וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃
עקידת יצחק
*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, הנה בשלשה דרכים יוכל האדם להשיג דבר מה מזולתו, אם בצדק ובמשפט, ד"מ משה ידו אשר השה בו, או הפקדון אשר הפקיד אתו, או בתורת חסד וחנינה, כאשר ישאל איש עני ומסכן מתת יד מרעהו העשיר והנדיב, ושני אלה הם דרכים ישרים ונכוחים, והדרך השלישי הוא מעקל, והוא כאשר ישתדל איש להשיג מבוקשו מיד זולתו בעושק וגזל, או בגניבה ואונאה, ובכל שלש אלה השתמש אחאב בבקשו כרם נבות היזרעאלי, כי תחילה בקש ממנו בתורת חנינה שיתנהו לו כמו שאמר "תנה לי את כרמך" גם רצה לתת לו במחירו כרם אחר טוב ממנו או מחיר כסף" וכאשר מאן נבות לא לבד למכור כרמו, אשר היה נחשב לו באמת לבוז ולקלון, כי ימכור נחלת אבותיו לזרים בעד בצע כסף, כי אם גם לתת לו בתורת נדבה, לא אבה כמו שאמר "חלילה לי מה' מתתי נחלת אבותי לך" אף שזה הי' לו לכבוד ולתהלה על פני כל כי נתן משאת למלך. בא אחאב אל ביתו הר וזעף, ובתחבולת ומרמת אשתו איזבל המרשעת לקח לו אח"כ בחזקה את הכרם הזה אחרי אשר המיתו את בעליו נבות, על לא חמס בכפו, אבל ה' השיב באחרונה להם גמול רעתם זאת בראשם כמסופר שם (מ"א כ"א) ומעתה יאמר הרב ז"ל כי גם ביחסנו אל הי"ת נשתמש באחת מג' דרכים אלה, כי השלמים ההולכים תמיד בתום לבם בדרכי ה' ועושים רצונו, יכולים לבקש ממנו ית' חשדו ואמונתו בבחינה מה גם בתורת משפט וצדק, כעין שכר וגמול על מעשיהם הטובים, כמאה"כ מאיש צדיק המתהלך בתומו "ותגזור אומר ויקם לך" אפס האנשים הבלתי שלימים כל כך עד שיוכלו לבקש כעין גמול על מעשיהם הטובים, הם מצטרכים לבוא תמיד רק בדרך תפלה ותחנונים כמאה"כ "אז תקרא וה' יענה" וכו' ועל שתי מחלקות אלה יורה גם מאה"כ "משה ואהרן בכהניו" ר"ל משה ואהרן הם הכהנים הנגשים אל המשיגים ממנו מה שיחפצו גם מבלי שיצטרכו להתפלל ולהתחנן תחילה בעבורו, ככהן המשרת את פני המלך, אשר יבוא בעתו על שכרו, וינתן לו עפ"י משפט הצדק והמישרים, אבל "שמואל בקוראי שמו" ר"ל כי הוא היה במדרגת מעלתו פחות הערך מהם, כי הוא הצטרך תמיד לבקש תחלה את פני עליון בתפלה ובתחנונים ברצותו להשיג טוב וחסד ממנו, אפס עוד מחלקה שלישית יש בבני אדם. אשר לא בזכות מעשיהם הטובים, גם לא בתפלה ובתחנונים הם משתדלים להשיג רצון הי"ת ומתת טובו וחסדו, כי אם ילכו תמיד ארחות עקלקלות ומתרבים לפשוע, ובכל זאת מתברכים בלבם כי יוכלו להמציא להם כל מחסוריהם, והון ועושר עד בלי די בעושק ובגזל, או במרמה ואון. אפס אם גם זמן מעט דרכם צלחה, שלו כל בוגדי בגד, הלוא מרה תהיה להם באחרונה, כאשר הורה לנו הנסיון בגורל אבותינו, אשר הרבו לפשוע בשבתם עוד על אדמתם, וה' האריך להם אפו, אבל בכל זאת שפך אח"כ חמתו כאש עליהם ויתשם מעל אדמתם. וישליכם אל ארץ אחרת, אפס חסדי ה' כי לא תמנו, ואם גם נפלה בתולת ישראל בעונותיה עוד יקימיה ה' ברחמיו כבראשונה, אחרי אשר הוכתה על עונה ונענשה למדי. ואף כי, אם תשוב ותנחם על רעתה, כי אז יכופר עונה אשר