כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
תורת העולה
מנחות סוף פרק בתרא. שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות [תהלים קלד, א]. מאי בלילות? אמר רבי יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהם הכתוב כאילו עסקו בעבודה לעולם. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו'" [ויקרא ז, לז]. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'. "ובכל מקום מקטר מוגש לשמי" [מלאכי א, יא], וכי בכל מקום מקטר ומוגש. אלא אלו תלמידי חכמים העוסקים בעבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירין ומגישין לשמי. ואמרינן שם: תלמידי חכמים העוסקים בתורה כאילו נבנה בית המקדש בימיהם.
חובות הלבבות
וְהַטַּעַם בָּזֶה כִּי יָדוּעַ שֶׁגְּדֻלַּת הָעֶבֶד וִיקָר מַעֲלָתוֹ אֵצֶל בְּנֵי אָדָם הֵם כְּפִי גְּדֻלַּת אֲדוֹנָיו בֵּין הָאֲדוֹנִים וּכְפִי בְּחִירַת הָאָדוֹן בּוֹ וְהַקְרָבָתוֹ אוֹתוֹ וּלְפִי שֶׁשֵּׁם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן עַל כָּל עֶלְיוֹנִים אֵצֶל כָּל הַגּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי א) כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וְהָיָה הַקָּרוֹב אֵלָיו בְּכָל הָעַמִּים וְהַמְּיֻחָד בַּעֲבוֹדָתוֹ מֵהֶם עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה בַּדִּין שֶׁתִּהְיֶה מַעֲלָתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ עַל שְׁאָר הָעַמִּים כְּפִי זֶה,
תורת העולה
וכן הוא שם במדרש תנחומא, ובמדרש הנעלם פרשת וירא אליו: אמר ר' כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקורבנייא ותקרובתא ויכוין בהו בריה כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרינן חובייא דבני נשא לאבאשא לון דלא יכלין למעבד ליה רעה אלא טובה, עד כאן לשונו.