מלכים א יח:כו מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ולפי הדעות ההם הצאביות העמידו הצלמים לכוכבים צלמי הזהב לשמש, וצלמי הכסף לירח, וחילקו המוצאים והאקלימים לכוכבים, ואמרו שהאקלים הפלוני – אלהיו הכוכב הפלוני; ובנו ההיכלות ושמו בהם הצלמים; וחשבו שכוחות הכוכבים שופעות על הצלמים ההם וידברו הצלמים ההם ויבינו וישכילו וישימו בני אדם להנבא ויודיעו לבני אדם תועלותם. וכן אמרו באילנות – אשר הם מחלק הכוכבים ההם – כשיתיחד האילן ההוא לכוכב ההוא ויטעוהו לשמו ויעשה לו ובו כך וכך, תשפע רוחניות הכוכב ההוא על האילן ההוא ותדבר עם בני אדם על דרך נבואה וינבאו ותדבר עמם בעת השנה – תמצא זה כולו כתוב בספריהם אשר אעירך עליהם. ואלו היו ׳נביאי הבעל ונביאי האשרה׳ הנזכרים אצלנו אשר התחזקו בלבם אלו הדעות עד ש״עזבו את יי״ וקראו ״הבעל עננו״ כל זה לפרסום הדעות ההם והתפשט הסכלות והרבה השיגעון בעולם אז בזה המין מן הדמיונות, ונולדו בהם דעות והיה מהם ״מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים״.