יוטבע בו התמורה והחלוף המתמיד עד שיוחד בשם נמצא משתנה או מתחלף. אמנם העולם האמצעי כבר ימצאו לו שתי התחלות מהנה והם הצורה השכלית ועצם השמים לטוהר שהוא חומרם. ואולם אין להעדר מבוא בגבולם שהרי לא קדם מציאות שום חומר שנאמר עליו שהיה נעדר מהצורות כי הוא ההעדר הקודם להויה. וכ"ש שלא יצוייר שהחומר ההוא הפשיט צורה שקדמה לצורתם וגם לא יקווה שיחליפו צורתם זאת בצורה אחרת תבא אחריה לעתיד. ומה שאמר (ב"ר פ"ד) שמים מאש ומים אחשוב שרצה ליחס אותם אל אלו העניינים למה ששתיהם מנהגם לירד מגובה שמים על הארץ כמו שאמר (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. ותרד אש מן השמים (מלכים ב א׳:י׳). מה שלא נראה כן לשאר היסודות. לא שכיוון שהשמים היו מדבר. כי לא די שיביא אל דעת הקדמות אלא שישים בהם טבע ההעדר וזה וזה בטל. אמנם להמציא בם גשמות נכנס במאמר הנביאים ומשליהם הדבור באיפשרות הבליה וההפסד אף על פי שא"א להם שיפסד כמו שכתב הרב המורה פ' כ"ט חלק שני. והוא כמאמר המשורר (תהלים ק"ד) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. והנביא אמר (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו': והנה באלו והדומים להם יאות לנו הרב שנאמרו על זה האופן מההפלגה לומר שכבר ישער השכל בהם העדר והפסד לסבה שזכרנו מה שלא שוער בנמצאים שלא יהיה במציאותם גשמות כללי שהרי אפשר לפרשם על שום מלך או אומה ומאמר המה יאבדו ואתה תעמוד יעוד על כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו' וישועתי לעולם תהיה (שם) והוא ענין נכון. ואולם העולם העליון השכלי לא נמצא בו מאלו ההתחלות רק הצורה לבד כי אין לחומר מציאות במערכותם וכ"ש שאין להעדר שום השערה אצלם. לא בתידה ולא במשל. אמנם ימצא להם ההשתעבד וההכנע אל סבתם ראשונה יתברך שמו ולחרד אל רצונו מצד מה שהם יצוריו ותלויים במאמרו. ולזה אמרו חז"ל (סוף חזית) יום שאפילו מלאכי השרת יריאים ממנו. והכתיב הכתוב חרדה לעצמם שנאמר (ישעיהו ל״ג:ז׳) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כי זה חוייב להם מהיות להם שום התחלה וכן כתב הרב המורה פרק י"ג חלק שלישי על מאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד׳:י״ח) זה לשונו שאין חוזק מציאות להם אחר שהם עשויים לפי דעתנו ואף לפי דעת האומרים בקדמות הם עלולים אם כן חלקם במציאות אינו חזק בערך אליו יתברך המחוייב המציאות לגמרי עד כאן. אמנם לפי שהנמצא העליון סבת הסבות ועלת העלות הוא מסולק מכל זה סילוק ועלוי רב לזה מה שהכתיב לעצמו (ד"ה א' כ"ט) הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ברוך הוא וברוך שמו לעד ולעולמי עולמים. ואחשוב כי אל העלוי והשבח הזה נתכוין ישעיה הנביא כשאמר בתחלת נבואותיו ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארן כבודו (ישעי' ו'). אמר שהשיג בהשגת נבואתו שהשם יתברך יושב ישיבה קיימת ונצחית ושהיה רם ונשא על כסאו כדרך שנאמר (שם ס"ו) השמים כסאי וענין שתי מדרגות הרוממות הם לרמוז אל מה שיש לו יתברך מעלה על השמים כפלים ממה שיש לשכלים הנבדלים. שהרי השכל נבדל מתעלה מהגרם השמימיי במה שזה מורכב מחומר וצורה וזה אין בו חומר כלל אמנם יש לו התחל'. אבל הוא יתברך הוא רם מזה החומר במה שהוא מופשט מחומר ונשא מצד שאין לו שום התחלה כלל. וראה עוד ששולי מציאותו ממלאים את העולם כלו. ואמר שראה עוד שרפים עומדים למעלה מזה ההיכל והם מלאכי המרום והמקלסים לפניו מעין זה השבח והעלוי שהשיג ואמר שש