רק בעבורו הלכה בגולה ומצאוה רעות רבות וצרות. ומלבד אלה יש עוד סיבה שלישיה להושיעה מצרתה בצדק ובמשפט, כי אחרי שלקחה כפלים בכל חטאתיה, הלוא יחייב דין הצדק שהי"ת עוד לשמח אותה כימות אשר ענה, ועל שלש סיבות ישועתה אלה רומז גם מאמר הנביא "נחמו נחמו" וכו' כי מלאה צבאה, (וזאת היא הסיבה הראשונה) "כי נרצה עונה" ובסור הסיבה יסור המסובב מעצמו, "כי לקחה מיד ה'" וכו' וע"כ כעין חובה הוא עליו ית' לרפאות שברה ולהעלות לה מרפא וארוכה. כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר בפנים הספר עיין שם והנה הנביא יסד נחמתו על שני יסודות הא' שכאשר ייטיבו מידותיהם ופעולותיהם אשר עליו הורה במאמרו "קול קורא במדבר" (הרומז על נפש האדם אשר יש לה כשרון הדבור וההשכלה) "פנו דרך ה'" ר"ל ע"י שתטיבו דרכיכם ותסירו ממנו כל מכשול שהוא הנטיה אל אחת משתי הקצות, קצה היתרון, המכונה בשם "הר וגבעה" וקצה הפחות המכונה בשם, "גיא" (עיין למעלה ביאורי במדבר דף א' ודף פ' ע"ב) כי אם תלך בדרך האמצעי הנרצה תמיד בעיני אלהים ואדם אשר עליו רומז באמרו "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה" וכו' כי אז תהיו נכונים וראוים שיגלה עליכם כבוד ה', לרחם עליכם ולהשיב את שבותכם אחרי שכנפי חסדו פרוסים תמיד גם על כל שאר בריותיו, והיסוד השני אשר עליו בנה נחמתו הוא כי הבטחת הי"ת ודבר קדשו ע"י עבדיו הנביאים כי ישוב עוד לרחם את עמו. לא יפול ארצה כי אם יקום לעולם, ואף אם שאר העמים כלם כחציר ייבשו וכציץ השדה יבולו, וברבות הימים יכלו ויסופו, יעלו בתוהו ויאבדו, ושמם לא יזכר עוד עלי ארץ, עד שנוכל לאמר עליהם "אכן חציר העם" בכל זאת "דבר אלהינו יקום לעונם "והאומה הישראלית אשר אתם דבר ה' זה אשר נתן להם להבדילם מיתר העמים ולעשותם בגולה מכלם, עד שהם כמין בפני עצמו, קימת ונשארת היא לעולם, כל עוד ישמרו חקי ה' ותורותיו ינצורו, כי דבר ה' מחיה את כלם ומשאיר שמם וזכרם לעד, ובכל הזמנים והעתים גם אם צרה ומצוקה תמצאמו מכל סביבותיהם, בכל זאת תמיד קול מבשר קורא באזניהם לאמר "אמרו לערי יהודה הנה אלהיכם" כי הוא יבוא ויושיעם מיד צר וממצוקותיהם יוציאם. ועל ב' יסודות הנחמה האלה רומזים גם חז"ל שהחל בהם הרב ז"ל שכאשר שמע ר"ע וחביריו קול המולה של עיר הנכרים אשר היתה צהלה ושמחה אשר כל זה אות ומופת על אשרה והצלחתה המדינית, כי יושביה שלוים ושקעים ועושים מסחר וקנין תמיד, אמר ר"ע "אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"וכ" ר"ל אם הי"ת משפיע חסדו ואמונתו גם על העמים אשר יעברו על רצונו ולא ילכו בדרכיו, במדרגה גדולה כזאת, הלוא בצדק ובמשפט נוכל לקות כי במדרגה עוד יותר גדולה יריק ברכתו לנו באחרית הימים אם נשוב עוד לעשות רצונו, וזה הוא יסוד הנחמה הראשון שהזכיר הנביא, וכאשר ראה שועל יוצא מבית קדשי קדשים ונתקיים בזה יעוד הנביא "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" אמר כי זה יהיה לנו לעד ולמופת, כי אחרי שע"י שממות ארצנו הזאת ושאר הצרות אשר עברו