מלכים א י:כא מחשבת ישראל: גן נעול, מורה נבוכים ותורת העולה

"הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו" (ישעיה יג, יז). פירוש. הנני מעיר על בבל את מדי והם ירדפוהו, כמו שאמר "כל הנמצא יִּדָקֵר, וכל הנספה יפול בחרב. ועולליהם ירוטשו לעיניהם" (יג, טו-טז). והנה הכסף והזהב נחשבים בעיני כל אדם, והיה לו לומר "לא יֵחָשֵׁב להם" בבנין נפעל, כמו "כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה" (מל"א י, כא). אבל אין הכתוב מדבר שאינם חושבים הזהב והכסף בטבע. אך אמר כי בטבע הנלחמים עם אחד הממלכות פעמים יתנו עיניהם בכסף ובזהב, כי עיקר מלחמתם לקנות הון ועושר, והנאספים אל ערי המבצר והנדחים במדינה יתנו כסף וזהב כֹפר נפשם, ותהיה להם נפשם לשלל. ופעמים תהיה המלחמה מפני שנאה, ובציור שנאתם לא ישקטו ולא ינוחו עד ישפכו דם שונאיהם כמים, ולא יאבו לקחת כֹפר. ומן המין הזה היתה המלחמה על בבל, כי השם יעיר עליהם את מדי שנואי-נפש בבל, ולא ילחמו אתם בעבור ציור החשק לחשוב לקחת אוצרותיהם הזהב והכסף, אך ילחמו אתם בציור השנאה הגדולה ואכזריות חימה, ויחשבו להשחית מנער ועד זקן טף ונשים. ולפי שיש נלחמים בעבור החמדה ומחשבתם לקחת כופר כסף וזהב לכן נזכר²מלת מחשבה בקל. ובפירוש רש"י ז"ל (יג, יז) "אין חוששין כי אם להרוג ולהנקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל העמים", ע"כ. ויפה פירש.

ודע, כי כלל הבהמות הנרכבות יקרא ׳מרכבה׳ – וזה נכפל הרבה: ״ויאסור יוסף מרכבתו״, ״במרכבת המשנה״, ״מרכבות פרעה״; והראיה על היות זה השם נופל על הרבה בהמות – אמרו: ״ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה״ – וזאת הראיה על היות שם ׳מרכבה׳ נופל על ארבעה מן הסוסים. ולזה אומר: כי כאשר נאמר, לפי מה שנאמר, ש׳כסא הכתוב׳ נושאות אותו ׳ארבע חיות׳, קראוהו ה׳חכמים ז״ל׳: ׳מרכבה׳ – לדמות ב׳מרכבה׳, אשר היא ארבעה אישים.

