מלכים א ח:יח מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וּמָה שֶׁיָּצָא מֵהֶם אֶל גֶּדֶר הַמַּעֲשֶׂה יְשַׁבְּחוּ הָאֵל עָלָיו וְיוֹדוּהוּ בַּעֲבוּרוֹ וְהוּא מְשַׁבֵּחַ לָהֶם הִשְׁתַּדְּלוּתָם וּבְחִירָתָם. וּמָה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַרְאוֹת בּוֹ מַחְשַׁבְתָּם מִפְּנֵי חֲלִישׁוּתָם מֵהַשִּׂיגוֹ, יִתְנַצְּלוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים מִמֶּנּוּ וְיִבְחֲרוּ בַּעֲשׂוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁיּוּכְלוּ וּמְיַחֲלִים לָעֵת שֶׁיְּזַמְּנֵהוּ הַבּוֹרֵא בְּעֶזְרָתוֹ וְיִתְחַנְּנוּ אֵלָיו עַל זֶה בְּנֶפֶשׁ זַכָּה וְלֵב נֶאֱמָן וְיִהְיֶה זֶה תַּכְלִית מַאֲוַיָּם וְקֵץ מִשְׁאֲלוֹתָם מֵאֱלֹהִים, כמ״ש דָּוִד ע״ה (תהלים קיט) אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ, וִישַׁבֵּחַ הַבּוֹרֵא בְּחִירָתָם בַּעֲבוֹדָתוֹ אֲפִלּוּ אִם יִמָּנַע מֵהֶם קִיּוּם הַמַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (מלכים א ח׳:י״ח) יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ.