הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃
גן נעול
וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ו') שהחכמים והצדיקים באמונתם יחיו, כי יודעים כי השם ב"ה צדיק וישר הוא, אל אמונה ואין עול, ומשתמשים בענין זה בכח העקשות הנטועה בנפש, לעקש שאלות השכל השופט כפי מראה עיניו. ולכן הקדים ירמיה ע"ה "צדיק אתה ה'" וגו', כלומר אעפ"י שאדבר אתך משפטים בשכלי, יודע אני כי בשלי הצער הזה, שאיני מבין סוד דרכיך, אבל בלבבי יודע אני כי צדיק אתה בכל דרכיך. וכן הקדים המשורר האלהי בתלונתו (תהלים עג, א) "אך טוב לישראל אלהים לברי לבב", כלומר אף כי אערוך לפניך שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, הנני יוסד ליסוד מוסד כי טוב אתה לבד לישראל ולברי לבב. כי החכמים יודעים שסוד דרכי ה' נשגבים מבינת האדם וממראה עיני השכל. וכמו שבארנו דברים של טעם בבית הראשון (חדר ח' חלון א'), וכדברי הכלל הל"ב. והנה הם מאריכים ברוח שכלם ובינתם, לחשוב מחשבות טהורות ביראת ה' ובנפלאותיו, ואלה המחשבות נצבות בעד1נגד כח הכעס ומרירות הנפש, שלא יפרצו מהרה בראותם לעיניהם צדיקים נגועים ומעונים, ורשעים מצליחים ועושים חיל, ולא יטו רגליהם בעבור זה מן הדרך הישרה, וכמו שבארנו שם בטוב טעם (חדר י חלון י). ואין כן הכסיל שמדתו "נוח לכעוס", ולא יוכל להאריך ברוחו, אלא מיד שרואה בעיניו רשע עושה חיל, או צדיק הולך שחוח, יתבלבל דעתו ויקרא תגר על מדותיו של השם ב"ה. כי כעס הנפש תבלבלהו, בעבור שרוחו גבוה ואין מעצר לרוחו, לפי שלא הרגיל עצמו במוסר לשום דלתים ובריח בעד רוחו שלא יפרוץ מהרה. ועל ענין כזה וכיוצא בו שנינו (אבות, ד), "איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב) 'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר'". ושנינו (אבות, ד) "מאד מאד הוי שפל רוח". ובארנו הכל על נכון בפרושינו למסכת אבות.2יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 268-269; 282-286 וכשתגבר עליו הכעס ובלבול הדעת מיד יטה מדרך האמת, ויאמר אין טוב בחכמה ובחכמים, ושיותר טוב ללכת אחרי שרירות הלב הרע. וכדרך שנזכר בנבואה, שאמרו הנלוזים (מלאכי ב, יז) "כל עושי רע טוב בעיני ה', ובהם הוא חפץ. או איה אלהי המשפט?". ונאמר עוד שאמרו (שם ג, יד) "שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו?" וגו'. והנה תראה בדברי המשורר שהזכרנו כשדבר על ענין זה ואמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה" וגו'. (עג, יב-יד) "הנה אלה רשעים וגו' השגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וגו' ואהי נגוע כל היום" וגו'. הזכיר אחרי כן (עג, טז-כ) "ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני. עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות. איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות. כחלום מהקיץ יי' בעיר צלמם תבזה". כלומר הודיע שבקש לדעת סוד הדבר בשכלו ובבינתו ולא יכול, כי אלו הדברים נשגבים מבינת האדם ומשכלו. עד אשר בא אל מקדשי אל, ונחה עליו הרוח הטוב, אז נתוסף בו רוח בינה ממרומים, והבין אחרית הצדיקים והרשעים, ואז נחה שקטה דעתו, כי ראה המשפט הגדול בקום אלהים לשפוט תבל באחרית הימים, ונודע לו מה בין צדיק לרשע.
