ישעיהו סו:ג מחשבת ישראל: עקידת יצחק ושמונה פרקים

שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃

עקידת יצחק

*תוכן כונתו, בתחלה אמר כי צדקת איש ורשעתו תלויות לרוב במהות ואיכות חמרו הטוב הוא אם רע, אף כי הוא בעבור קבלו פעולת השכל, ביחסו אליו כיחס האשה אל האיש, עד שבבחינה מה יוכל כל חוטא להצטדק בזיווגו עם חומר רע, ולאמר כמאמר אדה"ר אחרי עברו על מצות הי"ת "האשה אשר נתתי עמדי וגו', כי רק היא הסבה חטאו אשר חטא, ומרוע הזיווג הראשון הזה יולד לאדם גם לרוב רוע מעשיו, ואף כי בהתחבר אליו אח"כ בזיווגו השני גם אשה רעה המסיתה לבו בחלקת אמריה לתאות והנאות גופניות כאשר נמצא בשמשון אשר הי' נזיר אלקים מבטן אמו, ובשלמה החכם מכל אדם, כי את שניהם, רק נשיהם הטו לבבם לרעה, ועל שתי אלה יחד, ר"ל על חומר רע ואשה רעה אמר הכ' "ומוצא אני מר ממות את האשה "ואחרי כי נודע ג"כ שמהות ואיכות חומר כל אדם תלוי לפי דחז"ל, בעת וזמן הולדו, ונמשך אחר תנועת וממשלת מזל ידוע בעת ההוא, כי המזלות פועלים כנודע ג"כ על התמזגות הגופים אשר תחת השמש, אשר ע"כ אחז"ל האי מאן דנולד במזל מאדים וכו', ונודע ג"כ כי העושר והגבור' אשר לאדם יצילוהו לפעמים מנפול ברשת החטאים אשר יפלו בה רק העניים והאביונים או חלושי כח, וקנינים גופנים אלה יהיו ג"כ לאדם למנה או יעדרו ממנו לא ע"פ מעשיו הטובים או הרעים, כי אם ע"פ מזלו כמאחז"ל חיי, בני, ומזוני "שהם הקנינים היותר יקרים ונכבדים לאדם" לאו בזכותא תליא "אלא במזלא" א"כ בהצטרפות כל אלה הקדמות, הלא יקשה לנו להבין מאחז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" כי אחרי שהסבות, ר"ל מהות החומר וכמות הקנינים שיהיו לאדם, קצובות בידי שמים הלא בהכרח נמשך שגם המסובב, והוא היראה או מניעת היראה יהי' קצוב וגזיר מפי עליון? וע"ז אמר הרב, שהחוקר יישב ספק זה, באמרו שאף שמי שנולד במזג וחומר טוב הראוי לקבלת השלימות, הוא נוטה ונכסף בטבעו אל הטוב המוסרי במדותיו ובמעשיו או אל בקשת החכמה הנראית לו כטוב עיוני, בכל זאת איננו מוכרח לעשות הטוב או לבקש החכמה, כי לפעמים יחדל מזה בעבור מאסו ברוב הטרדות, והתלאות המוכרחיות לו בעשיית הטוב ובקשת החכמה, כמו שבהיפך איש הנוטה בטבעו אל הרע יחדול לפעמים מעשותו בעבור מאסו באמצעים המצטרכים לבצע המזימ' הרעה, כחתירת בתים בלילה לגנוב הון ורכוש זרים, והאריב' על הדרך כמשפט השודדים והרוצחים ואחרי כי כן הוא תלויה עשיית הטוב והרע רק בבחירת האדם באמצעיה המביאים אל הרע או אל הטוב אף שלא הי' מוכרח רק נוטה מטבעו יותר לזה או לזה, ודעת החוקר בזה מסכמת א"כ לדחז"ל הכל בידי שמים וכו', כי האדם שליט ברוח תבונתו להטות טבעו אל הטוב או אל הרעה אף נגד נטות חמרו ומזגו, ומזה ימשך ג"כ כי יש אדם שיהיו לו טובות עודפות על מה שקצוב לו לפי מזלו בזכות ושכר מעשיו הישרים, וזה הוא רק ע"פ השגחת הי"ת הפרטית כמאה"כ "אם בחוקותי תלכו וגו'," ויש אדם אשר לפי מזלו הית' מגיעה לו רעה יותר ממה שהגיע' אליו, ורק מעשיו הטובים הטיבו גורלו מעט, ולהורות על זה אחז"ל "שלש מפתחות ביד הקב"ה של תחית המתים (אשר בה נכלל גם חיי אדם) של לידת הבנים (ביציאתן ממדרגת דומם מת אל גדר החיים) ושל גשמים, (המצמיחים מזון לבני אדם, כי מריבוים או מהעדרם נמשך תת הארץ אוכל למכביר או מניעת' לתת את יבולה, ולחם לשובע) ושלש אלה דומים זה לזה, כי ירידת הגשמים המחיה הצמחים היבשים אשר כמעט מת גזעם, דומה ללידת הבנים ולתחיית המתים, אשר ע"כ קבעוה חז"ל בברכת מחיה מתים, (ע' ברכות דף ל"ג ע"א) כי על כל אלה ישים הי"ת עין השגחתו הפרטית להטיב או להרע גורל איש וחלקו בהם לפי גמול מעשיו אף כי שלש אלה שהם "חיי, בני, ומזוני", במזל תליים מצד עצמותם, כי תנועת הכוכבים והמזלות במסילותם פועלת לא לבד על מזג לחיות בני אדם לסבב אורך או קוצר ימיהם, והיותם פרים ורבים או עקרים ומשכילים כ"א גם על מזג האויר לחותו או יבשותו, ורדת הגשמים המצמיחים מזון לבני אדם, אפש יש מקצת השלמים כר' אלעזר בן פדת, אשר לא יחפצו לקחת חלקם וגמול מעשיהם הטובים, גם בטוב ארציי עלי אדמות, כי טוב להם להשאר במעמד ענים הראוי להם ע"פ מזלם למען לא יגרע מגורל נחלתם בעולם הנצחי בקחתם קצת משכר פעולתם הטובה בארצות החיים העוברים והחולפים האלה:
