וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃
מורה נבוכים
אמנם כשיתחבר בעינים מלת ׳ראיה׳ או ׳חזיה׳ כמו ״פקח עיניך וראה״, ״עיניו יחזו״ – יהיה ענין כלם ההשגה השכלית לא השגה הרגשית; כי כל הרגשה הפעלות כמו שידעת, והוא ית׳ פועל לא מתפעל כמו שאבאר.