מלאכי ג:יז מחשבת ישראל: גן נעול, האמונות והדעות ומורה נבוכים

"וַיִכָּתֵב ספר זכרון לפניו, ליראי יי' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז). פירוש. יראי ה' הם החכמים, כי היראה יסוד לחכמה, ובארנוהו יפה בבית הראשון,¹עיין הבית השני, חדר יג חלון ב והיראה יבוננה האדם בכח שכלו ובינתו, כדרך "אז תבין יראת יי'" (משלי ב, ה), כי בהתבונן האדם בגדולתו של יוצר בראשית ובמעשה גבורותיו, ידע כי השם ב"ה נשגב מדעת היצורים כולם; וילאו הלבבות לעמוד בסודו. גם מצותיו וחוקותיו שחקק לבני אדם הם נשגבים ונפלאים משִׂכְלָם ומבינתם. ויודעים שאם שהם נעלמים ממנו, הם חֻקים צדיקים ומשפטים ישרים, ולכן יעשו מצותיו ביראה ובאמונת הלב. ו"חושבי שמו" הם היודעים סוד השם הנכבד והנורא. וכבר בארנו למעלה (חלון יב) כי מלת "שֵׁם" הנחתו על כח נגלה המפרסם גדולת בעל הכח הנעלם ממנו, ובעבור הכח הנעלם יתואר בעל הכח בתאר מן התוארים. ולכן כשיָבין אחד ממנו מעשי ודרכי השם ב"ה גדולותיו וחסדיו, כן יקראהו בשם. ולא יוכל לעשות כן זולתו שלא ראה אור. גם בארנוהו בבית השני (חדר יב, חלון טו) בפירוש "גדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). והנה כל שמותיו ית' מורים על מעשיו דרכיו ומנהגיו העליונים. על דרך משל אלהים דיין, אֵל גבור, שדי תקיף ומנצח, וכיוצא בזה. וכפי רוב מחשבת האדם במפעלות השם ובדרכיו ואורחותיו יוסיף לאהבו לכבדו ולהקדישו בקרבו. ובהיות מחשבות כאלו טבעיות באדם, אות היא שהוא מאנשי הטבע [הטוב] ושיצאו ציורי טבעו מן הכח אל הפועל, ומצמיחים בלבו מחשבות יקרות הללו, כי כל מחשבה יסודתה על ציור פנימי. ולכן אמר "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם" (מלאכי ג, יז). כי החכמים והיודעים הם סגולת השם. ויוצא מזה כי לשון "מחשבה" הנזכר בפסוק זה נכתב על מחשבות מדעיות שאין להם התלות עם דבר מעשה. ואמר הנביא כי השם ב"ה משלם שכר טוב לבעלי המחשבות הטהורות, כמו שהוא משלם טוב ליראי ה' העושים המצווֹת והחֻקים. כי הצְפִיוֹת שצופה עין הלב [הטהור] בדרכי השם ב"ה יקר בעיני ה', נוסף על מעשה המצווֹת והתורות. ויאמר ראב"ע ז"ל "יראי ה' הם הצדיקים, ולחושבי שמו הם חכמי לב יודעי סוד השם הנשגב והנורא"²שמא כוונת ראב"ע למה שהוא עצמו כתב על שמות ג, טו. עיין שם בביאורי הרב אשר וייזר, ב"תורת חיים", הוצ' מוסד הרב קוק ע"כ .ויפה דבר.

