מלכים א א:יב מחשבת ישראל: יסוד מורא וסוד תורה וגן נעול

ועתה שים לבך כי אין טורח במצות לא תעשה לאשר יש לו לב להבין כי ה' נטע בלב שכל שיוכל אדם בו להשמר מכל נזק. והמשל ברופא שאמר לאדם שאינו יודע המאכלים שיזיקו לו כפי תולדתו אל תאכל כל מה שאזהירך שאם תאכלם תבוא לידי חולי ותמות וכל איש דעת לא תאוה נפשו לאכול דבר שיזיקנו רק יהיה נתעב ונמאס בעיניו אף על פי ששמע שהוא מאכל ערב והנה ישום עיקר מאכלו לחיות ולא יבקש החיים בעבור שיאכל כי זה דרך הבהמות כי אין להם נשמה שתחיה אחר הפרדה מעל הגויה הלא תראה כתוב בתורה (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה ישרצו המים ולא כן האדם רק נעשה האדם בדמות מלאך ואם המלאך חי לעולם ככה מי שהוא בדמותו על כן אמר אחד מהמשכילים כי העונש בארבע מיתות בית דין על לא תעשה וככה כרת ומיתה בידי שמים והשכר על מצות עשה. וקדמונינו הביאו ראיה כי יש שכר לנשמר ממצות לא תעשה (דברים י׳:י״ג״ב:כ״ה) לא תאכלנו למען ייטב לך ויש אומר כי השכר ישוב לאשר הזכיר באחרונה (דברים י״ב:כ״ה) כי תעשה הישר ויש אומרים למצות לא תאכלנו הכתוב למעלה (דברים י״ב:ט״ז-י״ז) על הארץ תשפכנו כמים אשר לא יאספו עד שלא יאכלנו אדם כי הדם הוא הנפש וזה ידוע מחכמת התולדות. גם נכון הוא שיראת השם שהיא מצות עשה כוללת כל מצות עשה ומצות לא תעשה כאשר הזכיר משה אחר (דברים י) ליראה לשמור כל מצותיו וחקותיו לטוב לך שהם עשה ולא תעשה כי המונע עצמו מעשיית עבירה בעבור יראתו מהשם אז טוב לו ומלת לטוב לך כוללת טוב העולם הזה והבא ביחד והשכר על מצות עשה כי יש בהם טורח והמשל כמי שיגע עצמו על פי הרופא לבשל מאכל מה שיאכל שיועילנו והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו והנה לטוב לך שתקבל שכר ותמלט מעונש והנה הטוב הוא לאדם שומר מצות הרופא כי לא יועיל ולא יזיק הרופא כדברי אליהוא (איוב ל״ה:ו׳) אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ועתה ארמוז לך סוד נכבד מצאנו כתוב (ישעיהו ס״ג:י״ז) למה תתענו ה' מדרכך (מלכים א י״ח:ל״ז) ואתה הסיבות את לבם אחורנית. ומשה אמר (דברים ל׳:ט״ו) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ועוד (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ואמרו קדמוננו (נדה יו:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ודע כי צמח האדמה הנעבדת טוב מצמח האדמה שאינה נעבדת ויש שמנה ורזה ובדרך משל אמת אפרש כי ג' כחות בחיות האדם ואם תחפוץ קרא אותם בג' שמות נשמה ורוח ונפש והנה הנפש היא הכח הצומח שהיא בכבד וכל חי וצומח משתתף בכח הזה וזאת הנפש גוף והיא המתאוה לאכול ודבר המשגל. והרוח בלב ובה חיי האדם שיתנונע והיא כוללת האדם והבהמה גם היא גוף ובצאת זאת הרוח שהיא דומה לאויר מהגויה אז ימות האדם וזאת הרוח מתגברת והיא הכעסנית. והנשמה היא העליונה וכחה במוח ותולדות בני אדם ויצריהם משתנים יש מי ששלשתם חזקות בו ויש נחלשות ויש השתים בתמורה ואין צורך להאריך כי הנשמה מבקשת מה שיועילנה ממעשי ה' כי הוא מקור חייה והנפש מבקשת תענוגי הגוף לטוב לה והנה הרוח אמצעית ובעבור שצורך יש למוח אל הכבד והלב גם שניהם למוח והכלל כל אחד זה לזה על כן קראו העברים הנשמה רוח ונפש והנה הכל קשורים עם הגוף ואם אדם יאכל מאכלים שיחמם הדם