כנפים לאחד כי למה שהכנפים הם כלי ההתנועעות הקל אל הגובה ייחס עליהם ענייני ההשכלה אשר בהם יגביהו עוף כל אשר רוח בו. ולפי שהציור וההצדק הם כנפי השכל אשר בם יעופף להשיג כל מושכל אמר שיהיו לכל אחד שש כנפים שתים לכל עיון מהשלשה עיונים שיזכור. ונמשך הנביא בזה למה שנודע אצלו בדרך החכמ' שהמשיגים ההיולאניים חוייבו להתייחס עם המושגים כמו שכתב החכם פרק ראשין ממאמר ששי מספר המדות. אמנם לדברים המתחלפים בסוג וגם בחלקי הנפש יהיו מתחלפים בסוג וכו'. וזה היה מאמר החכמים ז"ל (במדבר רבות פ' י"ט) גדול כחן של נביאים שמדמים כח גבורה של מעלה לצורת אדם כמו שאבאר אותה יפה אצל אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו שער ע"ו בעזרת האל. והנה עם שיש למעל' עלוי רב בכל זה דברה נבואה בלשון חכמים ואמר בשתים יכסה פניו לרמוז אל הסבה הצוריית כי הפנים סימן הצורה כי בשתי כנפים אלו יעיד ויגיד שאין לו התחל' צוריית כמוהו והוא ענין כסוי והסתר הפנים. ובשתים יכסה רגליו לרמוז מה שאמר שאין לו ההתחל' החומרית הנמצאת לעולם אשר לרגליו והוא עולם הגלגלים כמו שאמר (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעש' לבנת הספיר. והנה השמים הם במדרג' תחת רגלי השרף. ועל הרחקת ההעדר אמר ובשתים יעופף כי לפי שהתנוע' אלהמעל'היא מיוחדת אל ההתעופפות מזולת' אמר כי לרמוז אל הפלגת הרחקת ההעדר ממנו יתעלה רמז בכנפיו מעלה מעלה כלומר יתעלה שמו מזה עלוי רב. ולפי זה הפי' יהיו כנוי פניו ורגליו שבים אל השרף בענין אחד בעצמו. אמנם הרב המורה בפרק כנף (ח"א פ' מ"ג) שם כנוי פניו על מה שהוא סבתו וכנוי רגליו על מה שהשרף סבה אליו. והנה אחר שרמזו במעשיהם אל הקילוס הנפלא הזה באלו השלשה עניינים פירשו בפיהם וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו לקלס ולומר שהוא מקודש ונבדל משלשה העניינים האלה תכלית ההרחק'. והמתרגם ביאר מאד הכוונ' כשאמר קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי' קדיש על ארעא עובד גבורתי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שזהו תרגום הג' קדושות. כי באומרו קדיש בשמי וכו'. שלל ממט הסבה הצוריית אשר אתם כי הוא נבדל מהם ונורא עליהם מהיות לו שום התחל' כלל ואפי' הצוריית והוא אשר רמזוהו במאמר בשתים יכסה פניו. ועל הרחקתם ממנו הסבה החומרית אשר עליהם נאמר ובשתים יכסה רגליו אמר קדיש על ארעא עובד גבורתי' שהוא קדוש ונבדל על אותם שמראי' גבורתו על הארץ והם הגרמים השמימיים כי הם הקדושים אשר בארץ המה מראים את כחם ואת גבורתם אשר שם בהם בוראם יתעלה. ועל הרחקת ההעדר אשר אליו אמר ובשתים יעופף אמר קדיש לעלם ולעלמי עלמיא קדיש ונבדל מהעולם השפל ומהעדרו תכלית ההרחק' די שלטני' שלטן עלם ומלכותי' לא תתחבל. ולפי שהשבח הזה הוא מה שכללו ישעיהו במה שאמר יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל סיימו מלא כל הארץ כבודו שתרגומו מליא כל ארע' זיו יקריה והוא ממש מאמר ושוליו מלאים את ההיכל במליצות שונות. ויש שפירש כוונת יונתן בן עוזיאל על הסדר שכיון הרב המור' סוף פרק חמישי חלק שלישי כשדקדק זכרון הכתובים במרכבת יחזקאל החיות לפני האופנים ואחר האופנים האדם אשר למעלה מהחיות כי הוא סדר הלימוד למודיי' טבעיות ואלהיות. ויהיה לפי זה מאמר בשמי מרומא בית שכינתי' על עולם הגלגלים ומאמר על ארעא עובד גבורתי' על עולם השפל, וקדיש לעלם וכו' על עולם העליון. אמנם מה שכתבנו יתכן על דבריהם והוא סדר הקדימ' אשר מצד המעלות