אח"כ אמר כי מאחז"ל בנדה מלאך הממונה על ההריון וכו' רומז ע"ז, ור"ל שאמת הוא שמלידה ומבטן בהכנת מהות חומר כל אדם נמשך טבעו ונטיתו להיות חכם או סכל, עשיר או עני, גבור או חלש, אבל בכל זאת אינו מוכרח להיות באמת כל מה שטבעו מטה אליו, כי אחרי שהיותו צדיק או רשע איננו קצוב ותלוי רק בבחירתו יוכל ג"כ לפעמים להמעיט או להרבות ע"י מעשיו הטובים או הרעים גם קרני עולמו הגופנים להיות עשיר או עני, והוסיף ואמר, אבל צדיק ורשע לא קאמר ר"ל שאף מהיותו עשיר או עני גבור או חלש, חכם או סכל, לא ימשך בהכרח שיהי' צדיק או רשע, כי הבחירה נתונה ביד האדם להטיב או להרע מעלליו בכל אופני מעמדו בהיותו עני חלש וסכל, או עשיר גבור וחכם, ונמשך מזה כי בתחלת הוית האדם דברים אלה תלוים חתומים ונעלמים עוד, כי מי זה ידע מהולד הנוצר במעי אמו מה שיהי' לאחרונה ע"פ בחירתו, החכם יהי' או סכל, עשיר או עני, גבור כובש את יצרו, או חלש, צדיק או רשע ? כי כל אלה תלוים בצד מה מבחירתו כמו שאמרנו למעל', ע"כ בצדק אחז"ל ד"מ להורות ע"ז כי מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו ר"ל כי באישון לילה ואפילה כסוים עוד בעת ההריון מהות ואיכות הבן העתיד להולד.
אח"כ אמר, כי הזיווג הראשון, ר"ל חיבור החומר עם הצורה, שהיא ביד ד' יוצר האדם יוכל לתקון ע"י מעשיו בבחירתו החפשית, ועל ידי זיווגו השני בקחתו אשה יראת ד' כמו שבהיפך יקולקל לפעמים זיווגו הא' הטוב על ידי זיוגו השני הרע, וזאת היתה סבת השתדלות האבות הקדושים לקחת אשה כשרה לבניהם, ועל שני זיווגים אלה מבאר הרב והולך דברי החכם אשת חיל וגו':
אם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים טבעו ודרכו של איש לחזר אחרי האשה אשר דרכיה עקשים איככה יוכל להמלט מפח יוקשים ולו שתי נשים אחת היא הטבעית הנשאת עמו מיום הולדו אשר עליו נאמר זכר ונקבה בראם (בראשית ה׳:ב׳) לזאת יקרא אשה בכל כתבי קדש ע"ד המשל הקרוב. שניה לה כאשר ישא אשה מחוץ כדרך כל הארץ שהם שני הזווגים אשר נתבארו היטב במאמר לא טוב היות האדם לבדו שער ח' והנה הוא ידוע כי הענין בשתיהן הוא אחד כי בהיות הזכר שטוף אחר חמדת הנאת כל א' מהנה הרי הוא כרוך אחריה ושומע בקולה ולבסוף יעשה חפצה ולזה הוא מבואר כי בהיות הראשונה בלתי הגונה הנה היא לא די למכשול ולפוקה ומה עתה בבא עליו רעה על רעה כי ודאי לא יעצור כח להמלט מידה. צא ולמד משמשון עם שתי נשיו שעם שהתחיל עמהן בגבורת איש לסוף האחת הציקתהו והשנית הציקתהו ואלצתהו עד שקצרה נפשו למות ונפל בידן. ומי לנו חכם מכל כשלמה אשר נאמר בו נשיו הטו את לבבו (מלכים א' י"א) ואחאב גם כן אשר הסתה אותו אזבל אשתו (שם ט"ז). ואב לכלנו אמר האשה אשר נתת עמדי וכו' (בראשית ג׳:י״ב). והוא מבואר כי בכלן יד אשת נעוריו היתה במעל ראשונה אשר היא תמיד עמו ולא זזה ממקומה כי על זה אמר החכם ומוצא אני מר ממות את האשה וכו' (קהלת ז'). הורה כי הסכנה היא עצומה ושצריך סיוע להמלט מידה. ומכאן מודעא רבה לשלמות האדם וחיותו על בחירת הטוב והרע והנה שכרו אתו גם עונשו עוד אינם. וזה כי אם שלמות האדם הוא דבק בטובת שתי נשיו אלו ואיכותן הוא בידי שמים כמו שהראשונה הנה היא מבוארת מעצמה שהיא תלויה במולד הטוב וכשרון המזל או הפכו כמו שכתב החכם פרק י' מהמאמר הג' מספר המדות זה לשונו. ואשר כפי האמת יתאוה הטוב יהיה מולדו מולד טוב ואשר יהיה לו זה בטבעו במולדו יהיה זה דבר גדול וטוב מאד וכו'. עד אומרו וע"כ באמת שלם מאד ואומר יהיה מולד טוב ע"כ. ובמאמר הי' פרק י"ד אשר הוא בטבע גלוי הוא כי אין היכולת בנו כי אם לאיזו סבה אלהית וזהו כאשר הם טובי המזל. והשניה גם היא כבר אמרו עליה מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ומכרזת בת פלוני לפלוני (סוטה ב'.) וא"כ שלמות האדם ופחיתותו הכל הוא תלוי במזלו לא בידו ובחירתו. וקשה עוד שכבר הניחו זה חז"ל להנאה אמיתית אמרו האי דבמאדים יהא גבר אשיד דמא האי דבצדק יהא גבר צדקן וכן בכל כוכבי לכת וכן אמרו האי דבחד בשבא יהא כך וגו' וכן כלם. ולא עוד אלא שדקדקו לשם אי מזל יום גורם אי מזל שעה גורם. וסוף דבר אמרו שש מזל מחכים אי מעשיר ויש מזל