מלכים א יג:ב מחשבת ישראל: גן נעול, בית אלהים ודברי שלום ואמת

וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנֵּֽה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃

גן נעול

כלל גדול רמזנו עליו (חדר ב' חלון ז'), שהחכמה אחת ולא תשתנה. אבל היא עומדת להשתנות כפי המקבלים. ואני רואה הכרחי לבאר הענין הזה. דע כי השנוי הגמור הוא המשנה מרצון לרצון. על דרך משל מה שאהב היום ישנא מחר, או מה ששנא אמש יאהב היום, מבלי התחדש ענין בדבר האהוב שבעבורו ישנאהו, ומבלי שהתחדש ענין בדבר השנאוי שבעבורו יאהבהו. רק שנוי החפץ והרצון להמיר האהבה בשנאה והשנאה באהבה. ואע"פ שאמש נתן טעם למה שנא דבר זה, ועכשיו נתן טעם למה אהבו. וכן להפך. כל זה שנוי רצון ומסוג הפחיתיות הנתלים באדם, בעבור היותו חלוש ההרכבה וקצר השכל והבינה והדעת ובעל היצרים הרבים. פעם רוח עולה מלובש במדה זו ומושל עליו. פעם רוח עולה מלובש במדה שכנגדה ומושל עליו. וכמו שבארנו (חדר ה' חלון ג') ומכל אלה באים השינויים לאדם. וזה מוכרח מעצמו. כי אם המיר האהבה בשנאה או השנאה באהבה בלי סבה כלל, רק מנטיה צפונה המושלת לפי שעה, הרי זה סכלות גמורה ואות כי הוא חסר לב ואין לו ממשלה על נפשו כלל. ואם המירה מפני סבה וטעם, על דרך משל אמש ראה אדם עושה פעולה נכבדת ומדבר דבר חן, והתחיל לאהבו ולספר בשבחו. ומחר ראה או שמע שהאדם הזה הוא כסיל ורע מעללים, ודבריו ופעולותיו הטובים הם להיות חנף ומרע לרמות את הבריות, ועל כן החל לשנאו, או להפך, הרי סבת השנוי מקוצר רוח בינה, שהיה טועה ולא הבין ענין האיש ההוא. וכן אם עד הנה אהב צדיקים והיטב עמהם, ועתה נהפך להם לאויב. או להפך. הנה יסוד השנוי בעבור הציורים המושלים בנפשו שהתגברו עליו, והשתנה מרצון לרצון. וכן בכל הכחות הנפשיות יקרה שנוי בנפש האדם, מצד שהוא אדם חסר, וכחותיו בכח1בפוטנציה, ביכולת ולא בפועל לא בפועל או מצד קוצר השכל והבינה. וכן לעניין הכחות הפועלות בגויה. כולם על דרך אחד במקרה השנויים. וכן לעניין הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. אין צריך לומר באדם כסיל, שהכחות היקרות האלו עבדים לכחות העולות מאליהן, כמו שבארנו (חדר ד' חלון ה') כי הם משתנים עמהם במקרה. אבל גם באיש חכם יקרה שנוי בהרבה דברים, בעבור קוצר כח מן הכחות האלו. היום מתבונן בענין מן הענינים על דרך זה, ומחר יבין הטעות. כי שמע בינתים הקדמה חדשה שהיא צריכה להבנת הענין על אמתו או שמעה מזולתו. או שנתברר לו טעותו מדרך השכל, והתבונן עתה על דרך אחר וכיוצא בזה. וכל מיני השנוים האלו לא תמצאנה בעניני החכמה ובמנהגיה הרבים בהיות כל חכמה אלהית, כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ה') ומחוקקה ית' הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, מרומם על כל תהלה ונשגב מכל חסרון, אין קץ ואין חקר לתבונתו. חלילה חלילה ליחס לו שינוי רצון! על זה נאמר (מלאכי ג, ו) "כי אני יי' לא שניתי". ואין דרך לומר בדור זה אוהב צדיקים ועתה אוהב כסילים, או להפך. מי שחושב כן בזדון, הוא מִכַּת המינים. וכן אין ליחס לו שנוי ח"ו בעבור טעות וכיוצא. כי הוא ית' חוקר לב ובוחן כליות, אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד פניו. ועל זה נאמר (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאם יי', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". ואמר (משלי כ, כז) "נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן". הוא ב"ה יודע הכל ומבין הכל. כמו שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". (דהי"א כח, ט) "וכל יצר מחשבות מבין". וגם לא יקרהו שנוי בעבור הזמנים ותמורותיהן. כי הוא ב"ה צופה מראשית אחרית, ויודע כל המקרים טרם תהיינה. כמו שנאמר (ישעיה מו, י) "מגיד מראשית אחרית". ונאמר (מל"א יג, ב) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". ונאמרה נבואה זו בכמו ג' מאות שנה קודם לידתו. וכל התורה וספרי הנביאים מלאים מענין זה. ולכן היסוד שיסדנו אמת והיא שהחכמה אחת ובעינה תעמוד ולא תשתנה לעד:
שאל רבBookmarkShareCopy