בהחלט וכבר נתחלף בפירוש בקצת הדברים כמו שזכר שם על דרך וגם הא זכרו לברכה לא זכר תרגום יונתן בקדוש קדוש קדוש ולא נעזר ממנו יראה שהוא מפרש אותם על הסדר. והנה על כל פנים למדנו מה שאמרנו ראשונה מהיות התחלפות מדרגות הנמצאות כפי התחלפות התחלתם עד כי נשגב ה' לבדו על כלם לפי שאין לו שום התחל' כלל. והנה לפי שאנחנו עדת האנשים בהיותנו מכלל זה העולם השפל נפלו בגורלנו השלש' התחלות כלן והיה הרע וההפסד מוכן ומזומן אלינו מצד השתי' שהם החומר וההעדר כי מצד פחיתות החומר נתקלקלו המעשים אשר בידינו כבהמות השדה וחיתו ארץ וההעדר פוגע בנו ועומד עלינו לכלותינו ואין מציל לזה היה מחסד השם יתברך לזכותינו בתור' ובמצות לתת לנו פליטה מאלו החסרונות כי בהישיר אותנו בהרחקת מעשה החומר ופחיתיותיו והביאנו אל הקדוש' האלהית אשר באה עניינ' בשער הקודם הנה בזה הציל אותנו מפח ההעדר ורשתו אשר טמן כאשר שם נפשנו בחיים הנצחיים כמונו כמלאכי עליון עד שכמעט יאמר עלינו שנתקדשנו בתרי מגו תלתא מקדושותיו יתברך אשר עליהם אמרו השרפים קדוש קדוש קדוש כנזכר. ובמדרש (ויקרא רבות פ' כ"ד) אמר רב אבין למדינ' שעטרו למלך שלשה עטרות מה עשה נתן אחת בראשו ושתים בראשן של בניו. כך בכל יום מכתירין העליונים לפני הקדוש ברוך הוא שלשה קדושות שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל אחת לעצמו ונותן השתים לישראל הדא הוא דכתיב (ויקרא י״א:מ״ד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי' וזה המאמר הוא מעול' עד מאד בענין שלשה קדושותיו על הדרך שבארנו ותת השתים ביד בניו כי רצה לזכותם בהם ולקדש בקדושתו להוציאם ממעש' החומרי ומעצבון ההעדר. אמנם השאיר אחת לעצמו אשר א"א להשתתף בה שום נמצא כי לכלם יש להם התחל' והוא יתברך התחלת הכל וסבת הכל וכמו שאמר שם (במ' הנ"ל) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני ודי בזה לביאוור הקודם והוא שכללות האומה הזאת הנבחרת נתעל' ביהשרות התורה האלהית במעלתו הממשלה הראשונה להיותה כמלאכים ובני אלהים:

הנה שעדות שלשתן מכוין למה שאמרנו מצורך התישרות השכל האנושי באלהי העומד עליו כי על זה היתה עצת יתרו נכונה בשאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י"ח) ואמרו ז"ל לך המלך בגבורה (מכילתא פ' יתרו). ואם כן איפה בדברים אלו המעשים אשר מדרך השכל האינושי להתגבר עליהם בחוזק יד כ"ש בידיעות העליונות הרוחניות ובהשגת אמיתות העיונים האלהיים ודעת דרכיו ומצוא חפציו שהם עליונים נעלמים נסתרים ונפלאים ממנו כמו שאמר המשורר פליאה דעת ממני נשגבה וכו' (תהילים קל״ט:ו׳). ורבן של נביאים בקש עליהם. אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. שהשכל האינושי יש להכנע לאלו ההוראות הנבואיות לבטל דעתו ולסתור גזרותיו מפניהם כמו שאמר בפירוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' (ישעיה נ"ה). וזה אם להכחישם ממש כמו שקרה לאלו הג' רעים נאמנים. אם לתת לב ולהעמיק להשגת דברים והכרת ענינים אשר לא שערום ולא ציירו מציאותם מתחלה כמו המראות האלהיות אשר נזכרו לישעיה ויחזקאל וזכריה. וזולתם מהנביאים שהשתוממו עליהם בדבריהם. או כשנתוסף אליו מדע והשכל והשגת ענין מה והכנתו היותו על אופן אחר ובפנים שונים עצומים ונפלאים ממה שחשב והשכיל מהם ראשונה כמו שהיה הענין ליעקב אבינו במראה הנפלאה אשר יסופר עליה בתחלת פרשה זו אשר ביאר בדבריו שבאת עליו ההערה האלהית להשכילו ולהודיעו והעלותו במדעו שיעור מה שהיה בתחלה זר ונפלא בעיניו וכמ"ש בפי' אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. והיה ענין תמיהתו לפי שההנחה הזאת רצוני ליחד לאל יתברך קביעות דירה ובית מושב אהל ומשכן כאשר תיחד אותם התורה האלהית בכאן ובעיקר ספוריה הנה היא תניח ביטולים גדולים לפי ההצעות השכליות ובפרט תחייב שלשה שקרים עצומים. הראשון שיהיה הוא ית' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום. והשני שיהא מתנועע ונעתק ממקום למקום בנסוע המחנות. והשלישי שיהא לו שום צורך אשר לו יתנועע. חלילה לאל מאלו החסרונות וכיוצא בהם כלל וחלילה שיסכים השכל העיוני עליהם אמנם באת כנגד זה ההערה האלהית והרחיבה בו ספריה וספורים לא לבטל גזירות השכל באלו הגזירות והמשפטים וכיוצא בהם שהם תקועים במקום נאמן אבל לעוררו ולזרזו לדעת מתוך ההנחות האלו דעות ועיונים שהיו מתחלה רחוקים בעיני שכלו ולהקרבם וזה במה שישכיל בכל מה שיאמר מזה המין כי חפץ יי' למען צדקו לרשום ולצייר בלבנו אמיתת השגחתו ועוצם עיונו ותכלית הדבקו באנשים השלמים החפצים לשמוע בקולו ולדבקה בו שיעור מה שלא יושכל אל הדעות הפלוסופיות. כי אם יספיקו לגזור קצת גזרות אמיתיות במציאותו ואחדותו ופשיטותו יתב' הנה באמת יחסרו מהשכיל עקר מה שצריך השכלתו להצלחת האדם ושלמותו כמו שביארנו הוטב אצל פי' עץ הדעת טוב ורע שער ז' וכמו שיושלם ביאורו בכמו אלו הענינים על מעשה המשכן שער מ"ח ב"ה. וכוונת זה התועלת הנמרץ ביארה ישעיהו הנביא באומרו כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו) הנה במה שאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ייחס לעצמו הגדולה והגבורה באופן שלא יסבול שום חסרון מהג' אשר זכרנו כי מי שהשמים כסאו הוא והארץ שרפרף שלו הנה כבודו מלא עולם והנה הוא בלתי בעל תכלית ואשר הוא כן לא יתקומם ולא יתנועע כי הוא מאמר שוה לאומרו (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא והנמצא העליון הכולל אשר בזה אינו צריך לזולתו כי הכל שלו שנאמר כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). ואם כן איזה בית אשר תבנו לי שאבא לדור ולהתקומם בתוכו ואיזה מקום מנוחתי שאנוח בו מהרוגז והעצב שיש לי מחסרון דבר ואיך תחשבו שאני נעתק ממקום למקום לבא ביניכם כאחד מכם שמתנועע בכלים גשמים ועל ידם עושין כל צרכיהם שהרי אין מציאותי על זה האופן ואין מעשי נעשין על הדרך ההוא בשום פנים. שאם נקראתי בורא ויוצר ועושה ואת כל אלה ידי עשאה. רצוני השמים והארץ שהזכיר וכל צבאם. לא היתה הבריאה ביד ולא בשום כלי גשמי כלל רק ויהיו כל אלה נאום ה' כלומר במאמר לבד וכמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו (שם ל"ג) כי הוא אמר ויהי (שם) וכמו שנתפרסם בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה) ועניך המאמר הוא הרצון האלהי לבד. ואם כן למה בחרתי בעיר וצויתי לבנות לי בית מקדש לשכון בתוכם ודאי לא לצרכי רק לצורך השכנים ותועלתם כמלך שמעתיק ישיבתו מארץ טובה ועיר ממלכה לעיר קטנה וארץ גזירה להטיבה ולהצליחה להוציאה מעמלה ועניה על ידי רוב הברכות וההצלחות אשר יבואו לרגלו והיה הטוב ההוא מה שכוונתי להעיר אזן קצרי השגה ומשתוקקין אל השלמות ומשתדלין אל הגעתו ולזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. ירצה כוונתי לשום עיני לטובה על השכל האינושי אשר הוא מתחלתו עני ונקצר יד מהשיג אמיתת הענינים העמוקים אשר אמרנו אך כשימצא לו תנאי שני והוא שיהיה נכה רוח. כלומר מרגיש בקוצר השגתו ומתעצב בה כי אל השמח בחסרונו או שאינו מרגיש בה אין לו שום תקנה ועוד צריך תנאי שלישי שיהא חרד מאד ומשתדל לקראת השלימות ובחריצות גדולה וכמו שאמר (שמואל א ט״ז:ד׳) ויחרדו זקני העיר לקראתו, הנה חרדת אלינו כו' (מלכים ב ד׳:י״ג) כי ודאי איש אשר אלה לא יועילו מאד אלו ההערות להצלחתו. ואולי כי רצה באומרו ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה כו' ואל זה אביט כו' כי את כל אלה צבאות השמים והארץ אשר זכרתי עשתה ידי ויהיו כל אלה נמצאים ועומדים לפני מזומנים למצותי ואין אתי חסרון כל דבר ועם כל זה לא אביט לשכון שכינתי כי אם אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ועל דרך שאמר ע"י משה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, רק באבותיך חשק ה' וכו' (דברים י׳:י״ד) וזה וזה הוא דרך נכון. וכל אלו הענינים ומה שילוה אליהם כפי כוונתו כלם יבואו על נכון במקום המיוחד בשער הנזכר ב"ה: ועתה ראה איך קרה לו ליעקב אבינו ע"ה זה הענין רצוני שכבר היו לו עיונים רבים ונכבדים בנויים לתלפיות על הקדמות שכליות אמיתיות במציאות האל יתב' ואחדותו ופשיטותו ואופן השגחתו והנהגתו זה המציאות שיעור מה שאפשר אל השכל השגתו. ושלמותו זה הביאו לשהערה עליו רוח ממרום להשיג ולהשכיל גדולות ונפלאות אשר לא ידעם ושחשבם בעיונם היותם בענין אחר. וזה מה שיורשם מאד בספור זה במה שחוזר לזכור יציאת יעקב מבאר שבע ומגיד פגיעתו במקום ההוא ולינתו בו. ומזכיר שלקח מאבני המקום ושם מראשותיו. ובשכבו שם חלם החלום הנכבד והנורא ההוא אשר עליו אמר בהקיצו אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא כו' ושלסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו וירימה מצבה וכל הענין ההוא המגיד גודל המושג לו שם ועוצם מעלתו כי לא יתכן שדברה תורה לשון הבאי בזכרון פרטים כאלו אם לא יועילו דמאי איכפת לן אם שם מראשותיו מאבני המקום או ששמה על כרים וכסתות. וגם לא דברו חכמים לשון הבאי כשאמרו שהאבנים הללו היו מריבות זו עם זו (חולין צ"א:) לומר עלי יניח צדיק זה ראשו עד שנעשו אבן אחת דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. וגם כמו שאמר שם וחזר ונשנה במדרש שוחר טוב בשיר של פגעים (תהלים צ"א) רבי נחמיה אומר שלשה אבנים היו אמר אם האל מיחד שמו עלי כמו שיחד על אבותי יעשו שלשתן אחת ועמד ומצאן אחת. ואני הנני רואה אותו מתפרש היטב כשיהיה הכל פונה אל התל שהיינו פונים אליו: ויצא יעקב מבאר שבע כו' להיות הקורות אותו בדרך הזה ענינים נפלאים עקריים ושרשיים לשלמות האדם והצלחתו וראויין ליסמך אל קבלתו הברכות מפי בית דין של מעלה ומטה כמו שאמרנו בשער הקודם חזר ליחד להם ספור בפני עצמו וכבר נודע מה שאמרו חז"ל שנטמן בבית שם ועבר ארבעה עשר שנה (מגילה י"ז.) כמו שהוכיחו ממספר שניו והוזכר בפרש"י זכרונו לברכה (ס"פ תולדות) אשר מזה נמשך כי בצאתו משם באוצר בלום מלא חכמות עיוניות היה מוכן לשתקראנה לו נוראות כאלה והוא אומר ויפגע במקום כו' ואם שפשוטו במקומו עומד וזה המקום אשר נקרא שמו יתברך עליו כמו שיתבאר כבר נודע ממקרי האבות שעם היות דברים קורין אותם לשעה גם כן היו רומזים לענינים גדולים ונפלאים אם להווה אם לעתיד לזה הוא נכון לומר כי ויפגע במקום ירמוז אל העיון באלהיות על דרך שאמרו ז"ל ברוך המקום (שבת י"ג:) ולהיות הדרוש הזה זר ונפלא מאד מהשכל האנושי הוא מה שנאמר בו ויפנע במקום שהוא כנוי אל הקצור בהשגה וכמו שאמר הציץ ונפגע (חגיגה י"ד):