לישראל כדאיתא בסוף שבת (קנ"ו.) גם במועד קטן (כ"ח.) אמר רבא בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. והרי הם שלשה ענינים כוללים כל עניני האדם ומבוקשיו ומה יש לו עוד. ולא עוד אלא שנראה כמביא מופת ראיה לקיים הדבר. אמר (מו"ק שם) דהא רבה ורב חסדא תרויהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא, רב חסדא חיי ע"ב שנין, רבה חיי מ' שנין, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי, בי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבי ולא מיתבעי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי לא אשתכח. והרי זה המאמר קשה מאד בתוך הבאים כנגד פעולות ההשגחה ומחויביה בלי ספק. גם המאמר שהתחלנו הוא הולך כדרכן והוא נפלא בעיני מצד קיומו הדעת הזה וגם כי הוא סותר את עצמו. וזה כי מאחר שהוא גוזר על החכמה והעושר והגבור' או על הפכן אשר מציאותן הוא הכרחי להצלחת האדם ושלמותו כמו שאמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר (שבת צ"ב.) ולא עוד אלא שאמרו אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד (אבות פ"ב) ומהידוע שהעושר והגבורה כתריס (הוא כלי זיין) לפני כמה מונעים ומעיקים הנמצאים לו לאדם מבית ומחוץ אשר בהמצאם יוכל להצליח ובהעדרם הוא נמנע. הנה א"כ איך אמר שלא גזר על צדיק ורשע הנה באמת הגוזר באלו הוא גוזר בכל ואיך אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ועוד אם דברים אלו ביד הגזרה ולא נשאר ביד האדם לבד היראה ואותה מידו יבקש איך אמר מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ומה יש לו עוד. הנה שהמאמרים האלה והדומים להם כלם חברו לשפוך סוללה על חומת אמונת הבחירה האינושית ואמות ההשגחה השלמה אשר כל התורה עומדת עליהם. אמנם עקר זה הספק השתדל בהתרו החכם בפרק הנזכר אחר שסדר תואריו שזה תרפו. אם כל אחד יכסוף הנראה לו טוב לפי עיונו ואין אדם שליט על דמיונו להטותו מעליו כמו שאינו שליט על החוש שיראה אלא כמו שהוא בטבעו. יחויב מזה כי אשר לא זכה להולד במזל טוב ובמזל ישר יהא מוכרח במעשיו הבלתי הגונים אשר יפעלם לפי דמיונו ואם כן הרשע תמיד הוא בלתי רצונו ואנוס על מעשיו הרעים ולא יגונה עליהם. ולא ישאר היותו רצונו כי אם על הטובים. אמנם היה התרו במה שערך כנגד המקשים כשאמר שאם כמאמרם גם פועלי הטובות יפעלו כפי דמיונם והנה אין להם שכר בעמלם. והוא הפך המוסכם מפאת הכל. ואמר שאם יאמרו שפועלי הטובות יקראו רצוניים בבחינת הפעולות המביאים אל התכלית שאינן נכספות לפי הדמיון. כי עול התושיה וחיי הצער אינם נכספים כי אם לאוהבי החכמה כי על כך סרו מעליה רבים, ואם יכספו להיות חכמים מדניאל. כמו שאמר החכם מתאוה ואין נפשו עצל (משלי י״ג:ד׳) כלומר מתאוה אל החכמה ואין מתאוה אל הדברים המביאים אליה על כן יעזוב ממנה. ולזה מי שטרח ומצא יקבל שכר. הנה כן באמת יאמר אצל הרעות כי חתירת הבתים והאריבה במדברות לחורב ביום ולקרח בלילה באמת אינם נכספים לנואפים ולחמדנים. והנה הנם רצוניים עליהם לא הכרחיים. וכמו שאמר הנביא גה המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעי' ס"ו). וא"כ מקרה אחד לצדיק ולרשע ולמה יאמרו שהצדיק רצוני והרשע בלתי רצוני. וגזר את הדין בשאמר כי ודאי אם יש לדמיונו נטיה בפעולות מפאת הגרם השמימיי או מפאת המזל לא יחוייב שיהיה כן על כל פנים. וזה שהגרם השמימיי לא ישלים פעולותיו רק במה שיכינו בני האדם הסבות הצרוכות ויזמינום כפי הצורך. כמו שכתב החכם בטענה הששית אשר במאמר הרביעי לאלהיות. והביא למשל כל זרע זרוע אשר יזרע וכדומה. וכן אומר ארסטו כי המזל אינו שליט להכריח האדם במעשיו לא טוב ולא לרע. אבל לעולם יצרו מסור בידו להוליכו לכל אשר יחפוץ בעצה וגבורה ומחשבה נכונה. אם להשלים עם המזל ואם להלחם כנגדו באופן שיהיה מזלו תחת ידו. וזה שלא עשה כן ונמשך אחריו בהתחלתו עד שבהמשך הרגלו נמשך תחת יצרו ורוע מזלו הוא הגורם רעה לעצמו ברצונו ובחירתו כמו שאמר החכם מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט:כ״א). והנה עם זה כבר היו התכליות והמעשים המביאים אליהם מהתחלה אחת והיא הבחירה. לא שיהיו התכליות נתלים במזל והמעשים המביאים אליהם בבחירה כי הוא מה שלא ירצה השכל בלי ספק. וזהו הפירוש הנכון לזה הפרק לפי כוונתו ולשונו עם שהמבאר נטה מזה. וכבר כתבנו שם בביאור מה שישיגהו מהקושי בדבריו גם שלא יצא מידי ספקו לפי ביאורו. (יראה מזה שהמחבר עשה פירוש לספר המדות לארסטו):
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

הנה שעדות שלשתן מכוין למה שאמרנו מצורך התישרות השכל האנושי באלהי העומד עליו כי על זה היתה עצת יתרו נכונה בשאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שמות י"ח) ואמרו ז"ל לך המלך בגבורה (מכילתא פ' יתרו). ואם כן איפה בדברים אלו המעשים אשר מדרך השכל האינושי להתגבר עליהם בחוזק יד כ"ש בידיעות העליונות הרוחניות ובהשגת אמיתות העיונים האלהיים ודעת דרכיו ומצוא חפציו שהם עליונים נעלמים נסתרים ונפלאים ממנו כמו שאמר המשורר פליאה דעת ממני נשגבה וכו' (תהילים קל״ט:ו׳). ורבן של נביאים בקש עליהם. אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. שהשכל האינושי יש להכנע לאלו ההוראות הנבואיות לבטל דעתו ולסתור גזרותיו מפניהם כמו שאמר בפירוש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' (ישעיה נ"ה). וזה אם להכחישם ממש כמו שקרה לאלו הג' רעים נאמנים. אם לתת לב ולהעמיק להשגת דברים והכרת ענינים אשר לא שערום ולא ציירו מציאותם מתחלה כמו המראות האלהיות אשר נזכרו לישעיה ויחזקאל וזכריה. וזולתם מהנביאים שהשתוממו עליהם בדבריהם. או כשנתוסף אליו מדע והשכל והשגת ענין מה והכנתו היותו על אופן אחר ובפנים שונים עצומים ונפלאים ממה שחשב והשכיל מהם ראשונה כמו שהיה הענין ליעקב אבינו במראה הנפלאה אשר יסופר עליה בתחלת פרשה זו אשר ביאר בדבריו שבאת עליו ההערה האלהית להשכילו ולהודיעו והעלותו במדעו שיעור מה שהיה בתחלה זר ונפלא בעיניו וכמ"ש בפי' אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. והיה ענין תמיהתו לפי שההנחה הזאת רצוני ליחד לאל יתברך קביעות דירה ובית מושב אהל ומשכן כאשר תיחד אותם התורה האלהית בכאן ובעיקר ספוריה הנה היא תניח ביטולים גדולים לפי ההצעות השכליות ובפרט תחייב שלשה שקרים עצומים. הראשון שיהיה הוא ית' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום. והשני שיהא מתנועע ונעתק ממקום למקום בנסוע המחנות. והשלישי שיהא לו שום צורך אשר לו יתנועע. חלילה לאל מאלו החסרונות וכיוצא בהם כלל וחלילה שיסכים השכל העיוני עליהם אמנם באת כנגד זה ההערה האלהית והרחיבה בו ספריה וספורים לא לבטל גזירות השכל באלו הגזירות והמשפטים וכיוצא בהם שהם תקועים במקום נאמן אבל לעוררו ולזרזו לדעת מתוך ההנחות האלו דעות ועיונים שהיו מתחלה רחוקים בעיני שכלו ולהקרבם וזה במה שישכיל בכל מה שיאמר מזה המין כי חפץ יי' למען צדקו לרשום ולצייר בלבנו אמיתת השגחתו ועוצם עיונו ותכלית הדבקו באנשים השלמים החפצים לשמוע בקולו ולדבקה בו שיעור מה שלא יושכל אל הדעות הפלוסופיות. כי אם יספיקו לגזור קצת גזרות אמיתיות במציאותו ואחדותו ופשיטותו יתב' הנה באמת יחסרו מהשכיל עקר מה שצריך השכלתו להצלחת האדם ושלמותו כמו שביארנו הוטב אצל פי' עץ הדעת טוב ורע שער ז' וכמו שיושלם ביאורו בכמו אלו הענינים על מעשה המשכן שער מ"ח ב"ה. וכוונת זה התועלת הנמרץ ביארה ישעיהו הנביא באומרו כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו) הנה במה שאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ייחס לעצמו הגדולה והגבורה באופן שלא יסבול שום חסרון מהג' אשר זכרנו כי מי שהשמים כסאו הוא והארץ שרפרף שלו הנה כבודו מלא עולם והנה הוא בלתי בעל תכלית ואשר הוא כן לא יתקומם ולא יתנועע כי הוא מאמר שוה לאומרו (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא והנמצא העליון הכולל אשר בזה אינו צריך לזולתו כי הכל שלו שנאמר כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). ואם כן איזה בית אשר תבנו לי שאבא לדור ולהתקומם בתוכו ואיזה מקום מנוחתי שאנוח בו מהרוגז והעצב שיש לי מחסרון דבר ואיך תחשבו שאני נעתק ממקום למקום לבא ביניכם כאחד מכם שמתנועע בכלים גשמים ועל ידם עושין כל צרכיהם שהרי אין מציאותי על זה האופן ואין מעשי נעשין על הדרך ההוא בשום