מלכים א ח:י מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

וְכָתַב הרי"א ז"ל (יחזקאל מד, ג) עַל מִשְׁנָה זוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהָיָה דַּעְתָּם שֶׁזֶּה מַה שֶּׁרָאָה פֹּה הַנָּבִיא הָיָה מִמַּה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּבַיִת שֵׁנִי. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֵל זֶה^אהנה דעת האברבנאל וכן דעת הרד”ק והמלבי”ם, דדרשת חז”ל בזה אינו בדרך הפשט. שפשט הכתוב מדבר אך ורק בבית שלישי, ומדבר בשער הגדול של ההיכל, שאחרי שיבא בו הכבוד ישאר סגור לעולם. והוא לסימן. והודיע שאין שכינה זזה משם לעולם, ולא כמו שהיה בבית ראשון ושני. ומההוכחה לזה הקשה האברבנאל שלא יתכן שכתוב מדבר בבית שני. וכדלהלן. ויש להעיר לפי שיטתם, שישאר פתח ההיכל סגור לעולם איך יהיו יכולים להקריב קרבנו? הרי ידוע ההלכה וכן נפסק ברמב”ם (מעה”ק פ”ה ה”ה) וז”ל: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר פתח אהל מועד - בזמן שפתוח, אפילו היו דלתותיו מוגפות הרי זה כנעול. אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת, עכ”ל. וצ”ע., כִּי הִנֵּה בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא בָּא הַכָּבוֹד^בבבית ראשון מצינו (מל”א ח, י – יא). “ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה’, ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה’ את בית ה’”. אבל בבית שני לא מצינו שבא כבוד כמ”ש חז”ל (יומא כא:) חמשה דברים שחסרו בבית שני ואחד מהם שלא שרתה שכינה. דֶּרֶךְ שַׁעַר הַקָּדִים. וְאִם זֶה לֹא נִתְקַיֵּם שָׁם אָז אֵיךְ נֹאמַר שֶׁנִּתְקַיֵּם "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה ... כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ", מְחֻיָּב הוּא שֶׁנֹּאמַר שֶׁסְּגִירַת הַשַּׁעַר הָיָה אַחַר בּוֹא הַכָּבוֹד לַבַּיִת, עכ"ל.