אחר שנתבארו קרבנות שהקריב ראש מלכי ישראל, הוא דוד עליו השלום, נבאר ענין קרבנות שהקריב שלמה בנו לאלפים ורבבות, וזה כי בתחלת מלכותו נאמר, (מלכים א ג׳:ד׳) וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עולות העלה שלמה על המזבח ההוא ונאמר אחר כך אחר שבנה המקדש, (ד"ה ב ה) המלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו אתו מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא מנו מרבו, וכתיב אחר כך (מלכים א ח׳:ס״ג) ויזבח שלמה זבח השלמים אשר זבח להשם בקר עשרים ושנים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף, ויחנכו את בית השם המלך וכל ישראל, ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר וגו', ונאמר אחר כך במלכות שבא (שם ט) ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה וגו', ועולתו אשר יעלה בית השם ולא היה בה עוד רוח וגו', והנה תרגום יונתן ועלתי' דמסיק בית מקדשא דהשם, ורוצה לומר העולות אשר יעלה על המזבח לשם השם אף שדעת המפרשים אינו כן מכל מקום נראה משם כי היה בענין הקרבנות שהקריב שלמה חכמה נפלאה, עד שתמה עליו מלכת שבא עם רוב חכמתה ובאמת שהוא תמוה על רוב זבחי העולות שהעלה שלמה, כי למה רוב העולות ההם, ועל מה הם באים כי לא צותה התורה רק כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים, ודרשו ז"ל (איוב ל״ז:כ״ג) לא מצאנוהו שגיא כח שהקדוש ברוך הוא לא צוה ישראל כפי כחו אלא כפי כח בני אדם. ובוודאי לא הקריב שלמה רוב עולות ללא דבר, רק להראות נדבות לבו להשם אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו, כי ודאי רוב זבחי שלמים שבאו לאכול, היה צריך להרבות בשביל כי רבו האוכלין. אמנם, העולות איני סובר ששום חכם שלם במדע יסבור שהיה במקרה, עם רוב חכמת שלמה ושידקדק הכתוב בהן ובמספרם, ולא היה ללא ענין רק להראות גודל נדבתו, כי הוא יותר מעלה אם היה מתנדב כזה לפרנס עניים ולתלמוד תורה, וכמו שאמרו במסכת שקלים סוף פרק חמשה, רבי חמה בר חיננא ורבי אושעיה רבה הוי מטילין באינן כנישת' דלוד, אמר ליה רבי חמה בר חיננא לרבי אושעיה רבה כמה ממון שקע אבותי כאן, אמר ליה כמה נפשות אבדו אבותיך כאן, מי לא הוויין אנשא דילעון באורייתא והנה אף על פי שלא היו בימי שלמה עניים, כמו שנאמר (מלכים א י׳:כ״א) והכסף לא היה נחשב בימי שלמה למאומה, מכל מקום לא היה הכתוב מדקדק כל כך במספרן וברוביין, אם לא היה רק להראות גודל הקרבנות וענין נדיבתו, מאחר שיש מעלה יותר גדול, לנדוב לצורך עמילים בתורה ולפרנס עניי ישראל ואף כי נאמר בתורה בענין עולת ראייה איש כמתנת ידו כברכת השם אלקיך אשר וגו', שם נתבאר ענין רוב קרבנות הראייה שהקריבו שבאו להורות על דבר חכמים כל שכן בימי שלמה שנאמר בו (שם ד) ויחכם מכל האדם, והנה הארכתי בקושיא זה כי היא מן התימה, אינה מתיישב על הלב להרבות עולות ולהשחית בהמות רבות כאלוף ללא כוונה מיוחדת מלבד טעם כלל קרבנות והנה זה לי נגד ט"ו שנה שאל גוי אחד לאבא מוריש"ן מה היה כוונת שלמה בענין רבוי קרבנות אלו ואמר דרך הלעג שבוודאי כל הארץ ישראל היה מסריח מריח הבשר ששרף שלמה על המזבח, ובאמת שגם בעיני יפלא בטעם שנתן המורה בענין הקטורת שבא להעביר ריח הבשר הנשרף, וכי איזה קטורת יספיק להעביר ריח כזה ויותר נראה לומר בדרך הפשט כי לא היו הקרבנות מסריחים כלל והוא נכלל במה שמנו ז"ל אחד מן הנסים שנעשו במקדש, שלא הסריח בשר קדש מעולם, וכל שכן בקרבנות שהקריב שלמה בחנכת הבית שאש ירד מן השמים ושרף הכל בפתע וברגע ולא נתן ריח מכל מקום אינו נראה שסמך שלמה על הנס בזה ללא צורך רק להראות נדבות לבו, ולכן נראה כי הכל היה בכוונה נפלאה וחכמה נשגבה משלמה בענין קרבנות אלו, ולדעתי נתנה מלכת שבא מאה ועשרים ככר זהב לשלמה נגד מאה ועשרים אלף צאן שהקריב שלמה בחנוכת הבית, כי ראתה בהן והשיגה בהן חכמת שלמה ועל כן נתנה לו ככר לקרבן והנראה שכיון בו שלמה כי לפי מה שראה בו נשלם דיסקי' של לבנה כמו שדרשו ז"ל גבי החודש הזה לכם, שהודיעו הקדוש ברוך הוא למשה שאין המלכות עומדת לישראל רק שלשים דורות ובימי שלמה נתמלא דסקיי' של לבנה כי הוא מלך על עליונים ותחתונים ואולי היה מקובל זה להם בפירוש הפסוק החודש הזה לכם, לכן הקריב קרבנות לאלפים כמו שיתבאר לקמן כי הוא עומד על סוד האלף, וכמו שחתם ספרו הקודש שיר השירים כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, הרי שאמר עליו עי האלף הוא שלו כי לו נגלה סודו ואמר מאתים לנוטרים פריו רוצה לומר המה בני יששכר שנאמר עליהם (ד"ה א יא) מבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיה' מאתיים המה היו נוטרים פריו והוא כנוי ומשל ללומדים תורתו, וכמו שנאמו (משלי יד) פרי צדיק עץ חיים וגו', והוא ידוע שהחכמה נמשלה לפרי עץ הדעת, ונאמר (מלכים א ד) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירי חמשה ואלף, הנה כל דבריו היו לאלף, כי ראה והשיג בחכמתו כי דבר צוה לאלף דור, שהם ימי עמידת העולם כפי דעת המקובלים, ולכן הקריב הקרבנות לאלף כי התורה צוה אותם לאלף דור ותתק"עד שקמטו בלא עת כמדרשם ז"ל מכל מקום בהכרח נעמוד מתוך זה על חדוש העולם שהרי התורה אף שהיא נבראה קודם שנברא העולם, מכל מקום יש לה התחלה בבריאתה ובנתינתה אחר כך לאלף דור, ואולי עמד על סוד הדבר שנתנה התורה לאלף דור לא פחות ולא יותר, גם אמרם יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שנאמר אלף שנים בעיניך כיום אתמול והנה על דרך האמת לא שייך לומר קצב זמן על מי שאין לו קצבה לשנותיו והם בלתי בעל תכלית, ואין חלוק בין אם נאמר שיום אחד הוא כרגע קטן או שהוא מורה על אלף שנה, והימים הם זמן מאה מאה אלף שנה מכל מקום לסוף יכלה הזמן וכבר ידעת שכתב הרב המורה פרק ארבעה עשר חלק שני שאלו אמרת על דרך משל שהשם יתעלה ברא עולמות רבים קודם זה על מספר כאלו העולם מלוא חרדל, היה בהצטרף אל מציאותו יתעלה אשר אין תכלית לו כאלו אמרת שהשם יתעלה אמש ברא העולם כו'ף ולזה מצד הזמן הקצוב לו שהוא אלף שנה מאחר שאין יתעלה נופל תחת הזמן כלל והוא נצחי, ואין לומר כי אף שליומו יש זמן מכל מקום לרוב הימים ושנותיו אין זמן והוא נצחי כל זה אינו כי אי אפשר לעשות מדבר בלתי בעל תכלית דבר תכליתי כי אז יהיה דבר בלתי בעל תכלית גדול מדבר בלתי בעל תכלית ולא שייך לאמר בי-ה שום הגבלה וקצב ולכן קיימו וקבלו עליהם האלקים שאין לו התלות בזמן, ואלו היה שעור לימיו היה נתלה בזמן, ולפי פשט המאמר נצטרך לומר אלף שנה לאו דווקא אלא הוא מספר כללי מורה על מספר גדול, כמו שאמר יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים כאמרם אפילו באלף לא בטל וזהו פשוטו של מקרא שאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול נקט המספר הגדול שאפשר.