וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶֽבֶן־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כָּל־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ׃
גן נעול
(משלי כד, ג-ד) "בְּחָכְמָה יבנה בית ובתבונה יתכונן. ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים". פירוש "בחכמה", בדרכי החכמה צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. ולפי פשוטו של מקרא יאמר שבזכות ההנהגה בחכמה יִבָּנֶה בית האדם. וכדרך (תהלים קכז, א) "אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו". כי בעבור החכמה השגחת שם ב"ה דבקה באדם ויעש לו בית. ואם אין השגחת ה' ב"ה על האדם תהיה עמלו לשוא. הוא יבנה, וה' יהרוס. בית יבנה ולא יחנכנו, כי בחכמה יבנה בית. בעבור החכמה שהוא נוהג בה יעזרהו השם ב"ה לבנות הבית, ובעבור התבונה שהיא מעלה נוספת על החכמה וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים", יתכונן הבית. ובעבור הדעת, הנפלאה יותר מן התבונה, ימלאו חדרי הבית הון ועושר. ועל הנלוז מן החכמה נאמר (ירמיה כב, יג) "הוי בונה ביתו בלא צדק, ועליותיו בלא משפט". (שם כב, טו) "התמלוך? כי אתה מתחרה בארז" וגו'. ועל דרך המשל הטוב, מלת "בית" על בית הנפש. וכדרך (משלי יד, א) "חכמות נשים בנתה ביתה". וכדרך (ט, א) "חכמות בנתה ביתה" המבוארים למעלה. והודיע כי אי אפשר שתהיה הנפש מתוקנת ודומה לבית בָּנוּי זולתי על ידי החכמה. שבהיות הנפש בעלת החכמה תתקן כל כחותיה שתפעלנה בחכמה. ומלת "יתכונן" על התכונה הנפלאה הנעשה בבית מלבד הבנין עצמו. כאילו תאמר יסוד הבית וקירותיו עליותיו וגגו יבנו בחכמה. ודומה לזה כחות הנפש שמסתעפים מהן המנהגים; באיזו ישתמש ובאיזו לא ישתמש, הכל כפי החכמה. ואולם מדת החדרים ויופין וסדריהן, הכל בתבונה. וכן סדרי ההנהגה לאדם ותפארת מעשיו וחסדו והפלגת טובו הכל בתבונתו. ותמצא מליצת "כונן" תמיד על התבונה. ומליצת "תבונה" תמיד אצל מעשה השמים. כמו (משלי ג, יט) "יי' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה". וכן (ירמיה י, יב) "ובתבונתו נטה שמים". (תהלים קלו, ה) "לעושה השמים בתבונה". וכן נזכר על יופי מקדש השם ב"ה כמו (שמות טו, יז) "מקדש אדני כוננו ידיך". ואין פה המקום לדבר עליו. ואולם ב"דעת", שאם הנפש בעלת דעת אלהים שהיא הסגולה היותר עליונה, הנה על ידה חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. כמו (מל"א ו, ז) "והבית בהבנותו" כפי החכמה, והתכונן כפי התבונה. אז צריך שימלאו חדריו כלים יקרים לתשמיש בעל הבית, מטות ושלחנות כסאות ומנורות, וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא. כן הנפש העשויה והמתוקנת כשתזכה ל"דעת אלהים" אז תמלאנה חדרי הנפש כל הון יקר ונעים; ידיעות הסודות הנפלאות הנפלאות והעמוקות, ולא יערכם זהב ורב ופנינים. ומלת "יקר" כמו (משלי ג, טו) "יקרה הוא מפנינים". ומלת "נעים" כמו (משלי ג, י"ז) "דרכיה דרכי נעם". ומלת "הון" כמו (שם ח, יח) "אתי הון עתק וצדקה".
צורת בית המקדש
לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת (יחזקאל מא, ו). לִהְיוֹת אֲחוּזִים בִּמְקוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁבַּקִּיר, וְלֹא בַּקִּיר, שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּקִיר הַבַּיִת חוֹרִים וּנְקָבִיםגטעם הדבר שלא עשו נקבים, כתב רש”י (מל”א ו, ו) וז”ל: שקלקול החומה הוא ואינו דרך נוי, ע”כ. והר”י בתוס’ (הנ”ל) כתב הטעם שלא ירקבו הקורות בתוך הנקבים. והרד”ק (שם ז) כתב וז”ל: והבית בהבנותו - זהו הטעם שהקדים לבלתי אחוז בקירות הבית, לפיכך הוא צריך לתת מגרעות בקיר הבית להניח שם ראשי קורות התאים. כי לא יכלו לעשות חורים בקיר להנח’ הקורות כמו שעושין בשאר בנינים של חול, כי כל כלי ברזל לא נשמע שם בבית בהבנותו. ואבני הקיר היו מדה אחת כולם, אם כן לא יתכן להניח שם חורים בבנין הקיר. ולעשות שם החורים אחר בנין הקיר, גם כן לא יתכן, כי לא נשמע כלי ברזל בבנין הבית. ולטעם זה הכניסו פסוק זה בין סיפור התאים וסיפור פתחי התאים, ע”כ. ובמצו”ד שם פירש כהרד”ק, ושינה טעמו ביחזקאל. וכתב הטעם שע”י זה יהיו להם חוזק רב, שבנקבים אינו בחוזק מספיק. עיי”ש. והנה לכל הטעמים הנ”ל צריך הסבר מדוע רק בקיר ההיכל עשו כן ולא בכותל התא. (ואולי יש לומר לטעם אבן שלימה, שדין זה הוא רק בכותל ההיכל. ודוחק). ולשיטת הרמב”ם אין שאלה, שכן לשיטתו היה כן בכל הכתלים, וכמ”ש רבינו לקמן בסמוך.. נְקָבִים, לִהְיוֹת רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת אֲחוּזוֹת בָּהּ, זֶה לֹא נַעֲשָׂה, רַק הָיוּ אֲחוּזִים עַל הַכְּנִיסָה. וְכֵן פֵּרְשׁוּ הָרַדַ"ק (שם) וְהָרִ"י (תוס' יומא נב. ד"ה כותל). אֶלָּא שֶׁלְּדַעְתָּם, לֹא הָיְתָה זֹאת הַכְּנִיסָה רַק בַּקִּיר שֶׁבְּצַד הַהֵיכָל, לְפִי שֶׁהֵם מְפָרְשִׁים בִּנְיַן הַצְּלָעוֹת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"ידרבינו הביא לקמן את פרש”י. ולהבנת הענין כאן צריך להבין תוכן שיטתו שהוא גם שיטת הרד”ק ומסקנת ר”י בתוס’ שם. שהרי לשיטתם היה רק חלל אחד לתאים לאורך ההיכל בין כותל ההיכל בפנים וכותל התא מבחוץ, וע”כ פירשו שבכותל התא היו נקבים בתוך הכותל שבהם היו תוחבים קורות תקרת התאים בשלש קומותיהן. אבל בכותל ההיכל מבחוץ שצד זה פונה לתא, לא היו מנקבין רק שהיו בנוי בצורה מדורגת שנתמעט הכותל אמה לכל תקרה ועליו היה מונח התקרה [תבדוק – אולי צריך להכתב: היתה מונחת הקורה?]. ובתוס’ שם הביא בשם ר”י שזה כוונת הכתוב ולא יהיו אחוזים “בקיר הבית”. דהיינו, שדווקא בקיר של הבית (ההיכל) לא היו אחוזים רק מונחין על הכניסה [המדריגה?] שבקיר. שֶׁנָּבִיא לְקַמָּן.