מלאכי ג:יח מחשבת ישראל: גן נעול, דרכה של תורה, חובות הלבבות והאמונות והדעות

"כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאם יי'" (ישעיה נה, ח). אמר ראב"ע זצ"ל "אתם חשבתם שאגמול לכם רע אעפ"י שתשובו אלי. על כן לא מחשבותי מחשבותיכם, כי במחשבותי להטיב לכם. וככה לא דרכיכם דרכי, כי דְרָכַי ישרים הם" ע"כ. וכבר רמזנו שמלת "דרך" נופל על ארח קבועה בחכמה, כמו שתאמר מדת החסד, מדת החנינה, מדת הרחמים וכיוצא. ומלת "מחשבה" נופל על פרטי הענינים המסתעפים מכל דרך ודרך, ומבואר בבית זה (חדר שני חלון א). והנה לפי פירוש הרב ז"ל יהיה ענין הכתוב מאמר אחד, שעל כן מחשבותי לא כמחשבותיכם, לפי שאין דרכיכם דרכי. ואני התבוננתי בפירוש הפסוק [יש] שני מאמרים, ועתה אפרש. הנביא מוכיח שתי כתות רעות, כת הרשעים וכת אנשי און, שכן אמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו" (תהלים נה, ז). ומלת "רשע" נופל על בעל הציורים הרעים, ועל פיהן מסכים להרשיע. וציורים המושלים בלבו כולם הפוכים מציורי החכמה. וכבר רמזנו עליו (חדר י' חלונות ב-ג) בבית זה. ותאר "איש און" בדעות ובאמונות, בדברים שאין בהם מעשה, וגם על זה רמזנו למעלה. והנה יסוד רשעת ה"רשע" בעבור דרכיו הפנימיים. על דרך משל, שמושל בלבו מדת הגאוה, מדת הכעס, מדת האכזריות, מדת העזות וכיוצא באלו שמסתעפים מהן כל הרשעיות. אבל יסוד רוע "איש האון" איננו בנוי על הדרכים והציורים הפנימיים, כי הוא חושב מחשבות נגד שִׁקול הדעת שאין להם יסוד בנפש שיסמכו עליו, כי כל מחשבותיו ענינים שכליים ואם¹ואעפ"כ הוא תועה מדרך השכל. וכבר הודיע סדר זה עצמו הנביא מלאכי (ב, יז), כי הזכיר ג"כ בספרו דברי אנשי און, וְסִפֵּר שאומרים "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ, או איה אלהי המשפט?". וְסִפֵּר עוד שאמרו "שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו? וכי הלכנו קדורנית מפני יי' צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושה רשעה, גם בחנו אלהים וימלטו" (ג, יד-טו). ואלה הם דברי אנשי האון שבראותם רשעים יפרחו ויציצו כל פועלי און, וצדיקים ישיגו יגון ואנחה; יחשבו על ה' תועה וידברו סרה: "עולם של הפקר הוא, ואין יי' רואה". או שהוא משַׁנה מדרך לדרך חלילה, פעם אוהב צדיקים, פעם אוהב רשעים.²עד כאן דבורי אנשי און יתברך ויתרומם עילוי רב מזה, כי הוא ב"ה איננו בעל שנוי מרע לטוב, ומטוב לרע כדרך האדם שמחשבותיו משתנות בכל עת ובכל רגע. אבל שופט כל הארץ כל דרכיו משפט, הכל בארחות החכמה, והם קבועים לעד לעולם. ולא אאריך כי היטב בארנוהו בבית הראשון. והתשובה הזאת עצמה השיב הנביא על דבריהם ואמר "הנני שולח מלאכי וגו' וקרבתי עליכם למשפט" (מלאכי ג, א-ה), כלומר לא כמו שאתם סבורים שנשתנו דרכַי, אלא אני אני הוא, ומה שגזרתי עליו מראשית כן אעשה. ואמר בפירוש "כי אני יי' לא שניתי" (ג, ו), הודיע שאינו משתנה מרצון לרצון, ומה שאהב מקדם יאהב לעד, וכן מה ששנא מקדם ישנא לעולם. ויפה אמר רש"י ז"ל "אעפ"י שאני מאריך אפי, לא שינה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב" ע"כ. והודיע הנביא כי יבוא יום לה', ובו יראו בעיניהם שכר הצדיקים ופורענות הרשעים. והעריך על זה פרשה בפני עצמה, ואמר בה "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" (ג, יח).

וכמו שהשיב גם כן הנביא על תלונת אנשי דורו שאמרו שוא עבוד אלהים וגו', (מלאכי ג, יח-יט) "ושבתם וראיתם מה בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. כי הנה היום בא בוער כתנור" וגו'. כלומר עוד תשובו פעם שנית בקום ישיני עפר, ובעת ההיא תראו בעיניכם מה בין צדיק לרשע. ודע כי מלת "יהולל" על שגעון הדעת ושבושו, כמו (קהלת י, יג) "הוללות רעה", וכמו (תהלים עה, ה) "אמרתי להוללים אל תהולו". ועל זה אמר (קהלת ו, ז) "כי העשק יהולל חכם", וזוהי טענת הכסיל נגד החכמים בעלי המוסר המזהירים אותו שיעזוב דרכו הרעה וינהג בחכמה, וטוען איך אפשר לאדם לצער עצמו לכבוש היצר הקשה וללכת בחכמה, אם בעיניו רואה כי טוב לרשע, וצדיק נגוע ומוכה אלהים ומעונה? הלא גם אם כבר הוא חכם ישתגע ותשתבש דעתו בראותו כן? ונגד זה אמר כי העושק הנראה בעולם יהולל וישבש דעת החכם, וכן יאבד את לב מתנה. מלת "יאבד" שב על העשק הנזכר בראש הכתוב, כלומר מלבד שיהולל דעת החכם, אבל גם כן יאבד העשק את לב בעל הרוח, שזכה בצדקתו למתת לב חכם, וכדברי הכלל הכ"ז, שהוא מתת אלהים, וכמו שבארנו בחדר שני (חלון ז') בפירוש פסוק (מל"א ג, יב) "הנה נתתי לך לב חכם ונבון" וגו', הנה העושק שרואה יאבדנו. וכמו שאמרנו שגם הנביאים ואנשי השם השתאו והתפלאו בעבור שראו העשק הנעשה תחת השמש. ולפי רש"י ז"ל "לב מתנה, לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר כי ה' יתן חכמה" עכ"ד ז"ל. ויפה פירש. ואעפ"י שהטעם מפסיק במלת "לב", המקרא קצר. וכך סדורו, "ויאבד את לב", שהוא מתנה.

ומה נמרצים המה דברי הרב ב"התניא" ז"ל על הכתוב במלאכי "ושבתם וראיתם בין צדיק ובין רשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו". שלכאורה היינו רשע והיינו לא עבדו וכפל הלשון למה הוא בא? "כי גם איש יהודי, שלא עבר מימיו שום עבירה קלה, אף עבירה דרבנן בכלל, וגם קיים כל המצוות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם, ולא פסיק פומיה מגרסא, אלא שאין עליו אור ד' המאיר על נפש אלקית, מפני שאין יצרו עומד לנגדו לבטל מתורתו ועבודתו, ואין צריך ללחום עמו כלל, כי חזק עליו ההרגל שנעשה אצלו לטבע, אע"פ שאיש כזה בודאי איננו בכלל רשע, אבל הוא בכלל שלא עבדו" (תניא פרק טו).