בית אלהים

והנה ראינו היעוד שאמר האל ית' לאברהם (בראשית ט"ו) ידוע תדע וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וגם את הגוי וגו', ונתקיים, וכן למשה (שמות ג') ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו', ונתקיים, (שם ד') ואני אחזק את לב פרעה וגו', ונתקיים, (שם י"ד) וחזקתי את לב פרעה וגו', ונתקיים, וכן לעתים רחוקות (דברים ל"א) הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו', ונתקיים, (דברים ד) ונושנתם בארץ כמנין ונושנת"ם ונתקיי', וכן (מלכים א' י"ג) איש האלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וגו' ויקרא על המזבח וגו' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך וגו', ונתקיים על ידי יאשיהו כמו שכתוב שם בסוף (מלכים ב' כ"ג) גם את המזבח ההוא ואת הבמה נתץ, וכן הרבה יעודים כיוצא באלו שנתיעדו לעתיד ונתקיימו, הוא הוראה על מציאות האל יתברך שמנבא את בני אדם המוכנים לכך לצורך ישראל, ויעודים אלו הם מפורסמים לישראל שאין מי שיכחישם, ולכן אין מי שיוכל להכחיש מציאות האל יתברך, וכמו שאמר הנביא (ישעיה מ"ו) זכרו ראשונות וגו' כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו וגו', כי הראיה למכחישים מציאותו היא בהיותו מגיד מראשית אחרית והם היעודים, ומפני שקצת האומות יכחישו יעודים אלו, אמר הנביא ע"ה אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל, אמר הגדתי בשעת היעוד, והושעתי בשעת קיומו, וזהו ביעודים שלא נתפרסמו אלא לנביא שנאמרו לו, כמו בידוע תדע וגו' ואני אחזק וגו', אבל היעודים שנכתבו בתורה אחר נתינתה, כמו וקם העם הזה וגו' וכמו בנביאים ויקרא על המזבח וגו', שהיו יעודים שנתפרסמו בזמן היעוד ובזמן קיומו, אמר עליהם והשמעתי שהשמיע אותם בפרסום בזמן היעוד ובזמן קיומו כנזכר.
שאל רבBookmarkShareCopy

דברי שלום ואמת

אמנם לא כאשר יראה האדם, אבל לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ומאז הבין היוצר ב״ה ארץ ושמים, סדר בחכמתו העליונה מועדי תבל, עתים לטובה ועתים לרעה, כי הוא קורא הדורות מראש, וצופה עד אחרית הכל, וכמו שמדור דור נגלו תעלומות חכמה בטבעיות ולמודיות ומלאכת מעשה על ידי אנשים חכמים, כמו מציאת אמעריקא, מציאת הדפוס, מציאת אבק מלחמה, מציאת מראות ההבטה וכיוצא בזה, כן פקד מראש דור דור ומנהיגיו, ומקים מלכים לכסא להיות כלי אומנותו, לפעול על ידם משפטיו ועלילותיו, שהרי הנביא ישעיהו חי כמו שלש מאות שנה לפני חרבן בבל, ונבא על כובשה וקראו בשם, כאמרו כה אמר ה׳ למשיחו לכורש (ישעיה מ״ה א׳) וכן אמר איש האלהים לירבעם מאתים שנה מקודם, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א׳ י״ג ב׳).
שאל רבBookmarkShareCopy