מלכים א ז:כז מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

וְהַמֶּרְחָק שֶׁמֵּאוֹפַן לְאוֹפַן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵן מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, לֹא אֲרֻכָּה כַּעֲגָלוֹת שֶׁלָּנוּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (כז) "אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ".

גַּם נִכְתֹּב מַה שֶּׁצָּרִיךְ תִּקּוּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל מֵהַטָּעֻיּוֹת הַנִּמְצָאִים בּוֹ. זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת, נְדַלֵּג מֵעִנְיַן בִּנְיָן זֶה הֶעָתִיד, לְעִנְיַן בִּנְיַן שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְנִכְתֹּב גַּם כֵּן תִּקּוּנֵי הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלְּשָׁם, וּלְפִי שֶׁרָאִינוּ בַּבִּנְיַן הַהֹוֶה הֱיוֹת "בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן" (מל"א ז ב) "וְהַמְּכוֹנוֹת", (מל"א ז כז) קֹשִׁי הַהֲבָנָה בָּהֶם, נִכְתֹּב גַּם פֵּרוּשֵׁיהֶם בִּקְצָרָה.