על ראשינו נשבר לבנו בקרבנו, עד שנשוב אל ה' באמת ובלבב שלם. ישוב גם הוא וירחמנו עוד כמקדם ותקוים גם הבטחת הנביא זכריה לטובה "כי עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" ועל שני מופתי הנחמה האלה שהציע לפניהם אמרו לו ג"כ ב' פעמים "עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו"! אופן עסקנו עם אלהינו בכל מעשינו כעסקנו עם זולתנו ממנו. וזה כי כשנבקש דבר מהזולת לצרכנו אם יש לנו עליו זכות של חוב או פקדון ושטר מתנה וכיוצא הנה באנו עליו בחוזק השטר ובתורת הזכות אשר בידינו והוא פורע מ"מ כי אחר שבא בכף רעהו הרי הוא חייב ועבד לוה לאיש מלוה. ואם אין לנו עליו משאת מאומה הנה אנחנו באים עליו בתורת מטו ותחנונים כי שערי בקשה ותחנה לא ננעלו ורבים יחלו פני נדיב והוא על נדיבות יקום. ואם אין לאיש רוח נדיבה או שאין אנו כדאי שיתנדב עמנו הנה אז יפתחו לפנינו כמה דרכים מעוקלים מהם באונאה מהם בגנבה מהם בעושק ונלוז ופעמים נשיג ופעמים לא נשיג אמנם על כלם נפרע פרעות באחרונה ולא נצא חפשי. והנה אחאב מלך ישראל עד נאמן בשלשת הענינים האלה במעשה כרם נבות. כי הנה הוא כשבקש הנחלה אם נמצא לו שטר חוב עליו בו יזכה בכרמו ממשפט המלוכה מדברי שמואל שאמר וכרמיכם וזיתכם הטובים יקח וגו' (שמואל א ח׳:י״ד). שאמרו לו סנהדרין דההוא הפחדה בעלמא הוא כלומר שיקח בכח הזרוע אבל לא מן הדין אי נמי שיקח פירותיהן ונתן לעבדיו עושי מלחמתו לא גופו של קרקע חלילה. הנה הוא בא בבקשה כמ"ש תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה (מלכים א כ״א:ב׳) והוא תכלית הרצוי והפיוס שיתן לו כרם טוב ממנו בחליפיו ועוד כסף במחיר שירצה בחליפין. אמנם בשלא קבל ממנו כי היה הדבר מגונה אליו כמו שאמר חלילה לי מיי' מתתי את נחלת אבותי לך שיראה שהיה להם לחטאת למכשול עון כמ"ש בחלק שני בשער מ"ד. והנה הקשה לומר מתתי את נחלת וגו' והוא מה שנאמר ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא אתן לך את נחלת אבותי (שם). וזה כי אם היה גנאי במכירה הנה לא היה במתנה אבל היה לו שבח גדול ותהלה שנתן למלך מתנה זו ואין שם סימן רק טוב כהא דאיתא בפרק האומר לחבירו (קידושין נ"ט:) רב גידל הוה קא מהפיך בההיא ארעא למזבנא אזל רבי אבא זבנא אזל רב גידל קבליה לר' זירא אזל רבי זירא קבליה לר' יצחק נפחא אמר לו המתין עד שיעלה אצלנו לרגל כי קא סליק אשכחיה אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מאי אמר ליה נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עביד הכי אמר ליה לא הוה ידענא השתא מיהא ניתבה ניהליה א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא הוה ולא מסמנא מילתא אי בעי במתנה נשקלה רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכו' לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן. וזאת היתה תלונתו באמור לו לא אתן לך את נחלת אבותי והנה תחלת הדברים הבלתי הגונים שהיו לשם אחרי כן הוא מה שנאמר שבא אל ביתו סר וזעף על הדבר ומה ששכב על מטתו ולא אכל לחם כי תואנה הוא מבקש שתבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם והוא מה שהיה מוכן להשיב כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואומר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם אחר תחתיו ויאמר לא אתן לך את כרמי. והנה אופן תשובתו היה צד שני לבקשת רצונו בדרך לא סלולה. וזה שאם היה אומר לה היתרון אשר דבר אליו בענין מחיר החליפין ושלא נמנע רק בטענת חלילה לי מיי' הנה הוא חשב שתתיאש היא מן הכרם ושלא תשתדל עליו ולזה הניח לה מקום שתתגדר בו והנה היא בקשה צדדים אחרים יותר מקולקלים כמו שאמרה אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל קום אכל לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי ותכתוב ספרים וגו' (מלכים שם) יראה שהיא שפטה את דברי שמואל למשפט המלוכ' ודנה אותו כמורד במלכות אלא שעשתה בענין שנשתתפו בו כמה עבירות כמו שהוא מפורסם מדבריה אשר שלחה אל הזקנים והחורים אשר בעירו קראו צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאוהו וסקלוהו וימות ויעשו אנשי עירו הזקנים וגו'. אמנם לסוף לא מנע עצמו מן הפורענות כמו שנאמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם יי' ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם יי' (שם ב' ט') וגו' וכן באיזבל נאמר דבר ה' הוא אשר דבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל (שם) והיה זה להם לפי שהיו מכלל מה שנאמר מה שתרגום אנקלוס (שמות כ' פסוק ה') כד משלמין בניא למיחטי בתר חובי אבהתהון כי אם חזרו החוטאים או הבאים אחריהם ממעשיהם הרעים חנון ורחום ה' ונחם על הרעה וכמ"ש באחאב עצמו הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא (מלכים א כ״א:כ״ט) והוא מבואר שאם יאריך לעושה הרעה מכל שכן יאריך לבנו או בן בנו אלא אם יחזיקי בה והוא מבואר:
עקידת יצחק
אמנם לזה הערימה החכמה האלהית לכלול להם בזה הענין ג' עניינים נפלאים. אחד קודם מעשה. ואחד בשעת מעשה. ואחד לאחר המעשה ובהמשך עניינו. והנה הענין הראשון הוא מה שראתה חכמתו בבוא עליהם בתחלה בשמירת הצדדים כלם שראוי לשמור בכמו אלו העניים הקשים והכבדים כדי להפיק בהם רצון שלם ובלי ערעור. וזה יתבאר בתחלת ספור זה הענין כשנתעורר לדקדק בו קצת דקדוקים. האחד אומרו ביום הזה באו מדבר סיני הרי אמר בחדש השלישי לצאת בני ישראל שכוונתו בראש החדש השלישי בלי ספק. השני אחר שנודע כי מרפידים באו לסיני למה חזר ואמר ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני. השלישי אומרו ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר היה לו לומר ויקרא אל משה ויעל אליו וגו' ועוד שיראה שהיה משה במעלה גבוה ממה שנקרא אליה. הרביעי על מה באה הקפידה הגדולה בסדור הדברים עד שכתב בתחלתן כה תאמר אל בית יעקב ותגד לבני ישראל. ובסופם אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שנראה שלא נתן לו רשות לשנות כלל (מכילתא פ' מתן תורה פ' ב'). אמנם