גן נעול
אלו החקים עומדים לעד ולא ישתנו. שכן נאמר (מלאכי ג, ו) "אני יי' לא שניתי". לא כמו שאמרו הנלוזים (שם ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט". ודע כי מלת "תמים" נופל על הדבר הקבוע בלי השתנות. כמו שבארנו זה (ברחבה) [בהרחבה] במקומו. וכמו (בראשית י, ט') "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". פירוש אע"פי שחי דורות הרבה היה תמים בכולם, צדיק קבוע בלי השתנות בשום זמן. וכן (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם יי' אלהיך". לא פעם מאמין, ופעם סר ונלוז. ומלת משפט נופל על גזרה בחכמה. וזה הרבה. ויש בזה כללים גדולים כתובים במקומם. ולכן אדונינו משה ע"ה כשרצה להודיע הקורות שיקרו לישראל עד היום האחרון. וראה כי עתים לטובה ועתים לרעה, ככל הכתוב בשירת האזינו. גלה בתחלה שאין בזה שנוי מרצון לרצון ח"ו אלא הכל בגזרה עליונה בצדק וביושר כפי שורת החכמה. ואמר על זה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". פירוש כל מפעלות הצור ב"ה בין טוב בין רע "תמימים", קבועים לעד ולא ישתנו. כי כל דרכיו בין לחסד בין לשבט הכל במשפט כפי משפט החכמה העליונה, שמכונותיה צדק ומשפט ומישרים. ולכן "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". ואין השנוי אלא במקבלים, שנויים ותמורות לרבבות עד אין מספר. ולו יקרה שיהיו שני בני אדם שוין בצמצום, במעשיהם ובמחשבותיהם לטוב ולרע, והאחד חי בדור הראשון, וחברו בדור האחרון, ודאי שיהיו קורות שניהם אחת. כי חקי החכמה וגזרותיה לא ישתנו לעד לעולם. ולפי שההנהגה העליונה הזאת תפעל בדרכיה דבר והפך-הדבר, יכנו אותה הנביאים בלשונות של "חכמה". והיוצר ב"ה המנהיג כולנו יתארו בתאר "חכם". לפי שנוהג בחכמה כמו (ישעיה לא, ב) "וגם הוא חכם ויבא רע". (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח" וגו'. ואולם הכל בדרך משל להסביר אזן שומעת. כי הוא ב"ה נשגב מכל התוארים שיתואר בו, והוא אדון החכמה ומאצילה, ית' שמו לעד:
גן נעול
ואמשיל לך משל. כתוב בתורה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". וכן כתוב בנביאים (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות וגו' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". ועוד במקומות רבים מפורש דבר זה שהשם ב"ה משגיח ממכון שבתו על כל יושבי הארץ, ושהוא משלם טוב לטובים, ונפרע מן הרשעים. והנה שתי אלה הן אמונות חזקות בלב הישרים והתמימים. ומי שמדמה ההפך, הוא כופר בכל התורה כולה ויבא לעשות נאצות גדולות עד להשחת. ואולם אתה רואה שהוא נגד דעת בני האדם. כי החוש יעיד שיקרה טוב לרשע ורע לצדיק. כמו שאמר קהלת (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". וזה נראה לעין בכל יום. וכל המאומת בחוש הוא ידיעה ברורה. והנה האמונה תנגד לדעת האדם בענין זה. ועוד קושיות וטענות חזקות שיש לשכל האדם ולבינתו, לגלגלם ולהעירם על האמונות הנזכרות. ומטעם זה כל רשעי ארץ אויבי ה' ומנאציו בחרו תועבות למו, כי אמרו אין ה' רואה. וקצת אמרו (מלאכי ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי'". ואמרו (שם) "או איה אלהי המשפט?", וכיוצא בזה. ואולם (חבקוק ב, ד) "צדיק באמונתו יחיה". ובכח העקשות יעקש וידחה מראה עיניו וטענות שכלו ובינתו. ויודע כי דרכי ה' נשגבים מבינת האדם משכלו ומדעתו, וכמו שיתבאר בחדר החמישי. ולכן יאמין בלב שלם ובנפש חפצה כי השם אמת ותורתו אמת, ודברי נביאיו אמת. וְשֵׂכֶל האדם חלוש ובינתו מוגבלת ודעתו קצרה. כי אעפ"י שהחוש רואה, אין הלב מבין טעם הדברים, וכל כיוצא בזה. וכל זה בכח העקשות היקרה, שבכחה לדחות כל גבורת השכל והבינה והדעת, ואע"פי שלא יוכל להשיב תשובות בשכל על הטענות שישאל השכל. והנה תמצא כי גם הנביאים הקדושים, לא ידעו להשיב תשובות על הטענות שיטען שכל האדם ובינתו על ענינים האלו. וכמו שבקש אדון הנביאים ע"ה מן השם ב"ה שיאיר עיניו להבין דברים אלו על בוריין.2ברכות ז, א ואמר (שמות לג, יג) "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך". כלומר אע"פי שמעולם לבבי נאמן לפניך, ומאמין כי צדיק וישר אתה ודרכיך נאמנים, עד שבעבור כן מצאתי חן בעיניך כי נוצר אמונים ה'. עתה אחלה פניך שתודיענו את דרכיך ותלמדני דעה בינה והשכל לדעת, איככה אתה מנהיג עולמך, ולא ישארו עוד טענות וערעורים בשכלי על יושר מנהגיך. ולא אצטרך עוד להשען על אמונת לבי לבד, אבל אדע הכל בידיעה ברורה. וכנגד זה אמר "ואדעך". כלומר תחת שאני מאמין בך, אדעך, במופת3הוכחה הדעת ובטוב טעם, שהיא מעלה נפלאה מאד, המוספת יראת ה' בלב האדם ואהבתו וקרבתו. ולכן אמר "למען אמצא חן בעיניך", כלומר חן רב וגדול, הרבה מן החן שמצאתי עד הנה. כהבדל שיש בין המאמין, ובין היודע נוסף על אמונתו. וזה פירוש נפלא. וכן הבינו קדמונינו ז"ל. ועל כן אמרו (ברכות ז, א) שבקש משה לידע מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. כמו שבא בתלמוד בגמרת ברכות. ובחדר החמישי אוסיף לדבר על זה בעז"ה. וכן תמצא שאמר הנביא ירמיה ע"ה (ירמיה יב, א) "צדיק אתה יי' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך. מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. כלומר אתה ה' יודע כי לבבי שלם עמך, ומאמין כי צדיק אתה. וכל מעשיך בצדק ומישרים. וחלילה חלילה לריב אליך אם אני רואה עתה תחת השמש משפט מעוקל לפי מחשבתי, כמו צדיק ורע לו רשע וטוב לו. כי יודע אני כי בשלי הצער הזה, כי קצר כחי מהבין דרכיך. אבל משפטים אדבר אותך. כלומר אערוך לפניך שאלות במשפט השכל. ואתה תשיבני ותלמדני סוד הדברים כפי האמת, וכדרך שבקש אדון הנביאים ע"ה כמבואר למעלה.