פנים. שאם נקראתי בורא ויוצר ועושה ואת כל אלה ידי עשאה. רצוני השמים והארץ שהזכיר וכל צבאם. לא היתה הבריאה ביד ולא בשום כלי גשמי כלל רק ויהיו כל אלה נאום ה' כלומר במאמר לבד וכמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו (שם ל"ג) כי הוא אמר ויהי (שם) וכמו שנתפרסם בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה) ועניך המאמר הוא הרצון האלהי לבד. ואם כן למה בחרתי בעיר וצויתי לבנות לי בית מקדש לשכון בתוכם ודאי לא לצרכי רק לצורך השכנים ותועלתם כמלך שמעתיק ישיבתו מארץ טובה ועיר ממלכה לעיר קטנה וארץ גזירה להטיבה ולהצליחה להוציאה מעמלה ועניה על ידי רוב הברכות וההצלחות אשר יבואו לרגלו והיה הטוב ההוא מה שכוונתי להעיר אזן קצרי השגה ומשתוקקין אל השלמות ומשתדלין אל הגעתו ולזה אמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. ירצה כוונתי לשום עיני לטובה על השכל האינושי אשר הוא מתחלתו עני ונקצר יד מהשיג אמיתת הענינים העמוקים אשר אמרנו אך כשימצא לו תנאי שני והוא שיהיה נכה רוח. כלומר מרגיש בקוצר השגתו ומתעצב בה כי אל השמח בחסרונו או שאינו מרגיש בה אין לו שום תקנה ועוד צריך תנאי שלישי שיהא חרד מאד ומשתדל לקראת השלימות ובחריצות גדולה וכמו שאמר (שמואל א ט״ז:ד׳) ויחרדו זקני העיר לקראתו, הנה חרדת אלינו כו' (מלכים ב ד׳:י״ג) כי ודאי איש אשר אלה לא יועילו מאד אלו ההערות להצלחתו. ואולי כי רצה באומרו ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה כו' ואל זה אביט כו' כי את כל אלה צבאות השמים והארץ אשר זכרתי עשתה ידי ויהיו כל אלה נמצאים ועומדים לפני מזומנים למצותי ואין אתי חסרון כל דבר ועם כל זה לא אביט לשכון שכינתי כי אם אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ועל דרך שאמר ע"י משה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, רק באבותיך חשק ה' וכו' (דברים י׳:י״ד) וזה וזה הוא דרך נכון. וכל אלו הענינים ומה שילוה אליהם כפי כוונתו כלם יבואו על נכון במקום המיוחד בשער הנזכר ב"ה: ועתה ראה איך קרה לו ליעקב אבינו ע"ה זה הענין רצוני שכבר היו לו עיונים רבים ונכבדים בנויים לתלפיות על הקדמות שכליות אמיתיות במציאות האל יתב' ואחדותו ופשיטותו ואופן השגחתו והנהגתו זה המציאות שיעור מה שאפשר אל השכל השגתו. ושלמותו זה הביאו לשהערה עליו רוח ממרום להשיג ולהשכיל גדולות ונפלאות אשר לא ידעם ושחשבם בעיונם היותם בענין אחר. וזה מה שיורשם מאד בספור זה במה שחוזר לזכור יציאת יעקב מבאר שבע ומגיד פגיעתו במקום ההוא ולינתו בו. ומזכיר שלקח מאבני המקום ושם מראשותיו. ובשכבו שם חלם החלום הנכבד והנורא ההוא אשר עליו אמר בהקיצו אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא כו' ושלסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו וירימה מצבה וכל הענין ההוא המגיד גודל המושג לו שם ועוצם מעלתו כי לא יתכן שדברה תורה לשון הבאי בזכרון פרטים כאלו אם לא יועילו דמאי איכפת לן אם שם מראשותיו מאבני המקום או ששמה על כרים וכסתות. וגם לא דברו חכמים לשון הבאי כשאמרו שהאבנים הללו היו מריבות זו עם זו (חולין צ"א:) לומר עלי יניח צדיק זה ראשו עד שנעשו אבן אחת דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. וגם כמו שאמר שם וחזר ונשנה במדרש שוחר טוב בשיר של פגעים (תהלים צ"א) רבי נחמיה אומר שלשה אבנים היו אמר אם האל מיחד שמו עלי כמו שיחד על אבותי יעשו שלשתן אחת ועמד ומצאן אחת. ואני הנני רואה אותו מתפרש היטב כשיהיה הכל פונה אל התל שהיינו פונים אליו: ויצא יעקב מבאר שבע כו' להיות הקורות אותו בדרך הזה ענינים נפלאים עקריים ושרשיים לשלמות האדם והצלחתו וראויין ליסמך אל קבלתו הברכות מפי בית דין של מעלה ומטה כמו שאמרנו בשער הקודם חזר ליחד להם ספור בפני עצמו וכבר נודע מה שאמרו חז"ל שנטמן בבית שם ועבר ארבעה עשר שנה (מגילה י"ז.) כמו שהוכיחו ממספר שניו והוזכר בפרש"י זכרונו לברכה (ס"פ תולדות) אשר מזה נמשך כי בצאתו משם באוצר בלום מלא חכמות עיוניות היה מוכן לשתקראנה לו נוראות כאלה והוא אומר ויפגע במקום כו' ואם שפשוטו במקומו עומד וזה המקום אשר נקרא שמו יתברך עליו כמו שיתבאר כבר נודע ממקרי האבות שעם היות דברים קורין אותם לשעה גם כן היו רומזים לענינים גדולים ונפלאים אם להווה אם לעתיד לזה הוא נכון לומר כי ויפגע במקום ירמוז אל העיון באלהיות על דרך שאמרו ז"ל ברוך המקום (שבת י"ג:) ולהיות הדרוש הזה זר ונפלא מאד מהשכל האנושי הוא מה שנאמר בו ויפנע במקום שהוא כנוי אל הקצור בהשגה וכמו שאמר הציץ ונפגע (חגיגה י"ד):