אז ירבה כעסו והנה מעשה הגוף ברוח ואם הגוף ישר במזגו ואדם אחר הכעיסו בדבריו או במעשיו תגבר יד הרוח בלב ויוליד חום בגוף והנה תשתנה הגוף בעבור הרוח וכל משכיל ינחה גופו כפי צורך נשמתו ולא תשתנה היא בהשתנות הגוף וזאת היא המעלה הגדולה שנתן ה' לישראל כי אם ישמרו מצות ה' אין צורך לרופאים עם השם כאשר עשה אסא ותפסו הכתוב ואין טענה ממלת (שמות כ״א:י״ט) ורפא ירפא כי איננו מהבנין הקל רק הוא כמו (מלכים א א) וירפא את מזבח ה' ואיננו כמו (דברים ל״ב:ל״ט) מחצתי ואני ארפא ובאיוב (איוב ה׳:י״ח) ימחץ וידיו תרפנה. וככה צבא השמים חלק ה' לכל העמים וזה פירוש (ישעהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום. וזה כנגד המקבל בדרך חכמת המזלות והשם לקח לישראל לנחלה ויוציאם מרשות המזלות כל זמן שהם ברשותו לעשות אשר צום בתורתו על כן אמרו הקדמונים (שבת קנו:) אין מזל לישראל ובעבור זה כתוב (שמות ל״ג:ט״ז) ונפלינו אני ועמך. ואין לטעון ואיך ישנה השם חקות שמים הנה זה יוכיח. והנה היה הטוב כלו בעבור כל הטוב ובעבור רע מעט אין מדרך החכמה למנוע מה שהוא טוב רובו. על כן יש כח במשכיל לבחור הטוב והרע כי אין הגזירות רק כפי המקבל על כן כתוב (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון על תנאי אם הכל או הרוב טוב וכן כתוב (דברים ט״ו:ד׳) רק אם שמוע תשמע. והיחיד מועיל נפשו באחריתו.

"לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה" (מל"א, א, יב). פירוש. נתן הנביא הודיע לבת שבע כי אדוניה בן חגית מָלָך, ודוד לא ידע כמבואר בפרשה. ואין ספק כי [נבוכה] בת שבע, כי לא ידעה מה תעשה לְהִנָצֵל עם שלמה בנה מפני אדוניה, ואיך תסבב שתסוב המלוכה לשלמה כאשר נבא על זה נתן הנביא בדבר ה'. ושאלה את נתן הנביא על דבר עצה כי הוא היה מנבא על המלכת שלמה, ועל זה אמר "ועתה לכי איעצך נא עצה". כדרך "ועתה שמע בקולי איעצך" (שמות יח, יט). שמלת "ועתה" כמו תשובה לשאלת השואל כמבואר למעלה (חלון א'). וכן "ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך" (במדבר כד, יד), שגם זה תשובה לשאלת בלק כמו שבארנו (חלון ב'). וכן "ועתה לכי" הנאמר אצל בת שבע גם הוא תשובת הנביא לשאלת בת שבע על דבר עצה. ודרך הכתובים לקצר בשאלות ותשובות הנופלים בענין, כשאין צורך להוכיח ומובנים מעצמן. ועל זה יורה מלת "איעצך" שפירושו אגיד לך עצה ששאלת עליה, וכדרך הכלל (חדר א חלון כב) שיסדנו על זה. והוסיף מלת "עצה" להורות שיגיד לה עצה טובה שבה ישיג המבוקש, למלט נפשה ונפש שלמה ולהסב לו המלוכה, כמו "עוצו עצה" המבואר למעלה (חלון ט'), וכדרך הכלל שיסדנו (חדר א' כלל ט"ז) שכל לשון "עצה" הכתוב סתם בספרי הנבואה הכונה עצה טובה להשגת המבוקש. כי ידע נתן¹הנביא שעצתו טובה, כי אין ספק שנגלה לו דבר מאת אלהים שככה תעשה. ולא נאמר "עצה" אצל בלעם, כי הוא לא יעץ לבלק מה יעשה רק הודיעו עצת ה' כמבואר למעלה. גם אם יָעַצוֹ להחטיאם בבנות מואב, לא יתכן שיאמר על עצתו שהיא טובה ואולי לא תצלח, כי ברשעת נפשו נתן העצה, לא ברוח אלהים. גם אצל עצת יתרו לא הוסיף מלת "עצה", כי לא הגיד יתרו עצתו בנבואה, ואולי לא תישר בעיני ה' ולא תצלח, לכן הוסיף "וצוך אלהים". אבל נתן הנביא ידע כי כן חפץ אלהים, ורמז לבת שבע שתצלח בעצה זו, וכמו שקרה באמת.

