מלאכי ג:טז מחשבת ישראל: גן נעול, האמונות והדעות, אם הבנים שמחה וחובות הלבבות

אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃

גן נעול

"וַיִכָּתֵב ספר זכרון לפניו, ליראי יי' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז). פירוש. יראי ה' הם החכמים, כי היראה יסוד לחכמה, ובארנוהו יפה בבית הראשון,1עיין הבית השני, חדר יג חלון ב והיראה יבוננה האדם בכח שכלו ובינתו, כדרך "אז תבין יראת יי'" (משלי ב, ה), כי בהתבונן האדם בגדולתו של יוצר בראשית ובמעשה גבורותיו, ידע כי השם ב"ה נשגב מדעת היצורים כולם; וילאו הלבבות לעמוד בסודו. גם מצותיו וחוקותיו שחקק לבני אדם הם נשגבים ונפלאים משִׂכְלָם ומבינתם. ויודעים שאם שהם נעלמים ממנו, הם חֻקים צדיקים ומשפטים ישרים, ולכן יעשו מצותיו ביראה ובאמונת הלב. ו"חושבי שמו" הם היודעים סוד השם הנכבד והנורא. וכבר בארנו למעלה (חלון יב) כי מלת "שֵׁם" הנחתו על כח נגלה המפרסם גדולת בעל הכח הנעלם ממנו, ובעבור הכח הנעלם יתואר בעל הכח בתאר מן התוארים. ולכן כשיָבין אחד ממנו מעשי ודרכי השם ב"ה גדולותיו וחסדיו, כן יקראהו בשם. ולא יוכל לעשות כן זולתו שלא ראה אור. גם בארנוהו בבית השני (חדר יב, חלון טו) בפירוש "גדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). והנה כל שמותיו ית' מורים על מעשיו דרכיו ומנהגיו העליונים. על דרך משל אלהים דיין, אֵל גבור, שדי תקיף ומנצח, וכיוצא בזה. וכפי רוב מחשבת האדם במפעלות השם ובדרכיו ואורחותיו יוסיף לאהבו לכבדו ולהקדישו בקרבו. ובהיות מחשבות כאלו טבעיות באדם, אות היא שהוא מאנשי הטבע [הטוב] ושיצאו ציורי טבעו מן הכח אל הפועל, ומצמיחים בלבו מחשבות יקרות הללו, כי כל מחשבה יסודתה על ציור פנימי. ולכן אמר "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם" (מלאכי ג, יז). כי החכמים והיודעים הם סגולת השם. ויוצא מזה כי לשון "מחשבה" הנזכר בפסוק זה נכתב על מחשבות מדעיות שאין להם התלות עם דבר מעשה. ואמר הנביא כי השם ב"ה משלם שכר טוב לבעלי המחשבות הטהורות, כמו שהוא משלם טוב ליראי ה' העושים המצווֹת והחֻקים. כי הצְפִיוֹת שצופה עין הלב [הטהור] בדרכי השם ב"ה יקר בעיני ה', נוסף על מעשה המצווֹת והתורות. ויאמר ראב"ע ז"ל "יראי ה' הם הצדיקים, ולחושבי שמו הם חכמי לב יודעי סוד השם הנשגב והנורא"2שמא כוונת ראב"ע למה שהוא עצמו כתב על שמות ג, טו. עיין שם בביאורי הרב אשר וייזר, ב"תורת חיים", הוצ' מוסד הרב קוק ע"כ .ויפה דבר.
שאל רבBookmarkShareCopy