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

ואולם תראה עוצם כוונתו בזה אל אמתת מה שאמרנו ראשונה מענינים החיים ומהבדלם כשתעמוד על מה שכתב הפילוסוף בפרק ה' מהמאמר השלישי מספר המדות כאשר יתאר מהות הבחירה והבדלה מהרצון *ובכלל וכו' ר"ל כי דעת החוקר היא, ששם "רצון" או "חפץ" יאמר רק על מה שהוא התכלית. ושם "בחירה", יאמר על האמצעים ד"מ ברצות איש ללמוד חכמה מה, וילך אל עיר ידועה ללמוד אותה שם אצל מורה חכם ידוע המלמד אותה לזולתו, נאמר ממנו שהוא רוצה ללמוד החכמה ההיא, יען כי זאת תכליתו, ואליה ישים מגמת פניו, ובחר ללכת אל העיר ההיא ללמדה אצל החכם ההוא, יען כי ההליכה אל העיר ההוא ולימודו אצל המורה ההוא, הם רק האמצעים להשגת תכליתו וכן נראה גם ממאה"כ (ישעיה ס"ו) "גם המה" וכו' כי יען שהם שמו מגמת פניהם ותכליתם לעבוד הגלולים והשיקוצים ע"כ אמר "ובשקוציהם נפשם חפצה" פעל נגזר משם "חפץ" המורה על התכלית ועל בחירתם בדרכים המביאים לזה אשר הם האמצעים אל התכלית הרעה הזאת אמר "גם" המה בחרו בדרכיהם, ועפי"ז הלוא יקשה להבין מאה"כ "ובחרת בחיים" אם היתה הכוונה אל החיים הרוחניים והנצחיים שהם התכלית האמיתית כי אז היה מהראוי לאמר "וחפצת או ורצית בחיים" ? גם ממאמר "למען תחיה" וכו' נראה בהפך שהוא מורה על התכלית המושגת ע"י האמצע הכלול במאמר "ובחרת בחיים" ? ע"כ לבאר זאת יאמר הרב ז"ל, כי מלבד שיש בדרך כלל ב' מיני חיים, החיים המדומים, והחיים האמיתים, כמו שבאר כבר למעלה (עיין בתוכן השער) יחלקו עוד חיי האדם עלי ארץ לפי דעת החוקר בדרך פרטי לכמה מינים, לפי אופן השתמשו בהם כי יש אשר יעמול וייגע בחייו רק למען בצוע בצע כסף ולרכוש הון ורכוש, וממנו נאמר כי הוא חי רק חיי העושר כעין מה שיאמר האשכנזי ומהמשתדל רק להתענג תמיד בתענוגים גופניים ולמלאות תאותו החמרית נאמר כי הוא חי חיי התאוה, וממי שילך בדרך המישרים להשתדל תמיד כפי יכלתו רק לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, נאמר שהוא חי חיי המעלה, וחיי המעלה אלה הם לבדם האמצע לקנות על ידם גם החיים האמיתים הנרצים בעיני הי"ת פה עלי ארץ, ובאחריתם החיים הנצחיים בעולם הרוחני, וזש"א גם הכ' "ובחרת בחיים למען תחיה" וכו' ר"ל רק באותו אופן החיים המעולה תבחר, אשר על ידו תוכל לקנות החיים האמתיים והנצחיים לך ולבניך אחריך. ובכלל שאר הבדלים אשר כתב אמר ז"ל עוד הרצון הוא תכלית אמנם הבחירה היא על הדברים אשר בעבור התכלית המשל כי נרצה הבריאות ונבחר הדברים אשר בהם נהיה בריאים ונרצה היות מאושרים ונאמר כן ולא יתכן לומר שנבחר זה ובכלל יראה כי הבחירה היא אצל הדברים אשר בנו ע"כ. הנה ביאר שעניך הבחירה ומהותה לא תאמר כי אם על הדרכים המביאים אל התכלית הנרצה והרצון לבד יאמר על התכלית והוא מה שאמר הכתוב בפירוש גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעיה ס"ו) כי שמו חפצם ורצונם אל השקוצים בתכליות להם ובחרו בדרכים המביאים אליהם, ומזה הטעם עצמו אמר כי לא נתיעץ על התכליות לפי שהבחירה הוא תאוה לקוחה בעצה מהדברים אשר בנו כו' כמו שכתבנו על לכה איעצך וגו'. והנה אחר שנתבאר שאין מטבע הבחירה ולא העצה ליפול על התכליות איך אמר משה ובחרת בחיים אם היה שכוונתו במלת חיים היתה על התכלית העליון אשר אליו תחוייב מגמתינו ולא עוד אלא שאמר למען תחיה שכבר שם הדבר מסובב מעצמו והוא כאומרו אכול כדי שתאכל או עמוד כדי שתעמוד וזה מגונה. אמנם כוונת הכתוב לדעתי היא מיוסדת על מה שנכתב ראשונה ומשלמת אותו לגמרי וזה שמהידוע שמיני החיים יתחלפו לאנשים כפי התחלפות תשוקתם אליהם וכלם בכללם נקראות חיים כאומרך חיי העושר חיי התאוה חיי מחשביים וזולתם והנה החכם במדינית קרא אותם כך כי כשידרוך הדורך בכל אחד מאלו יאמר עליו שהוא חי חיי הענין ההוא וכן הוא הלשון בתורה נאמר. על