מיכה ד:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכי הזמן וצורת בית המקדש

וּמִלְּבַד מַה שֶּׁבְּדִבְרֵי יְחֶזְקֵאל בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת, מֵעִנְיַן סֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְרָבָתָם, וַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲבוֹדוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְחֵלֶק הַנָּשִׂיא וְהַקְרָבַת קָרְבְּנוֹתָיו וַאֲשֶׁר יִתֵּן לְבָנָיו וְלַעֲבָדָיו, וַחֲלֻקַּת הָאָרֶץ בִּשְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים וְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עַל שְׁמוֹתָן - שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים מוֹרִין בָּאֶצְבַּע עַל פְּשָׁטָן שֶׁל עִנְיָנִים כֻּלָּם. וְעוֹד שֶׁאַחֲרֵי שֶׁרַבִּים מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַר הַנָּבִיא פֹּה, הָיָה בְּבִנְיַן בֵּית ה' שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, וּבְבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי גַּם כֵּן. וְאִם הָיוּ שָׁם בְּפֹעַל וֶאֱמֶת, לָמָּה לֹא נְקַבֵּל בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּכָה, וּנְפָרְשָׁהּ בְּדֶרֶךְ צוּרָה וְדִמְיוֹנוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת. עַל כֵּן, אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ, לְקַיֵּם וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַנְּבוּאָה הַזֹּאת הִיא כִּפְשׁוּטָהּ, וְשֶׁנִּבֵּא אוֹתָהּ יְחֶזְקֵאל לֶעָתִיד לָבֹא וְכוּ', עַד כָּאן דִּבְרֵי פִּי חָכָם חֵן. וְעוֹד הֶאֱרִיךְ לְהָבִיא פְּרָטֵי הַדְּבָרִים שֶׁבִּנְבוּאָה זוֹ שֶׁאֵינָן סוֹבְלִין כִּי אִם פְּשׁוּטָן שֶׁל הַדְּבָרִים, וַאֲנַחְנוּ קִצַּרְנוּ.