הוא מבואר כי העצה היעוצה לכל בן דעת מבקש רצון מזולתו בדבר קשה וגדול צריך לתת לב להכשיר ענין שאלתו ולתקנה מששה צדדים ואלו הן הזמן והמקום והאמצעי. וסדור הדברים. ואפשרות המבוקש. והיאותותי. הזמן הוא מבואר מדברי החכם (קהלת ג׳:א׳) לכל זמן ועת לכל חפץ וכבר אמרו ז"ל (אבות פ"ד) אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו ואל תרצהו בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. והנביא היה מתפאר באומרו ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר (ישעיהו נ׳:ד׳) כי הי' מכוין אל הלומדים העתות היותר הגונות ללמוד גם שהאל יתעלה יעיר אותו בבקר בבקר לשמוע בלמודים כי הוא הזמן היותר נאות לזה מזולת וכמ"ש (תהילים נ״ז:ט׳) אעירה שחר: המקום אין ספק שהמקום גורם הרבה להפיק רצון האל אם להיותו בית תפלה או בית הקברות שכל אחד משבר לב האדם ומרככו או שהוא במקום גדולים כמו שעשה אברהם אבינו לעפרון בענין שאלתו והיא שעמדה לו שנאמר (בראשית כ״ג:י״א) לעיני בני עמי נתתיה לך. ואין צריך לומר אם המקום מסוגל מפאת מעלה כמו שהיתה ארץ ישראל מכל הארצות ובית המקדש מסוגל מכל: האמצעי כי הוא ראוי שיהיה הגון אם אצל הנשאל והשואל ואם אל דבר המבוקש צא ולמד מה בקש הקב"ה איש כלבבו בכל הענינים להוציא את ישראל ממצרים כמו שנתבאר זה יפה בשער ל"ד עיין עליו: סדור הדברים אמר הכתוב (משלי י׳:ל״ב) שפתי צדיק ידעון רצון וכבר שבחו חז"ל (שו"חט תהילים י״ט:י״ג) אל דוד על זה באומרו (תהלים י"ט) שגיאות מי יבין וגו' עד יהיו לרצון וגו'. ואנשי הדעת דבר גדול הוא אצלם אמנם הפתאים אינן מקפידין והם נכשלים בפתיותם הנה רחבעם בן שלמה עמד טעמו בו כששאל עצה על המדבר הגדול ההוא מהזקנים אשר עמדו את פני שלמה אביו לא שאל לבד על מהות העצה כי גם על איכות התשובה וסדור דבריה ולזה אמר (מלכים א י״ב:ו׳) ויועץ המלך רחבעם את הזקנים וגו' איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר כיוון אל עצמות העצה ואל סדור דבריה כי ידע שהשעה צריכה לכך. אמנם הזקנים על דרך המוסר אמרו לו עצמות העצה וסמכו על דעתו בכיון הדברים ולזה לא אמרו לו (שם) אלא אם היום הזה תהיה עבד לעם הזה וגו'. מה שהיה הפך זה כשנועץ עם הילדים כי הוא לא חלק להם את הכבוד הזה ולא אמר (שם) רק מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל וגו'. כי לא בקש מהם רק העצה והיא ישיב להם דבר. והם קפצו בראש לסדר את הדברים בפיו לא יוסיף ולא יגרע שנאמר וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם הזה וגו' כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי ועתה אבי העמים וגו'. ואין ספק כי אם הי' משיב אותם דבר בלשון רכה ודברים מתוקים כמו שאמרו הזקנים ודברת אליהם דברים טובים לא היו מעיזים כנגדו באותו שיעור שהעיזו. מ"מ הוא מבואר כי מות וחיים ביד לשון (משלי י״ח:כ״א) ונאמר (שם כ"ה) ולשון רכה תשבר גרם: אפשרות הדבר הוא מוכרח הלא תראה תשובת אליהו ז"ל (מלכים ב ב׳:י׳) הקשית לשאול. והנה בת