וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃
חובות הלבבות
וְעַל כֵּן הָיוּ הַפְּרוּשִׁים בּוֹרְחִים מִקְּרוֹבֵיהֶם וּמִבָּתֵּיהֶם אֶל הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ לִבּוֹתָם לַעֲבוֹדַת אֱלֹהִים. וְכֵן הָיוּ הַנְּבִיאִים בִּזְמַן הַנְּבוּאָה יוֹצְאִים מִמְּעוֹנוֹתֵיהֶם וּמִתְבּוֹדְדִים לְחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אֵלִיָּהוּ עִם אֱלִישָׁע שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (מלכים א יט יט) שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר. וְכֵיוָן שֶׁרָמַז לוֹ אֵלִיָּהוּ בִּמְעַט רֶמֶז הֵבִין אוֹתוֹ וְאָמַר (מלכים א יט כ) אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וְאָמַר (מלכים א יט כא) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ.