מלאכי ב:ו מחשבת ישראל: גן נעול, גבורות השם, באר הגולה וחובות הלבבות

"הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת" (משלי כב, כ). פירוש. לפניו אמר "הט אזנך ושמע דברי חכמים, ולבך תשית לדעתי" (כב, יז). ופרשנוהו בבית השני (חדר ד חלון יד) שצוה לשמוע חֻקי החכמה מן החכמים, גם אם הוא רב השכל ממלמדיו. כי החכמה לא תִּמָצֵא לאדם זולתי בשמיעה וקבלה. אבל הדברים העמוקים והנפלאות בסוד יראת ה' צריך האדם לקבל מפי הנבון ואיש הדעת שיבינהו במשל ובמליצה העמוקות והחתומות. ועל זה אמר "ולבך תשית לדעתי". ואלה העמוקות הם כלולות בדעת. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר א, חלונות א-ב), כי אין בעניניהם דבר והיפך-הדבר. ואמר לפרש "הלא כתבתי לך שלשים במועצות". הלא כתבתי בספר זה "שלשים" ודברים נכבדים בעניני החכמה, כי כל ספר משלי מלא מוסר-הַשְׂכֵּל להמתיק לבני האדם חֻקי חכמת השם, וכמו שכתוב בראשית משלי (א, ב) "לדעת חכמה ומוסר". ופרשנוהו בבית הראשון (תחילת פתיחת המחבר). ועל זה אמר "במועצות", כאומר נכבדות כתבתי לך בעניני המועצות האלהיות [אשר] יועץ בתורתו כך תעשה, וזה לא תעשה. כי בכל ענין מהם יש דרכים רבים, והשם ב"ה הסכים על דרך אחד מהם בחכמתו העליונה וצוה שינהגו בנו האדם על דרך זה מהם. כתבתי לך שלשים ונכבדות והם המדעות היקרות בסוד יראת ה' כבודו וגָדלו. ומלת "שלשים", כמו "ושלשים על כולו" (שמות יד, ז), וכן "השליש אשר המלך נשען על ידו" (מל"ב ז, ב), והם שרים נכבדים. וכן מאמרי הספר הזה נכבדים בחכמה. ולזה תאר מאמריו בתאר "נגידים", כמו "שִׁמְעוּ כי נגידים אדבר" (משלי ח, ו) והנָגִיד ידוע. ועוד אחשוב שבעבור כן תאר אותם במלת "שלשים", כי הוא למלך משנה גם שליש, כמו "במרכבת המשנה" (בראשית מא, מג), "משנה למלך" (אסתר י, ג), והמשנה נכבד מהשליש. והנה תורת ה' הוא המלך, כי פי המלך ה' צבאות דִבֵּר. וספר אלה הדברים כמו משנה, והוא מפרש דברי המלך, ולכן נקרא "משנה התורה", ובארנוהו בבית הראשון (חדר י חלון ח). ודברי הנביאים כמו שלשים המפרשים דברי המלך והמשנה. והמשנה אחד, והשלישים רבים, כמו "ושלישים על כולו" (שמות יד, ז), כי נביאים רבים הורו לישראל הדרך הישרה, ויבארו תעלומות התורה. ולפי שהספר הזה מלא מדברים נכבדים במועצות ודעת, על כן תִּלְמְדֶנוּ ותשית לבך לדעתי, ואז תקבל תועלת גדול לנפשך כמו שאמר בראש הספר "ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה" (משלי א, ה) ואמר "להודיעך קשט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך" (משלי כב, כא), כלומר דברי התורה הן אמרי אמת, כדרך "תורת אמת היתה בפיהו" (מלאכי ב, ו), ובארנוהו בבית השני (חדר ד חלון יד), אבל הם עמוקות וקצרות, לא יֵרָאֶה תפארתם רק לבעלי האור והם אנשי הרוח העומדים בסוד ה' ולכן הם יפרשו תעלומות התורה וסודותיה, ויבינום לבני אדם, אז יִוָדַע להם תפארת התורה והמצוה. וזהו ה"קשט". ועל כן אמר שכתב השלשים האלו להודיע קשט אמרי התורה ושיוכל האדם להבין ולהשיב אמרים אמת לשולחיו, ומבואר למעלה. כך נראה בעיני, ולא אמרו כן מפרשי המקרא ז"ל.

ואולי אמר "אנשי חיל" נגד כת המנהיגים שרי הצבא, ו"יראי אלהים" נגד כת המבינים ביראת ה' ומלמדים לעם ליראה את ה' אלהים לכל הבאים לדרוש את ה'. "אנשי אמת" נגד כת היועצים המלמדים לעם חֻקי השם ותורותיו כדרך "תורת אמת היתה בפיהו" (מלאכי ב, ו). "שונאי בצע" נגד כת השופטים דברי ריבות. וכנגד זה שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. ואל תאמר²כך אמר יתרו אל משה אי אפשר שאוכל ללמד לכל אחד כל הפרטים הרבים הצריכים להנהגתו. [כי] אם יקרה לפרקים שיסופק עליהם ענין מן הענינים העסוקים בכל דבר הבא לפניהם, אז יביאו הדבר הקשה עליהם אליך. שכן אמר "והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. והקלו מעליך ונשאו אתך" (יח, כב), כלומר מכל מקום יקל מעליך משא כל דברי העם, כי הם ישאו אתך. ואמר "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום" (יח, כג). כלומר אם תעשה כעצתי להביא דבר ה' אל הגדולים שֶׁבְּעָם, ויהיה השם עמך שתחזה ברוח קדש מי ומי הם האנשים הראוים לכך, אז תוכל עמוד לסבול את המשא. וגם כל העם איש איש יבוא אל מקומו שחפץ ללכת אליו בשלום ובנחת. המבקש משפט ילך אל השופט, המבקש לשמוע חוקים ומשפטים כדת מה יעשה ילך אל היועץ החכם, המבקש "דעת אלהים" ילך אל יראי אלהים, וכן בכל דבר ודבר. מה שאין כן עתה שאתה יושב לבדך וזה בא לריב וזה בא לשמוע חוק זה, ואחֵר בא לשמוע דבר תבונה וכיוצא בזה. היתכן שתספיק ותמלא משאלות כולם? זה אי אפשר. כך נראה בעיני.

(משלי ג, ג) "חסד ואמת אל יעזבוך, קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך". פירוש, אחר שהזהיר על התורה שיזכרנה במחשבתו, וזהו ההתבוננות והמזימה; וכן הזהיר על שמירת המצווֹת שהן מעשה החכמה, אמר "חסד ואמת אל יעזבוך". והן שני התוארים שמתוארת בהן התורה העליונה. "חסד" כמו (שם לא, כו) "ותורת חסד על לשונה". "ואמת", כמו (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו". וכבר בארנו בכלל השני שדרכי החכמה מתוארים "אמת". וכן פרשנו למעלה (חדר י', חלון י"ז). כי "תורת חסד" הן מדת חסידות והדרכים הנפלאים שתשיגם בינת האדם מדרכי החכמה וממליצותיה. והתורה כוללת החכמה והבינה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז' חלון ח'). וכמו שהאדם בצדקתו יעשה חסד ואמת, כי יקיים דרכי החכמה שהן אמת, ויעשה לפנים משורת הדין במידות חסידות כפי דרכי בינתו וכדוגמא שבארנו (חדר ז' חלון ח'). וכמו שהאדם בצדקתו יעשה חסד ואמת, כי יקיים דרכי החכמה שהן אמת, ויעשה לפנים משורת הדין במידות חסידות כפי דרכי בינתו. וכדוגמא שבארנו (חדר ז' חלון ט"ז) בפירוש (קהלת ז, כה) "סבותי אני ולבי לדעת" וגו'. וזהו חסד. כן נוהג השם ב"ה במדות הללו. והם נזכרים בתוך מדות רחמיו שנאמר (שמות לד, ו) "יי' יי' וגו' ורב חסד ואמת". כי השם ברוך הוא נוהג עולמו במדת החכמה שהיא אמת. גם מתחסד עם בריותיו ומיטיב עמהם לפנים משורת הדין. והכל מדה במדה. מי שנוהג בחסד ואמת, לעומתו נוהג השם ב"ה עמו ג"כ בחסד ואמת. ולכן המשורר האלוהי בכל תפלותיו בקש על שני אלה, כמו (תהלים מ, יב) "חסדך ואמיתך תמיד יצרוני". (שם קלח, ב) "ואודה את שמך על חסדך ועל אמתך", (שם כה, י) "כל ארחות יי' חסד ואמת, לנוצרי בריתו ועדותיו", (שם פט, טו) "חסד ואמת יקדמו פניך". וכדומה להן. ועל זה הבטיח פה "חסד ואמת אל יעזבוך". כי ימשיך השם ב"ה עליך חוט של חסד ממרומים. כדרך (שם לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך". וכן יאיר עליך אור, וכדרך (שם) "וצדקתך לישרי לב". והנה בהיות אור שתי המאורות הללו נוצצים בלב האדם, שהוא רוח חכמה ורוח בינה, אז יקל עליו לאסוף החכמה ולשמרה בלב, ולהמשיל כחותיו הנפשיות כפי ארחות החכמה. וכבר בארנו בכלל התשיעי, שלא תִוָדַע החכמה לאדם באמצעות שכלו ובינתו, והיא צריכה להאסף מחוץ לנפש אל כח החכמה הנטועה בנפש. וזה באמצעות התלמוד שילמדנה תמיד מפי חכמים ומספרי החכמה, וע"י רוב התלמוד תתחזק בנפש.