שבע אמרה לשלמה (מלכים א ב׳:כ׳) שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך אל תשיב את פני יורה כי השואל יש לו לכוין לשאל דבר נקל לעשות: היאותות הדבר הוא גם כן מבואר שאע"פי שיהיה איפשרי או נקל לנשאל לעשות אם לא יאות לכבודו לא יעשה. הלא תראה תשובת שלמה לאותה שאלה קטנה ששאלה אמו אמר (שם) ולמה את שואלת וגו' ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני והנה אמו ראתה שאינה קטנה ולא הפצירה בה. וגם נבות היזרעאלי עם היות שבקש ממנו אחאב את כרמו בדברי רצוי ושמירת המועיל כמו שאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה (שם כ"א). שהכוונה שיתן לו כסף במחיר שייטב בעיניו להחליף הכרם בכרם טוב ממנו שכבר ימשך לו התועלת משני פנים עם כל זה לא קבל לטענה שביאר באומרו (שם) חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך כי גנאי גדול היה אצלם להשחית נחלת האבות וכן לא יעשה בישראל: שש הנה הדברים העקריים אשר ראוי לכוין אליהם כל בן דעת המבקש דבר גדול הערך מהזולת ובכלן נתכוונ' אסתר המלכה כשעמדה לבקש על עמה. הלא תראה שהכשיר' הזמן מיום אל יום באומרה (אסתר ה׳:ח׳) ומחר אעשה כדבר המלך. והמקום שיהיה בביתה שלא יהיה שם מקטרג. והאמצעי משתה היין. וסדור הדברים אשר אין למעלה ממנו תנתן לי נפשו בשאלתי וגו' (שם ז'). ואפשרות הדבר והיאותות (שם) כי נמכרנו וגו'. כמו שביארתי אלו הדברים כלם בפי' המגלה ההיא: וכלם כוונם בכאן החכמה האלהית בתחלת הכניסו בנו חמודו לחנוך הגדול והנורא הזה. הלא תראה ראשונה שכיון הזמן הנכון והזכיר כוונתו אותו באומרו ביום הזה באו מדבר סיני שירצה בזמן הזה לומר שהוא היה הזמן היותר נאות שאפשר לבא בו תחת כנפי השכינה והוא שיהיה כמשלש חדשים לצאתם מהגלות המר ההוא אשר היה עדין עול השעבוד על חלקת צוארם ובעוד הנסים כלם נוססים לפניהם וקודם לכן עדין היו יעפים ויגעים מצרת השעבוד וכמו שאז"ל (תנחומא פ' יתרו) משל למלך שהיה לו בן חולה ואחר שהבריא אמר אין רצוני שילך אל בית הספר עד שיעברו ג' חדשים והנה על הגבלת זה הזמן המשוער אמר בתחלה (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. אמנם באומרו באו מדבר סיני כיון אל בחירת המקום כי הוא ההר חמד אלהים לשבתו וזה שמו אשר יקראו בכל מקום הר האלהים ויפגשהו בהר האלהים (שם ד') ויבא אל הר האלהים חרבה (שם ג'). ובו המערה המוצלחת אשר נאמר עליה (שם ל"ג) ושמתיך בנקרת הצור בו ישב משה אדונינו ע"ה, שלשה פעמים ארבעים יום וארבעים לילה בלי אכילה ושתיה (דברים ט׳:ט׳). גם שם היתה מערת אליהו ז"ל שנאמר בו (מלכים א י״ט:ח׳) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד בא הר האלהים חורבה ויבא שם אל המערה. והנה המקום הזה הוא ראוי להשפיע על יושביו רוח חן ושכל טוב מזולתו מההרים. ולפי שהנעתק מהמקום הרע המוחלט ויבא על הטוב המוחלט יקבל מזה רושם יותר נפלא וחזק מאשר יבא אל האמצעי לזה חזר ואמר ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני כי זה מה שראוי