האמונות והדעות

אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר: הודינו אלהינו יתברך, כי עבודות האדם אותו כשהם רבים ‏נקראו זכיות, ושהמרותיו כשירבו נקראו חובות, וכי הכל שמור אצלו על כל עבדיו, כמ"ש (ירמיה ל"ב ‏י"ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם. ונאמר עוד (איוב ל"ד כ"א) כי ‏עיניו על דרכי איש וגו'. וכי הם פעלים יפעלו בנפשות וישימום זכות או מטונפות, כאשר הוא אומר ‏מעונות, ונשא עונו נושא חטאו, ואל עונם ישאו נפשם, (הושע ג' ח') הנפש ההיא עונה בה (במדבר ‏ט"ו ל"א). ואם יעלה זה מבני אדם ולא התברר אצלם, הוא גלוי אצלו יתברך, כמו שאמר (ירמיה י"ז ‏י') אני יי' חוקר לב בוחן כליות וגו'. והביא על כל הענינים האלה האותות והמופתים וקבלנום וכאשר ‏התקיים לנו זה, התעסקתי בעיון בענין הזה כאשר קדמתי, וראיתי בנמצאות מלאכות דקות נעלמות ‏מרבים מבני אדם, וידמו טוביהם לרעיהם, עד שיגיעו אל החכם מהם, ויכיר מה שיש בינותם, ומהם ‏מלאכת הרצוי, תראה הפתי אשר איננו בקי בה, מדמה הדינר הטוב לרע, עד שיבדילם המרצה. ‏ומהם מלאכת הרפואות, תראה הפתאים מבקשים דפיקת הגידים, ולא ידעו מהפשטם והקבצם, מה ‏האיכות הגוברת על הגוף, וידעם הרופא הבקיא. ומזה חכמת הקיאפה, אשר הם מביטים בקוי ‏הפנים והרגלים, ומבדילים בין איש לאיש, במה שהוא נעלם מזולת', ממי שאין זאת מלאכתו. וכן ‏במלאכת הפנינים מאודם ומפטדה ובדלח וזולתם, לא יכירם כי אם הבקי. והכלל כל מלאכה דקה, ‏הרבה ממומיה יעלמו מן הפתאים ויראו לחכמים. וכאשר מצאתי אלה הדברים המלאכותיים כאשר ‏ספרתי, הוספתי להחזיק במומי הנפשות העונות והאשמים, אף על פי שאינם נראים לבני אדם, ‏מפני שאין חושם משער בם. והם נגלים לעושיהם, כי הוא בראם, והחל אותם, והוא שהנפש עצם ‏שכלי זך יותר זך מעצם הכוכבים והגלגלים, ואנחנו אין אנו רואים אותה בחושנו, ואיך יתבאר לנו ‏מה שפועל בעצמה ומעכיר אותה? אך הוא מבואר לבוראה ובורא הגלגל, ועל כן ישים השמים ‏והכוכבים דומים לה בענין הזה כשהוא אומר (איוב כ"ה ה') וכוכבים לא זכו בעיניו, ושמים לא זכו ‏בעיניו (שם ט"ו ט"ו). ואומר כי היא לו כאור הנר אשר יחופש לו כל המחבואים והחדרים ויראה כל ‏מה שהוא נסתר בם, כמ"ש (משלי כ' כ"ז) נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואמר עוד כי הוא ‏חם מאש אשר תתיך הזהב והכסף בכור ותזקק אותם, כמ"ש (שם י"ז ג') מצרף לכסף וכור לזהב ‏ובוחן לבות יי'. ואמרתי מה נפלא הדבר הזה, כי