חיי האושר רצוני העסק על קבוץ הממון אמר ואת ובניך תחיי בנותר (מלכים ב' ד'). על חיי התאוה ראה חיים עם אשה אשר אהבת (קהלת ט'). על חיי המעלה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח). כי חוייב האדם לעשות אותם עסק שיחיה בו ועל זה הענין אמר החיים והמות נתתי לפניך. ירצה כבר נתתי לפניך את כל מיני החיים אם האמתיים ואם המדומים לכל מיני החיים הנמשכים להם ובחרת מכללם באותם החיים אשר יביאוך אל החיים האמתיים חיי ההצלחה המתמדת והוא אומרו למען תחיה אתה וזרעך כלומר תבחר מהם החיים אשר בעבורם תחיה אתה וזרעך על דרך האמת ולא שתמות בהם ולא תהיה בי"ת בחיים סימן לדבר הנבחר כבי"ת כי בחר ה' בציון (תהלי' קל"ב) מאום ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') רק סימן הדברים אשר בהן ומהם הברירה והבחירה כטעם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים ושני העניני' בכתוב זה גם בפסוק כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה' ויבחר בשלמה בני וגו' (דה"א כ"ח) הרי שבא לכאן לשון בחירה כפי ענינה לברור בטובה שבמנות ושלא יתאוה ביפה או בנראית טובה ממן כמו שזכרנו ראשונה. והנה בזה השלים להם הלמוד והעצה באופן שלם שיועילם לדורי דורות אם לא יסירו אזנם משמוע והוא הענין הראשון שאמרנו. אמנם על השני והוא ספוק הצרכים אשר בהם יחיו כל הימים אשר יתעסקו בהם בזה העסק התוריי אמר לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם כו'. ירצה גם לא ימנעו מכם כל הדברים הצריכים להתמדת חיותכם כי מובטחים תהיו כי בהיותכם על אהבתו וההליכ' בדרכיו ולדבקה בו לא יחסר כל לכם כי הוא חייך ואורך ימיך על האדמה וגו כמו שיצליחך ההצלח' הנפשיית התלויה בארץ שהוא עקר התועלת. והנה נתבארה הפרש' היטיב ועל פיה עלו בידינו שבעה דברים שנתחייבו הידיע' בזה הענין לפי שכל אחד מהג' ענינים נחלק אל שנים. אמנם הראשון שהוא התכלית א"א לו ליחלק שמטבעו להיות אחד כמו האות שישירו נגדו המורים בחצים אינו אלא אחד. ואליהם כוונו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו ראשונה שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' כי הכרחיותם אל מציאות האדם והצלחתו מקדים אותה קדימה טבעית לבריאת עולם כענין שאמרנו שקדמה תורה לבריאת העולם על הדרך שנתבאר שם. ועל הענין הראשון אמרו כסא הכבוד כי הוא באמת הכרת התכלית האמיתי אשר אליו יכוונו כל השלמים בכל פעולותיהם כי על זה נקרא בכל מקום מפיו יתב' אני ראשון ואני אחרון כי התכלית הוא מה שעלה על דעת הפועל ראשונה והוא אשר יצא אל המציאות באחרונה כמו שכתב החכם בז' מהג' מספר המדות וכתבנוהו בעצת יוסף שער כ"ט. ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז היה נכון כסאו זה מכוון להיות תל שאליו יפנו כל השלמים לבחור בכל מיני החיים אותם החיים אשר יגיעוהו לזכות ולחיות לפניו כמו שאמר ובחרת בחיים למען תחיה כמו שאמרנו. על הענין השני אמר תורה הוא הוראת הדרך אשר פי' באומרו אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו וגו' כי הוא הדרך הישר מכל זולתה כמו שנתבאר בכמה מקומות אשר מכלל מצותיה ועקרן הוא הענין השלישי אשר אמרו תשבה כי היא ההוראה לשוב אל הדרך כאשר יטעה ההולך בה כמו שביארנו בשער הקודם ואלו הדברים קדמו לעולם אם להשלמת מציאות בריאת האדם ואם להצדיק מדותיו של יוצר בראשית להסכים בין יושרו ומדת טובו כמו שאמר טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה) כי הוא סוד נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד) כמו שכתבנו שם שער נ"ד. והטעם שהתשובה הוא תקון מסודר מפאת הסדר האלהי לכל חוטא למען יזכה בשפטו ואם יזדרז החוטא במעשה התשובה אין מקום למדת הדין לפגוע בו כעין חותם המלך הנמסר ביד האדם לבל יגעו בו השופטים. הראית איך הועיל החותם הזה לאחד מגדולי פושעי ישראל כשנגזרה עליו ועל ביתו כלה ונחרצה כמו שהגיד לו אליהו הנביא ונאמר (מלכים א' כ"א) ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט מה נאמר אחריו ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו. וכן אתה מוצא בדוד בבוא אליו נתן הנביא ואמר לו כה אמר