שיאמר גם בבחינת המקום. ואמר עוד ויחן שם ישראל נגד ההר כי מזרח של הר היותר נכון לזה כי הוא הצד הנקרא פנים בכל דבר. ובבחינת האמצעי אמר ומשה עלה אל האלהים יאמר כי לעשות אותם במעמד ההוא אלהיים אין סרסור ואמצעי בעולם כמשה שכבר עלה מעצמו אל מעלת האלהות במעלות המדות והשכליות כמו שיורו עליו פעולותיו הראשונות והנמשכות אחריהן והיא הסבה אשר קרא אליו האלהים מן ההר עכשיו להיות אמצעי וסרסור אל המעשה הגדול והנורא ההוא. והנה על הקפדת כיוון הדברים וסדורם אמר תחלה וסוף כה תאמר אל בית יעקב וגו'. אלה הדברים אשר תדבר הקפיד שלא יוסיף ולא יגרע ולא ישנה. אמנם תוכן הדברים אשר יכלול בו איפשרות הדבר וגדול תועלתו הוא מה שכלל באומרו אתם ראיתם את אשר עשיתי במצרים וגו'. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'. אמנם כוונת הדברים ומה שראוי שיובן מהם לפי זמנן ומקומן יתבאר כשנעמוד על פי הספור כלו ב"ה. אמנם עתה יראה שבאלו העניינים המסודרים על זה האופן נמשכה כוונת האל יתעלה ועצתו כי באמור להם משה על פי ה' מיד ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה והוא מה שיטעימהו הכתוב יפה באומרו ויבא משה אל זקני העם וישם לפניהם את הדברים האלה אשר צוהו ה' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה יאמר שעם שהוא ע"ה היתה השקפתו בשליחותו יותר אל זקני העם כי יראה מכללם לא ישמחו בו הנה היה מתוכן השליחות וסדורו בכל העניינים הנזכרים שכל העם יחדיו קיימו וקבלו עליהם לשמור לעשות וזה הוא למה שנתחכם להם יתעלה קודם מעשה. אמנם מה שהפליא עמהם בשעת מעשה הנה הוא מבואר מאד מאומרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ולזה ראה שיהיה המעמד ההוא הנורא על צד החרדה וההשתוממות הנפלא מהזהירות בנקיות וקדושה וההזהר בכבוד ובמורא והראות קולות אלהים וברקים רב וענן כבד וקול שופר חזק מאוד ודברות אלהים בלהבות אש אשר אלו הם חרדות נפלאות עשאם האלהים לפוצץ בם לבות האבן ולהמוח שם כל גיד נחשת וברזל. וכבר ביארו הם הדבר יפה באומרם (דברים ה׳:כ״א) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדול' וגו' כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים וגו' קרב אתה ושמע וגו'. הנה שמגיע בפליאות הכונ' האלהית בשהם יטו שכמם ולבם אל השמיעה והעבודה כמ"ש (שם) ושמענו ועשינו. ויתר הכוונות באלו הדברים יתבאר בפירוש הספור ב"ה. כי עתה אין הכוונ' רק לזכור מסגולת המעמד ההוא בכלל אשר כוונו אליו כי היה להכין לב העם הרחוקים ולהקריבם אל שלמותם בפעולות וענינים חדשים אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים והוא מה שרצהו בזה המשורר באמרו אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' גשם נדבות תניף אלהים וגו' חיתך ישבו בה וגו' (תהילים ס״ח:י׳). אמר כי בצאתו לפני עמו המעמד הנכבד והנורא ההוא ובהכין צעדיו שם בארץ ישימון לעשות את הגדולות ואת הנוראות ההם מהרעשת הארץ והטפת השמים ענינים חדשים ונוראים הכל היה להכין העם