וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃
דרשות אל עמי
וכבר פרשו הדרשנים את צואת דוד המלך ע"ה "ויצו דוד את שלמה בנו לאמר הנני אנכי הולך בדרך כל הארץ" (מלכים א ב׳:א׳) כי בהמלה "לאמר" הכוונה, שצוה את שלמה בנו, שיאמר תמיד וישנן בלי הרף את הדברים האלה: "הנני אנכי הולך כדרך כל הארץ", זאת אומרת, שתמיד יהיה יום המיתה לנגד עיניו ואז "וחזקת והיית לאיש", אז יהיה בטוח, שיהיה חזק, גבור הכובש את יצרו, ושלמה בנו אמנם קיים את הצואה הזו בכל פרטיה, וע"ז רמז בספרו קהלת "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה" (קהלת ט, ה) שזאת אומרת, כי החיים, אלה הצדיקים הנקראים חיים המה, רק המה, יודעים שימותו, כי מזמן לזמן המה מזכירים יום המיתה, אבל המתים, הרשעים, שבחייהם קרויים מתים, אינם יודעים מאומה, אינם יודעים גם את הידיעה הודאית, שאין שום ספק בדבר, הידיעה שימותו.