מלכים א ו:ו מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

היצוע [הַיָּצִ֨יעַ] הַתַּחְתֹּנָ֜ה חָמֵ֧שׁ בָּאַמָּ֣ה רָחְבָּ֗הּ וְהַתִּֽיכֹנָה֙ שֵׁ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְהַ֨שְּׁלִישִׁ֔ית שֶׁ֥בַע בָּאַמָּ֖ה רָחְבָּ֑הּ כִּ֡י מִגְרָעוֹת֩ נָתַ֨ן לַבַּ֤יִת סָבִיב֙ ח֔וּצָה לְבִלְתִּ֖י אֲחֹ֥ז בְּקִֽירוֹת־הַבָּֽיִת׃

צורת בית המקדש

לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת (יחזקאל מא, ו). לִהְיוֹת אֲחוּזִים בִּמְקוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁבַּקִּיר, וְלֹא בַּקִּיר, שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּקִיר הַבַּיִת חוֹרִים וּנְקָבִיםגטעם הדבר שלא עשו נקבים, כתב רש”י (מל”א ו, ו) וז”ל: שקלקול החומה הוא ואינו דרך נוי, ע”כ. והר”י בתוס’ (הנ”ל) כתב הטעם שלא ירקבו הקורות בתוך הנקבים. והרד”ק (שם ז) כתב וז”ל: והבית בהבנותו - זהו הטעם שהקדים לבלתי אחוז בקירות הבית, לפיכך הוא צריך לתת מגרעות בקיר הבית להניח שם ראשי קורות התאים. כי לא יכלו לעשות חורים בקיר להנח’ הקורות כמו שעושין בשאר בנינים של חול, כי כל כלי ברזל לא נשמע שם בבית בהבנותו. ואבני הקיר היו מדה אחת כולם, אם כן לא יתכן להניח שם חורים בבנין הקיר. ולעשות שם החורים אחר בנין הקיר, גם כן לא יתכן, כי לא נשמע כלי ברזל בבנין הבית. ולטעם זה הכניסו פסוק זה בין סיפור התאים וסיפור פתחי התאים, ע”כ. ובמצו”ד שם פירש כהרד”ק, ושינה טעמו ביחזקאל. וכתב הטעם שע”י זה יהיו להם חוזק רב, שבנקבים אינו בחוזק מספיק. עיי”ש. והנה לכל הטעמים הנ”ל צריך הסבר מדוע רק בקיר ההיכל עשו כן ולא בכותל התא. (ואולי יש לומר לטעם אבן שלימה, שדין זה הוא רק בכותל ההיכל. ודוחק). ולשיטת הרמב”ם אין שאלה, שכן לשיטתו היה כן בכל הכתלים, וכמ”ש רבינו לקמן בסמוך.. נְקָבִים, לִהְיוֹת רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת אֲחוּזוֹת בָּהּ, זֶה לֹא נַעֲשָׂה, רַק הָיוּ אֲחוּזִים עַל הַכְּנִיסָה. וְכֵן פֵּרְשׁוּ הָרַדַ"ק (שם) וְהָרִ"י (תוס' יומא נב. ד"ה כותל). אֶלָּא שֶׁלְּדַעְתָּם, לֹא הָיְתָה זֹאת הַכְּנִיסָה רַק בַּקִּיר שֶׁבְּצַד הַהֵיכָל, לְפִי שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים בִּנְיַן הַצְּלָעוֹת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"ידרבינו הביא לקמן את פרש”י. ולהבנת הענין כאן צריך להבין תוכן שיטתו שהוא גם שיטת הרד”ק ומסקנת ר”י בתוס’ שם. שהרי לשיטתם היה רק חלל אחד לתאים לאורך ההיכל בין כותל ההיכל בפנים וכותל התא מבחוץ, וע”כ פירשו שבכותל התא היו נקבים בתוך הכותל שבהם היו תוחבים קורות תקרת התאים בשלש קומותיהן. אבל בכותל ההיכל מבחוץ שצד זה פונה לתא, לא היו מנקבין רק שהיו בנוי בצורה מדורגת שנתמעט הכותל אמה לכל תקרה ועליו היה מונח התקרה [תבדוק – אולי צריך להכתב: היתה מונחת הקורה?]. ובתוס’ שם הביא בשם ר”י שזה כוונת הכתוב ולא יהיו אחוזים “בקיר הבית”. דהיינו, שדווקא בקיר של הבית (ההיכל) לא היו אחוזים רק מונחין על הכניסה [המדריגה?] שבקיר. שֶׁנָּבִיא לְקַמָּן.
שאל רבBookmarkShareCopy