יי' הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב' י"ב) ועל מי שאינו ממלט את נפשו בזה החותם אחז"ל (במדרש קהלת פ"ז) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א) משל לכת של לסטים שנתפסו בבית האסורים מה עשו הפקחים חפרו ויצאו ובבקר הלך המלך לדון אותם ומצא טפש אחד שהיה אצל החור שראה את אלו יוצאין ולא יצא כעס המלך עליו ואמר הטפש הזה שראה חביריו נמלטים והוא לא נמלט יתנקרו עיניו תחלה ואחר כך יהרג והרי הוא משל נכבד למי שהוא מחתרת התשובה פתוחה לפניו ולא נמלט בה מ"מ על הכריוחתה אמרו שקדמה לעולם מלבד מה שאמרו מקדימת התורה כמו שאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. אמנם על הענין הד' אשר זכרו בכאן הכתוב באומרו וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כענין שנאמר ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס') כמו שנתבאר אמרו ג"ע והוא השם המיוחד לחז"ל (ברכות ט"ז:) לחיים הערבים ההם אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והוא אשר נאמר עליו ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם כי הצלחת הנפש וקיומה כוונה מתחלת הבריאה. וכן ג"כ על הענין החמישי שזכר באומרו ואם יפנה לבבך וגו' הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון וגו' אשר פירשנו אותו על העונש נפשיי אמרו גיהינם כי האל יתע' הקדים במחשבתו שיושג עונש והפסד למקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה והיה הדבר נכון מאד לפי שעם היות שהשלמים אינם משגיחין בטוב פעולותיהם אל הצלתם מהעונש אבל להשגתם השכר הנה האנשים החסרים על הרוב הם נמנעין מהרעות ליראת העונש וצערו וכמו שאמר החכם ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי ט"ו) ירצה אורח חיים שהוא כינויי מיוחד להצלחה הנפשית הנה הוא השכר העליון הנכסף והנאהב לכל משכיל אמנם למען סור משמאול והוא המלט מעונש של גיהינם הוא ענין שפל ולמטה ממנו אצלו אמנם הבלתי משכילים הדבר הוא בהפך או שירצה כי בהשקפת מהות ההצלחה הנפשית יראה לו דבר גדול ההשגה ועליון ממנו מאד אמנם בהשקפ' סורו משאול הוא יותר קרוב אליו ומשתדל בכל כחו ועכ"פ קדימתן לעולם הנאה הכרחית. והנה על הענין הששי שאמר בכאן העידותי בכם היום וגו' החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים וגו'. והוא פרסום הלמוד מפי מלמד ישר ונאמן אשר עמו לא הוצרך עוד לזולתו אחז"ל במאמר שמו של משיח ולזה לא אמר המשיח עצמו אלא שמו לפי שלא כוון מהם רק במה שיורה עליו השם שהוא רועה ומנהיג בצדק וביושר וזה שאמר וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו. והוא אומרו לפני שמש ינון שמו והכוונה שהוא שם מורה על שררה ואדנות ביושר כמו שעל השררה בהפך נאמר ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט.) כי לפני המצא אור המאורות המוציא לפועל השגת החושים ההיולאנים ראתה חכמתו להמציא המלמד או המלמדים המאירים ומזהירים להוציא אל הפועל השלמות אשר בכח האנשים. אמנם על הענין השביעי אשר בכאן אמר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו' שנתבאר על ספוק הצרכים להעמידו בטוב המצב ובאופן נאות להשיג אלו השלמיות הנפשיות אמר בית המקדש כי הנה באמת בהיות מקדם על מכונו ועבודה במעמדה היתה השגחת השם מצויה באדמה ההיא היתה מתברכת שלפניה ולא תחסר כל בה מהשלים כל צרכיהם ועוד היום בשבתנו על אדמת נכר עינינו ולבנו להתפלל נכח ארצנו ונכח בית מקדשנו להמציא מלפניו יתברך כל צרכינו ולהשלים כל מאויינו ועל זה נאמר מרום מראשון מקום מקדשנו כי מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש להיות שם אלהים קרובים אלינו בכל קראנו אליו. ובזה נשלמו כל הז' ענינים שעליהם הושתת העולם שמהם הפרשה הנפלא' אשר בפנינו בנתה ביתה וחצבה עמודיה שבע' להכין לנו את הדרך כי יחס לבבנו לרדוף אחר שלמותנו ולא נשוב עד השיגו. ואל ימעטו בעינינו דברי אלהים חיים אלו על הדרך אשר ביארנו כי הוא למוד נכבד מאד לעורר ולזרז כל בעל דעת אשר נגע אלהים בלבו לקנות אלו השלמיות האנושים כפי מה שגזר עליו הרצון האלהי מבלי עכוב אשר מי שבא לכאן ושמע דבריו וקבל מוסר:
שאל רבBookmarkShareCopy