בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת־הַחָכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃
תורת העולה
ותמצא בפרקי דרבי אליעזר (פרק א) כשבנה שלמה המקדש, בנה בשלשתן, שכן הזכיר על חירם (מלכים א ז׳:י״ד) "בן אשה אלמנה הוא למטה נפתלי ואביו איש צורי חרש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת". וכן בשלשתן עתיד להבנות וכולי.
גן נעול
(דהי"ב ב, יב-יג) "ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי וגו'. יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחושת וגו' אשר ינתן לו אם חכמים וחכמי אדוני דויד אביך". גם תאר "חכם" ו"חכמים" הנזכרים בפסוק זה נלמדים מענינם שהן על חכמת מלאכת מעשה. והיא תשובת חירם לשלמה ומבואר ממה שבארנו. ואמנם מלבד זה כבר בארנו (חדר ו' חלון י"ג) כי המליצה שנכתבה אצל זה האיש הנכבד ששלח חירם לשלמה דומה למליצה הכתובה אצל בצלאל ואהליאב. שנאמר (מל"א ז, יד) "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחשת". ויפה בארנוהו במקומו (חדר ו' חלון י"ג). ובעבור חכמתו הנאמנת וצדקתו זכה לכל הכבוד הזה. ולכן תאר "חכם" הנכתב עליו כולל היותו נוהג בחכמה בכל עניניו. וכן "חכמיך וחכמי אדוני דויד אביך" כוללים גם כן היותם צדיקים בעלי המנהגים הישרים. כמו "חכם" ו"חכמים" הנזכרים אצל מלאכת המשכן. שמלבד שהם מורים על חכמת מלאכת מעשה, היו האנשים האלה אנשי תושיה ומזימה והולכים בדרכי החכמה. וקרוב לומר כי חירם שהיה בימי דוד ושלמה, מלבד היותו גוי צדיק והולך בדרך הדעת והחיים על דרך שבארנו, כשראה את מעשה ה' הגדול בימי דוד ושלמה, והיה שכן העם הנבחר לסגולה ובעל ברית דוד, למד ליראה את ה' כעמו ישראל כדרך (דברים ד, ו) "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון" וגו'. ובארנוהו בבית הראשון (חדר ז' חלון ב') וכשבקש שלמה ממנו "שלח לי איש חכם", ידע חירם שכונת שלמה על איש צדיק וירא את ה' והולך בדרכיו היודע לעשות בכל המלאכות. ולכן בחר לשלוח לו האיש הנכבד הזה שהיה מפורסם בצור לחכם ונבון. ולכן כתב לו "איש חכם יודע בינה לחירם אבי". כי נסהו אביו וראה כי הוא מלא רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. והתברר לו שהוא חכם באמת, וכדרך שבארנו אצל מלכת שבא, ו[בארנו] אצל חירם שהיה בימי יחזקאל ע"ה:
גן נעול
וכל לשון "חכמה" הנזכר אצל מלאכת המשכן גם הם כוללים הלמודיות וכל מלאכת מעשה, כדמות התאר הנכתב שם ובארנוהו בחלון השני. וכבר הבאנו כל הכתובים המזכירים שם דבר חכמה אצל המשכן למעלה (חדר ד' חלון ב') ולפי שעיקר הכונה בהזכרתם הוא בעבור המלאכות, נזכירם שנית בקצרה בחדר זה הכולל כל לשונות של "חכמה" המונחים על הלמודיות וכל מלאכת מעשה. ואלו הן. (שמות לא, א) "אשר נתן יי' חכמה ותבונה בהמה". (לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה". (לג, ו) "ובלב כל חכם נתתי חכמה". (לה, כו) "אשר נשא לבן אותנה בחכמה". (לה, לה) "מלא אותם חכמת לב". (לו, ב) "ואל כל איש חכם לב אשר נתן יי' חכמה בלבו". וכן לשונות של חכמה הנכתבים אצל שלמה, כוללים ג"כ החכמות הלימודיות וחכמת כל מלאכת מעשה. אבל לפי שעיקר הכונה תמיד על חכמת המנהגים, לא ארמוז עליהן עוד בחדר זה. והמה מבוארים למעלה (חדר ו' חלונות ה-ט). וכן הנזכרים על דניאל וחבריו כוללים ג"כ חכמת למודיות ומלאכת מעשה, אלא שגם הם נזכרו בעבור חכמת המנהגים. ובארנום למעלה (שם חלון י"ב). וכן מקרא (מל"א ז, יד) "וימלא את החכמה ואת התבונה" וגו'. עיקר הכונה על הלמודיות ומלאכת מעשה. וכן מקרא (דהי"א כח, כא) "לכל נדיב בחכמה", גם הוא נכתב בעבור חכמת מלאכת מעשה, ובארנום למעלה (שם חלון י"ג). וכן מקרא (משלי ל, ג) "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע". שהן דברי אגור בן יקה, ובארנוהו בחדר התשיעי (חלון ו') שהוא מדבר מחכמת המנהגים. אולי שגם הוא כולל החכמות הלמודיות וכל מלאכת מעשה, ויהיה דבר הלמד מענינו שהוא נכתב אצלו. כי בעבור שאגור רצה להודיע שאין בכח האדם לדעת מדעתו סתרי הבריאה ונפלאותיה, וכמו שהוזכר קצת מן הנפלאות האלו באמרו (ל, ד) "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחנפיו?" וכמו שפרשנום שם. וידוע שהרוצה לעמוד על הענינים העמוקים האלו ע"י שכלו ובינתו צריך תחלה ללמוד החכמות הלמודיות והטבעיות. וחכמה עוזרת חכמה. ועל ידי אלו ההצעות אפשר שבאחריתו ישיג ג"כ סתרי הבריאה ונפלאותיה. והוא מה שקראו הפילוסופים "מה שהוא אחר הטבע". אבל אם לא למד החכמות תחלה, הוא מן הנמנע שישיג מאומה מן הענינים האלו. ולכן אמר זה החכם על צד ההתנצלות שלא למד החכמות. ואיך יֵדע הענינים שנשאל עליהן שהן הן הדברים המתוארים "דעת קדושים". וכמבואר שם. ודי בזה: