מלכים ב ב:יט מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּרְפָּאֵהוּ בְּדָבָר הַמַּזִּיק הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אֱלִישָׁע בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁרִפֵּא הֶזֵּקָם בְּמֶלַח כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים ב ב יט) וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, שֶׁרִפֵּא הֶזֵּקָם בְּמֶלַח, וְכֵן (שמות טו כה) וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וְאָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים (במדרש תנחומא שם) שֶׁהָיָה עֵץ שֶׁל הַרְדּוּפְנִי וְכָמוֹהוּ (ישעיה לח כא) יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן אָסָא כְּשֶׁבָּטַח עַל הָרוֹפְאִים וְהִנִּיחַ בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהִים בְּחָלְיוֹ מֵהַמּוּסָר וְהַתּוֹכָחָה לוֹ וְאָמַר הַכָּתוּב (איוב ה יח) כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ וְגוֹ׳.