ההוא ולהכשירם אל קבלתם הפועל הנאות להם להצלחתם. כמי שמכין הארץ העיפה אשר לא עובד בה זה כמה והוצרך השתדלות רב להולידה ולהצמיח' ולזה אמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת ירצה כל הענינים הללו הם במדרגת גשם נדבות אשר הנפת על נחלתך הנלאה שתצלח לעשות ענף ולעשות פרי. ופירש הנמשל ואמר חיתך ישבו בה וגו'. והכוונ' כלומר שעדתך ישבו בארץ ההיא שרעשה והפלאות ההמה היו להכין בטובתך עם עני להקריבו אליך אלהים ודי בזה מענייני המעמד ההוא הנכבד בשעת מעשה לענין כוונתנו: ואולם מה שנתחכם להם במה שיבא ואחרי כן בתקון ענינם בעניני השתוף והקירוב והכללות והקיים שזכרנו ראשונ' שהוא עקר שכל השתוף הזה הנזכר תלוי בו. הוא במה שהפליא גם כן עצה ותושיה לשום עמודיו ואדניו יתדותיו ומיתריו כלם ענינים ומעשים רצוני מצות ומניעות בכל דברי התורה הזאת. כי על זה האופן לא לבד ימצא זה השיתוף. אבל יהיה מציאותו קרוב ונח לקנות. גם יתפשט לכללם, ולא עוד אלא שתהיה קשה הסרתו כי הם ארבעה ענינים עצומים בהגעת הכוונ' על צד היותר טוב שאפשר כמו שאמרנו: והנה ענין השתוף כבר נתבאר בחלק א' והב"ה פירשו בעצמו באומרו על אלו המצות בכלל (ויקרא י״ט:ב׳) קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם וכמו שאמר בכאן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וזה גופו של שתוף כמו שהונח. אמנם הקירוב והקלות בו גם כן פירשו באומרו (דברים ל') כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וחותם כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ביאר היטב כי כל הקירוב ההוא היה מצד שהכל תלוי במעשה מה שלא יהיה כן אם יהיה בדרך תושית העיון לבד. אמנם כללותם. כי הוא מבואר שהמעשה הוא דבר משותף לכל מהעיון אם לקושי השכל ואם לצורך התנאים המיוחדים אשר לא ישתתפו הכל בהם ולזה אחז"ל (ברכות נ"ז.) אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. וזה שהמצות באות וחלות בדברים אשר יפול עליהם החלק החמרי ובכל מיני צורכיו ולא יכלו להמלט מהם.
גן נעול
וכן אסר ההתאוות בעבור החמדה וכמו שאמרנו (חדר ט חלון ט) כמו שהזהיר על הנטירה בעבור הנקימה. וגם משתי אלו יוצאין תקלות גדולות, כמו שיוצאין מן הנטירה והנקימה. ונכתב ג"כ בכתבי הקדש סיפור-ענין ללמדנו מה רע ומר ההשתמשות במדת התאוה והחמדה בדרך סכלות, והוא מעשה אחאב עם נבות היזרעאלי. שהודיע הכתוב שהתאוה וחמד אחאב כרם נבות, ואמר לו (מל"א כא, ב) "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו. אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה". וכשלא אבה נבות לעשותו, נתגלגל ממנו שפיכת דם נבות, ושהעידו עליו עדי שקר, ושלקקו הכלבים דם אחאב. ובנקל תבין שאם היה נבות בעל זרוע בערך אחאב, מלבד הרעות הנזכרות עוד היה מסתבב מזה מלחמות קשות וְהֶשְׁחֵת הקבוץ כולו. ולכן נכתבו המעשיות האלו לדורות, להודיע שהמדות הרעות שהזהירה התורה עליהן כשאנו משתמשין בהן שלא כדעת התורה הם כמו מקור מָשְׁחָת נובע רעות גדולות.