האדם הוא אוכל שתי אכילות מותר ואסור; ורואה ‏אותם שזנין אותו, ובועל שתי בעילות מותר ואסור, וימצאם ערבים, וחושב אותם על דרך אחת, ‏והמרצה הוא מרצה מה שפועלים ברוח כאשר בארנו, וכמ"ש (שם כ"א ג') כל דרך איש ישר בעיניו. ‏ואחר כן התבאר לי כי הזכיות כשירבו לנפש, תזך ותאיר, כמ"ש (איוב ל"ג כ"ח) וחיתו באור תראה. ‏לאיר באור החיים (שם כ"ט). וכאשר ירבו עליה העונות תעכר ותחשך. וכאשר אמר במי שהוא כן, ‏‏(תהלים מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על ‏כל בני אדם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצדיקים (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ‏ליראי יי' ולחושבי שמו. ואמר על הרשעים, (ישעיה ס"ה ו') הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם ‏שלמתי. וכאשר השתכלתי בזה המשל מדברי החכם, מצאתי בתכלית התקון והנכונה, והוא שאנחנו ‏המון הברואים, מפני שמצאנו ביכלתנו אשר שמה החכם בנו שנבין האותיות אשר נדבר בם, ונוליד ‏לכל אות סימן מהמכתב, עד שנשמר בזה חשבוננו, וכל החדושים אשר נצטרך לדעתם, כל שכן ‏שיהיה בחכמתו הוא מה שישמור עלינו הכל בלי כתב ולא ספר. ודמה לנו זה בכתב, בעבור ‏שהרגלנו בו החשבון. לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי. והודיענו עוד, כי בעוד שאנחנו עומדים ‏בעולם המעשה, הוא שומר על כל אחד מעשהו, וכבר זמן גבולו עליו לעולם האחר אשר הוא עולם ‏הגמול, והעולם ההוא יבראהו כשישלים כל מספר המדברים אשר חייבה חכמתו שיבראם, שם ‏יגמול הכל כפי מעשיהם, כמ"ש החכם (קהלת ג' י"ז) ואמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ‏ישפוט האלהים, ואמר עוד (שם) כי אל כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'. ואני עתיד לבאר דעת ‏הגמול במאמר התשיעי מהספר הזה במה שיכשר. ועם זה לא הניח עבדיו בעולם הזה בבלתי גמול ‏על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה לאות ולסימן לכל המונה לעת הקבץ מעשה הברואים. ועל כן ‏אנחנו רואים שהוא זוכר בתורה הברכות אשר בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו ג'-יג), ואמר בכמוהם ‏‏(תהלים ס"ו ז') עשה עמי אות לטובה. וזוכר הקללות אשר בוהיה אם לא תשמע (דברים כ"ח טו-‏סח) ואומר עליהם (שם מ"ט), והיו בך לאות ולמופת. ומענינים בעולם הזה, וכל הזכיות שמורות ‏לצדיקים וחתומות כמ"ש (שם ל"ב ל"א) הלא הוא כמוס עמודי חתום באוצרותי:‏
שאל רבBookmarkShareCopy

אם הבנים שמחה

ידוע דאמונת ביאת משיח צדקנו אצלינו זרע אברהם יצחק ויעקב תלמידי משה רבינו עבדי אדונינו מלך דוד הוא כלל מונח ויסוד מוסד והיא תקוע בלבנו מגדלינו עד קטנינו עמוק עמוק עד שאפילו כל הרוחות שבעולם וכל המהפכות וכל אנדרלמוסיות שבאים לעולם אינם יכולים לזוז אותה מלבינו אפילו זוז כל שהוא ואף אם יתמהמה אנו מחכים לו בכל יום שיבא בב"א ואין אנו עושים לו זמן ולא סברות מן המקראות להוציא זמן ביאתו כי הוא מן הדברים הנעלמים והחתומים סתום וטמון מכל בן חי וכמאמר רשב"י במדרש שה"ר אם יאמר לך אדם מתי בן דוד בא אל תאמין לו כי ליבא לפימא לא גליא וכאשר האריך בזה גם רבינו הרמב"ם בפירושו למשנה פ"י דסנהדרין ובאגרתו הנפלא והקדוש הנקראת אגרת תימן עיי"ש, אך נבאו לנו נביאנו וגם חכמינו ז"ל בש"ס ובמדרש ובספרי הקבלות מגודל הצרות והריגות ורדיפות שיהי' נעשה לעם בני ישראל באחרית הימים קודם ביאת המשיח מזה לבד יש להכיר זמן התנוצצת אור של משיח כאשר מבואר בספרותינו הקדושים דקישוי הגלות אין מתחיל רק אחר זמן צמיחת הגאולה (עיין עבודת עבודה על ע"ז לרבינו הגאון מהרש"ק מבראד ד' ט' ע"א בבאור מאמר שני אלפים ימות המשיח) וכן כתב רש"י (בישעי' כ"ו י"ז) בפסוק כמו הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' וז"ל רואין אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צרה וצוקה כיולדה זו מפניך מפני גזרותיך עכ"ל וכל אלו הצרות והגזרות קשות ושמדות הבאים עלינו בעת הזאת עלינו לישא באהבה ובחיבה ולסבול בכל מאמצי כחנו כי הם חשובים לנו כקרבן כליל ועולה כאשר הבאתי לעיל בפתיחה בשם רבינו הרמב"ם באגרת תימן ולא ח"ו ליפול בספק הספקות ולומר כאשר ניבא הנביא האחרון על זמן דחבלי משיח כאשר יהיו הצרות משונות ורבות אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו הוגעתם ה' בדבריכם באמרכם כל עושי רעה טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלקי משפט אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו ועיין רש"י שם שפירש אז נדברו וגו' אני משיב על דבריכם אז בעשיית הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפני נדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכם מלפני ואעפ"י שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וציויתי לכתוב להם בזכרון והיו לי דבריהם מקויימים ליום אשר אני עושה סגולה אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמולו ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע עכ"ל הקדוש הרי דמלאכי הנביא האחרון ניבא מה שיקרה אותנו באחרית הימים מהצרות שישתרגו עלי צווארנו בזמן החבלי משיח עד שימצאו אנשים שיאמרו שוא עבוד אלקים ומה בצע בי נשמור תורתו וכל עושה רעה טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ ואיה אלקי משפט והם הם הדברים ששמענו בזמנינו בימים המרים שהגיענו כעת אך יראי ה' והדבקים בה' דברו איש אל רעהו שלא לידבק במעשיהם הרעים וחזקו ואמצו איש את רעהו כדברו של ישעי' סי' ח' חיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו היינו אף שמסתיר פניו מבית יעקב אעפי"כ אחכה וקוה לה' והקבה"ו שומע ומקשיב דברים הללו שדברו יראי ה' איש אל רעהו ביום צרה וכותב דבריהם בספר זכרון ואח"כ בבא יום הגמול והישועה יראה הקבה"ו את החילוק בין אלו שדבקו בו ובין אלו שסרו ממנו ונר"ל דעל צדיקים הללו שנכתבו בספר לזכרון לפניו כיון דניאל באמרו ביום ההוא ימלט כל הנמצא כתוב בספר היינו אלו שדבקו בהקב"ה אף בעת ההסתר פנים ונכתבו בספר לזכרון אלו ימלטו בעת הצרות של חבלי משיח. שוב מצאתי שאחד ממפרשי התנ"ך פירש כן דדניאל כיון בדבריו על הספר שניבא מלאכי הנ"ל וכעת בעת סדרי הדברים לבית הדפוס אין בידי שום ספר ע"כ איני יכול לציין המקום בתנ"ך ע"כ בודאי יחזק עצמו כל איש הישראלי בעתות הקשות האלה ובל ימעד קרסולו כי בא יבא העת אשר יתגלה לעיני כל החילוק בין עבוד אלקים ללא עבדו כנביאת הנביא ויקיים בעצמו מה שאנו אומרים בתפלה ובכל זאת שמך לא שכחנו כדאי לנו לישא כל עול הגליות בכל חומרותיה עלינו מפני גודל הגמול שיעשה לנו הקבה"ו ליום אשר יעשה הסגולה לשלם גמול לכל אחד כפי פעלו אשר פעל עם הקבה"ו.
שאל רבBookmarkShareCopy