צורת בית המקדש

וּמִיהוּ בַּמִּשְׁנָה (פ"ד מ"ד): הַתַּחְתּוֹנָה ה' וְרֹבֶד ו' וְכוּ' "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב" (מל"א ו, ו), פֵּרְשׁוֹ הָרַמְבָּ"ם וְהָרע"ב שֶׁהָיוּ הַמִּגְרָעוֹת אַמָּה בְּכָל פַּעַם. אֶלָּא שֶׁפֵּרְשׁוּ דְּחוּץ לְכֹתֶל הַמְּסִבָּהזז”ל הגמ’ (ב”ב סא.): תאני רב יוסף, שלש שמות יש לו: יציע, צלע, תא. יציע, דכתיב: היציע התחתונה חמש באמה רחבה. צלע, דכתיב: והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים. תא, דכתיב: והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות. ואי בעית אימא, מהכא: כותל ההיכל שש, והתא שש, כותל התא חמש, ע”כ. והנה רש”י וסיעתו פירשו כפשוטו ששלש שמות אלו נקראו במקרא. וכן בחז”ל לאותם חללים (תאים) סביבות כותל ההיכל, ולשיטתם פירוש המשנה (מ”ד) שהביא רבינו כאן הוא המשך למשנה הקודמת (מ”ג) שהובא לעיל כלומר שהמשנה מפרשת מידתן של הל”ח תאים הנ”ל. אכן לדעת הרמב”ם וסיעתו היציעים הם ענין אחר ואינו המשך למשנה הקודמת. והכוונה, שמסביב לבנין על כותל החיצון היו גזוזטראות (יציעים = מרפסות), וז”ל הרמב”ם (פ”ד ה”ט): ההיכל היה בניינו רחב מלפניו וצר מאחוריו כמו ארי, ויציעים היו מקיפין לבית כולו מסביב חוץ לכותל המסיבה. ויציע התחתונה חמש, ורובד על גבה שש, ויציע אמצעית שש, ורובד על גבה ז’, והעליונה ז’ שנאמר היציע התחתונה וגו’. וכן היו השלש יציעים מקיפים לבית משלשה רוחותיו וכן סביב לכתלי האולם מלמטה עד למעלה כך היו: אמה אחת חלק ורובד שלש אמות, ואמה חלק ורובד שלש אמות עד למעלה. ונמצאו הרובדין מוקפין לכתלים, רוחב כל רובד שלש אמות עד למעלה, ובין כל רובד ורובד, אמה. ורובד העליון היה רוחבו ארבע אמות. ומה שאמר רב יוסף שג' שמות נקרא שמשמע מזה ששלשתן דבר אחד הוא, כתב במרכבת המשנה (שם) וז"ל: וכיון שכתב רבנו בפי' המשנה שיציע חוץ לכותל המסבה, אלמא שאין היציע מכלל ל"ח תאין. שהרי ט"ו תאין היו חמשה ע"ג חמשה בתוך השבעים אמה, והיציע חוצה להן. אלא ודאי הכי קאמר רב יוסף, שגם היציע היה כדמות תא, ור"ל שבלשון הקודש נקרא תא ג”כ יציע אבל אין היציע התא עצמו כמ”ש.ע”כ. קָאָמַר, שֶׁשָּׁם הָיוּ אֶל הַחוּץ שָׁלֹשׁ גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ עַל זוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא (מל"א ו ה, י) יָצִיעַ בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה ע"ה.
שאל רבBookmarkShareCopy

צורת בית המקדש

דְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת פ"ה דְּיוֹמָא (נב. ד"ה כותל) בְּפֵרוּשׁ אֶחָד שֶׁכָּתְבוּ עַל פָּסוּק "כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת" (מל"א ו, ו), דְּמָצִינוּ לְמֵימַר כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַדָּבָר שֶׁהָיָהטודהיינו שהתוספות פירשו שמילת: לבית - בתוספת ל בפת”ח, כוונתו הסמוך והנטפל לבית. כמו כן מפרש רבינו פני הבית - מה שבנוי על פני הבית כלומר לפניו. לַבַּיִת סָבִיב דְּהַיְנוּ לְכָתְלֵי הַתָּאִים, ע"כ. אַף אָנוּ נֹאמַר דִּפְנֵי הַבַּיִת הַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא פְּנֵי הַבַּיִת, כְּלוֹמַר לְפָנָיו, מַה שֶּׁבָּנוּי לְפָנָיו, דְּהַיְנוּ הַתָּאִים. וְחָזַר וּפֵרֵט "וְהַגִּזְרָה" שֶׁהוּא הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ. וְיִהְיֶה כְּאִלּוּ אָמַר וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַבַּיִת, וּכְלוֹמַר שֶׁמָּדַד רֹחַב הַתָּאִים וְגַם מָדַד רֹחַב הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ.
שאל רבBookmarkShareCopy