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חַטָּאִים לא עמד" (תהלים א, א). פירוש. תאר "רשעים" רע מאד, ומורה על מי שהתגברה בקרבו תכונת הָרֶשַׁע, ובכלל התואר הזה חמס. ועל הרשעים אומר "מארת יי' בבית רשע" (משלי ג, לג), וכמו שבארנו בבית השני (חדר י חלון יח). ותאר "חַטָּאִים" הם העוברים בכסל ובתאוה דעת היצר, ואינם רעים כמו הרשעים. והבדל גדול מבדיל ביניהם, כי החוטא יודע כי מעשיו לא טובים. אבל התגבר עליו סכלותו ויצרו הרע, [ובזמן] שהיצר שקט לא יחטא. אבל הרשע [תיטב בעיניו] תאוה, כי לדעתו נכון לעשות כן. וכדרך "נאֻם פשע לרשע בקרב לבי, אין פחד אלהים לנגד עיניו" (תהלים לו, ב) מחליט בשכלו ובבינתו לעשות הפשע. ואין כן החוטא בתאוה, כי שכלו ובינתו לא יסכימו בזה. אבל הוא כמוכרח מיִצְרוֹ ומעבירו על דעתו. ולכן מה שמסכימים עליו הרשעים יתואר בתאר "עצה", לפי שהסכמתם אחר משפט שכלם, גם יועצים לאחרים לעשות כן. וזה אות כי בעיניהם נכון הדבר שהרי אין להם הנאה ממעשה זולתם, והם מחטיאים את הרבים. וכדרך "וְכֵלַי כליו רעים, הוא זִמוֹת יעץ" (ישעיה לב, ז), ובארנוהו למעלה. ואין כן מעשה החוטא לא יתואר בעצה, כי אין הסכמתם אחר משפט שכלם, אבל עושים בתוקף המחשבה וכדרך שבארנו למעלה. והנה הנשען על עצת זולתו כן יונח עליו מלת "הלך", כי הולך אחריו ונשען עליו, כאילו היועץ הולך לפניו ומראה לו הדרך ללכת בה והוא הולך אחריו. כמו "לכי איעצך נא עצה" (מל"א א, יב) שאמר נתן לבת שבע, כאומר "לכי אחר עצתי שאיעצך". וכן "ועתה לכה איעצך אשר יעשה העם הזה" (במדבר כד, יד) שאמר בלעם לבלק, כאומר "לכה אחר עצתי", ורומז על העצה על דבר בנות מואב, וכן גם בעצתם הלך כמו שיתבאר. וכמו כן "אחרי יי' אלהיכם תלכו" (דברים יג, ה), כלומר אחר מועצותיו והם חֻקי התורה שיעץ לבני אדם. ועל זה אמר "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהלים א, א), כלומר אין צריך לומר שאיננו רשע ומסכים בשכלו ובדעתו כי טוב להרשיע, אבל גם לא נשען על עצת הרשעים ללכת אחריהם כִּעִוֵר הנשען על הפקח. ואמר עוד "ובדרך חטאים לא עמד", והם דרכי התאות כמו שאמרנו, והוא הסר למשמעת היצר הרע. וכבר ידעת מה שאמר החכם (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ומי שחוטא פַּעֲמַיִם ושלוש לא יפול עליו תאר "חוטא" חלילה. אבל הָרָגִיל לחטוא תמיד ואינו כובש יצרו הוא המתואר "חוטא". ולכן אמר "לא עמד", כי ה"עמידה" היא הקביעות המאריך לעמוד במקום ידוע, ואין כן העובר. ועוד יתבארו דברי הכתוב הזה במקומות מזה הספר בעז"ה. ופה היתה הכונה להודיע למה סמך מלת "עצה" אצל רשעים. והבן.