השנים עשר שער העבודה. ימצאו אנשים רבים שאומרים, כי הטוב במה שיתעסק בו ‏האדם בעולם הזה, עבודת אלהיו בלבד והוא שיצום ביום, ויקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל ‏עסקי העולם כלם, כי אלהיו ימלא לו ספוקו ממזון ורפואה ושאר צרכיו. והנה אנחנו מוצאים בעבודה ‏תענוג גדול כמו שאמר (תהלים קמ"ז א') כי נעים נאוה תהלה, וששון ושמחה, כמו שאמר (שם ק' ב') ‏עבדו את יי' בשמחה. ומצפון אצל הבורא לעת הגמול, כמו שאמר (מלאכי ג' י"ז) וחמלתי עליהם ‏כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. אלה (ירחמך האלהים) כל מה שספרו בעבודת בוראנו אמת ‏וברור, וכל המדות לא יגיעוהו, כמ"ש (תהלים קמ"ה ג') גדול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, אך ‏מקום טעותם הוא ההתבודדות בה לבדה, ואמרם כי לא יתעסק האדם בזולתה. ואם לא יתעסק ‏במזון לא יתקיים הגוף, ואם לא יתעסק בפריה, לא תהיה העבודה כל עיקר. כי אם היו מסכימים על ‏זה אנשי דור מן הדורות כלם, וימותו אחר כן, היתה העבודה מתה עמהם; אבל העבודה לאבות ‏ולבנים ולבני בנים, כמ"ש (דברים ו' ב') למען תירא את יי' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו ‏אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך. ואחר כן נגלה להם מה שנעלם מהם, כי העבודה היא בכל המצות ‏השכליות והשמעיות, כמ"ש (דברים י' י"ב) ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' ‏אלהיך לשמור את מצות יי'. ואי זה דבר יקיים המתבודד ממצות המדות והשקלים כמ"ש (ויקרא י"ט ‏ל"ו) מאזני צדק אבני צדק וגו'? ואי זה דבר יקיים ממצות הדינין באמת ובמשפט, כאמרו לא תטה ‏משפט לא תכיר פנים (דברים ט"ז י"ט)? ואי זה דבר יקיים באסור והתר כאכילת הבשר והדומה ‏לזה, כאמרו (דברים ט"ז מ"ז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ועוד להורות ביום הטמא וביום הטהור (דברים ‏י"ד נ"ו)? וכן בענין הזריעה והמעשר והצדקות והדומה להם. ואם תאמר ילמד כל זה ויורה בו ‏לאנשים אחרים ויעשוהו אם כן הם הם העובדים לא הוא, כי בהם נשלמה עבודת הבורא לא בו. אבל ‏מה שזכרו מהבטחון על הבורא בתקון הגוף ותקון המזון, הוא כמו שאמרו, אך נשאר להם דבר; ‏והוא ששמו ית' שם לכל דבר סבה ומנהג צריך שיבוקש מהפנים ההם. ואם הם אומרים אמת ‏שהבטחון כולל, יבטחו עליו בשער העבודה גם כן, שיגיעם אל גמולו בלא עבודה; ואם לא יכשר זה, ‏מפני ששם העבודה סבה לגמול, לא יהיה אפשר מבלי הקנין והנשואין וההשגחות, אשר שמם סבה ‏לתקון בני אדם. אלא שפעמים עושה הבורא קצת מאלה על דרך האות והמופת בלא עסק אדם; אבל ‏ישימהו מנהג שישנה הטבע אשר הטביע:‏

וכל אשר הושגה פעולה מפעולותיו, תואר הוא ית׳ בתואר אשר יבוא ממנו הפועל ההוא, ונקרא בשם הנגזר מן הפועל ההוא. והמשל בו – כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוות עובר בעל החיים והמציא כוחות בו, ובמי שיגדלהו אחר לידתו, שימנעוהו מן המות ומן האבדון וישמרוהו מכל הזק ויועילוהו בשימושיו ההכרחיים – וכיוצא בפעולה הזאת ממנו לא תבוא אלא אחר הפעלות והמית רחמים והוא ענין הרחמנות – נאמר עליו ית׳: ׳רחום׳; כמו שנאמר: ״כרחם אב על בנים״ – ואמר: ״וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו״ – ולא שהוא ית׳ יפעל ויהמו רחמיו, אלא כפועל ההוא אשר יבוא מן האב על הבן אשר הוא נמשך לחמלה ורחמנות והפעלות גמור, יבוא ממנו ית׳ בחוק חסידיו לא להפעלות ולא לשינוי. וכמו שאנחנו, כשניתן דבר למי שאין לו חוק עלינו יקרא זה בלשוננו ׳חנינה׳ כמו שאמר: ״חנונו אותם״, ״אשר חנן אלהים ״כי חנני אלהים״ – וזה הרבה – והוא ית׳ ימציא וינהיג מי שאין לו חוק עליו להמציאו והנהיגו – ולזה נקרא ׳חנון׳. וכן נמצא בפעולותיו הבאות בבני אדם ממכות גדולות ירדו בקצת אישים להמיתם, או ענין כולל ממית משפחות או אקלימים יכלו הבן ובן הבן ולא יניחו לו מקום זרע ולא נודל – כהשקע מקומות וכרעש וכזועות הממיתות וכתנועת עם על אחרים לאבדם בסיף ולמחות זכרם – והרבה מאלה הפעולות אשר לא יבואו מאחד ממנו לאחר אלא מכעס גדול או קנאה עצומה או בקשת גאולת דם – ונקרא לפי אלו הפעולות: ״קנוא ונוקם ונוטר ובעל חמה״ – רצונו לומר: כי הפעולות אשר כיוצא בם יבואו ממנו מתכונה נפשית – והיא הקנאה, או בקשת גאולת הדם, או הנקמה, או הכעס – יבואו ממנו ית׳ לפי התחיב הנענשים לא מהיפעלות בשום פנים – יתעלה מכל חסרון! וכן הפעולות כולם הם פעולות דומות לפעולות הבאות מבני אדם מהפעלויות ותכונות נפשיות והם באות מאתו ית׳ לא מענין מוסף על עצמו כלל.