מלכים א יט:י מחשבת ישראל: הכוזרי

(יד) אָמַר הַכּוּזָרִי: צָרִיךְ שֶׁנַּבְדִּיל בֵּין סִיעַת יָרָבְעָם וּבֵין סִיעַת אַחְאָב הַבְדָּלָה גְדוֹלָה. כִּי עוֹבְדֵי הַבַּעַל הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְגַמְרֵי, וְכֵן אָמַר אֵלִיָּהוּ: "אִם־יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם־הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו", וּבָהֶם הָיוּ מְסֻפָּקִים הַחֲכָמִים, אֵיךְ הָיָה אוֹכֵל יְהוֹשָׁפָט מִסְּעֻדַּת אַחְאָב, וְלֹא אָמְרוּ כָזֶה בְּסִיעַת יָרָבְעָם, וְגַם אֵלִיָּהוּ לֹא דִבֵּר בַּעֲבוֹדַת הָעֲגָלִים כַּאֲשֶׁר אָמַר: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיָי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת", כִּי סִיעַת יָרָבְעָם לַיָי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָל מַעֲשֵׂיהֶם, וּמַה שֶּׁהָיָה לָהֶם מֵהַנְּבִיאִים הָיוּ נְבִיאֵי יְיָ, וּנְבִיאֵי אַחְאָב נְבִיאֵי הַבָּעַל. וּכְבָר קָם יֵהוּא בֶן־נִמְשִׁי לִמְחוֹת אֶת מַעֲשֵׂה אַחְאָב, וְהִשְׁתַּדֵּל הַהִשְׁתַּדְּלָה הַהִיא בַּתַּחְבּוּלָה הַהִיא, בְּאָמְרוֹ: אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה, עַד שֶׁמָּחָה זֵכֶר הַבַּעַל, וְלֹא שָׁלַח יָד בָּעֲגָלִים. וְעוֹשֵׂי הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, וְסִיעַת יָרָבְעָם וּבַעֲלֵי הַבָּמוֹת וּפֶסֶל מִיכָה לֹא הָיוּ מְכַוְּנִים כֻּלָּם רַק לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַךְ עִם עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עוֹשֶׂיהָ מִיתָה, כְּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת אֲחוֹתוֹ לְצֹרֶךְ אוֹ לְתַאֲוָה, אֲבָל הוּא מְקַיֵּם כָּל מִצְוֹת הַנִּשּׂוּאִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה בָהֶם הָאֱלֹהִים, אוֹ כְמִי שֶׁאוֹכֵל בְּשַׂר הַחֲזִיר אֲבָל הוּא נִזְהָר בַּשְּׁחִיטָה וּמִן הַדָּם וְזוּלָתוֹ מִתְּנָאֵי הַמַּאֲכָלִים כַּאֲשֶׁר צֻוָּה בוֹ.