מלכים ב ד:ט מחשבת ישראל: עקידת יצחק, מורה נבוכים ונתיבות עולם

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אִישָׁ֔הּ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד׃

עקידת יצחק

אמנם להתר זה הספק צריך שנזכור מה שהוא מבואר בדברי החכמים. וזה כי יש הבדל גדול בין שלילת התואר מהדבר ובין התחייבו בהפכו שאתה אם תאמר זה הדבר אינו חם בהחלט לא חוייב בו שיהיה קר בהחלט ואיפשר היותו פושר. אבל אם תאמר הוא הפך החם המוחלט חוייב בו שיהיה הקר המוחלט. וכן בכל כיוצא בזה לפי שכבר נתבאר בחכמה שהפכים הם אשר בקצה ההרחק בענינם כי לזה אמרו ידיעת ההפכים אחת. כי הדעת שמראה הלבן מפזר הראות הוא הדעת שהמראה השחור יקבצנו בלי ספק. דזה נתבאר כי כל מה שהיו התארים אשר יתואר בהם האדם יותר מגונים יהיו ההפכיים להם יותר שלמים וכל מה שיהיו פחות מגונים יהיו הפכיהם פתות שלמים. וזה כי הפך הרשע רע הוא הצדיק השלם אמנם הפך הרשע הבינוני הוא הצדיק הבינוני אמנם השלילות מהם אינם בריחוק הקצוות כמו שאמרנו. ועתה מזה תצא לנו הוראה להתיר הספק הזה שעוררנו והוא שמלת קדושה הנאמרת בכאן אצל המעשים המגונים והמתועבים העוטרים אותה פנים ואחור לא תאמר על דרך שלילת הגנאים והפחתיות ההם לבד רק על תכלית ההרחקה מהם אל הקצה ההפכי. והנה אם כן כל מה שיהיו התכונות אשר תאמר עליהם מגונות ומאוסות יהיה תכלית ההרחקה מהם טהרה וקדושה שהקצה האחרון משטוף הניאוף והזמה הוא בלתי הכניס ידו תחת אבנטו והוא הקדושה באמת כמש"א ראשונה. ואם כן הרי שדקדקה התורה יפה כי אחר שכתב כל המעשים המאוסים והמתועבים מהעריות הזרות והזכור וההרבעה שהם נכנסים בכלל בהמיות אמר לא כאלה חלק יעקב כי ראוי לכם להתרחק מאלו המעשים הבהמיי' תכלית ההרחקה אשר ההרחקה הזאת על זה האופן היא בעינה קדושה אלהית כי הבהמיות והאלהות הם בתכלית הרוחק כמו שכתב זה החכם בתחלת המאמר השביעי מהמדות יען כי אצל המדות אשר כראוי לברוח מהם שלשה מינים רשע, חטא, בהמיות. אמנם המתנגדים לשנים הם גלויים כי זה נקרא מעלה וזה נקרא כושר אמנם מתנגד לבהמיות יאות לומר אשר היא מעלה למעלה מאדם והיא קדושה אלהית. הנך רואה בעיניך דברי פי חכם מאמתים כל מה שאמרנו כי הנה הוא זכר בכאן שני מינים אחד אנושי ואחד בהמי והאנושי חלקו לשנים רשע וחטא ואמר שהמנגד אל הרשע הוא המעולה וכמו שאמרנו רשע גמור שהוא מנגד אל הצדיק גמור והמנגד אל החטא הוא כושר כי החוטא הוא הבלתי כובש את יצרו והכשר הוא הכובש. וידוע שהבלתי כובש אינו רשע גמור שהרי הוא חוטא לתאבון ולזה הכובש אינו צדיק גמור שהרי מידי הרהור ותאות העבירה לא יצא. אמנם מנגד הבהמיית אמר שלא ימצא רק בקדושה אלהית שהוא תכלית הפכה ולזה אמר שיקראו אנשיה אלהיים. והיא עצמו מה שכתב התורה על תכלית פרישות והרחקת אלו הפעולות הבהמיות קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. והכוונה פרושים ונבדלים תכלית ההבדלה כי אז תמצא בכם הקדושה האלהית כי קדוש אני ה'. והנה חז"ל דקדקו זה תכלית הדקדוק כשאמרו כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כי לא אמרו כל מקום שאתה מוצא איסור ערוה שכל שהערוה נאסרה אצלו אינו קדוש אבל מי שהוא נגדר בה גדר מזה ומזה ואפילו מהמותר הגמור כמו שאמרו (אבות פ"א) באשתו אמרו קל וחומר וכו' הרי אתה מוצא בו קדושה בלי ספק. וכן אמרו שם (ויקרא רבות) ואתא כהדה דרבי יהודה בן פזי דאמר רבי יהודה בן פזי כל מי שהוא גודר עצמו מן העבירה נקרא קדוש רבי יהושע דסכנין מייתי לה מאלישע דכתיב ביה (מלכים ב ד׳:ט׳) איש אלהים קדוש עובר עלינו תמיד וגו'. אמתיה דרבי שמואל בר יצחק אמרה אנא הוינא ממשמשה במניה דמרי ולא מן יומוי חמית מיא בישא על מטי לפי שהענין הזה היא קדושה אלהית לזה ייחד הדבר וייחסו אל בני ישראל כי לא עשה כן לכל גוי. אמנם הגיד דבריו חוקיו ומשפטיו לישראל אשר לזכותו מכל הצדדים נקרא שמו עליו מכל זולתו מאשר לפניו. ולא עוד אלא שנתקדש בקדושה אלהי' ממש שנאמר (בראשית ל״ג:כ׳) ויקרא לו אל אלהי ישראל וזה מפני שאין צריך לומר שהוא לא פרץ גדר האיסורים אבל אפילו במותרים לא חטא ולא יצא ממנו שחטא בהם וגם לא בא ממנו מי שעשה כך כי הכל הוא בכלל קדושה אלהית:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

ואמנם, המשגל – איני צריך לומר בו יותר ממה שאמרתיו בפרוש ׳אבות׳ ממה שבא כתוב בתורתנו החכמה הטהורה ממאוס בו ואסור זכרו או לדבר בו כלל ולא לשום סיבה. וכבר ידעת אמרם, שאלישע – עליו השלום – אמנם נקרא ׳קדוש׳ מפני שלא היה חושב בו עד שלא היה רואה קרי. וכבר ידעת אמרם, על יעקב – עליו השלום – ש״לא יצאה ממנו שכבת זרע קודם ראובן״ אלה כולם – ענינים מקובלים באומה ללמדת מדות אנושיות. כבר ידעת אמרם ״הרהורי עבירה קשין מעבירה״ – ולי בפרושו – פרוש נפלא מאד – והוא שהאדם כשימרה אמנם ימרה מצד המקרים הנמשכים אחר החומר שלו כמו שבארתי – רצוני לומר: שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיותו; אבל המחשבה היא מסגולות האדם הנמשכות אחר צורתו, וכשיחשוב במרי ימרה בנכבד שבשני חלקיו – ואין חטא מי שעבר והעביד עבד סכל כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב. כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה הנמשכות אחריה אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראויות לו – להדבק בעליונים לא לרדת להשיג השפל.
שאל רבBookmarkShareCopy

נתיבות עולם

וכבר התבאר לפני זה כי יש לקרב התלמיד חכם הן בגופו הן בנפשו הן במאודו, כמו שמבואר למעלה. ובפרק קמא דברכות (י:), אמר אביי ואיתימא רבי יצחק, הרוצה ליהנות, יהנה כאלישע. ושאינו רוצה ליהנות, אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר (ש"א ז, יז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו", ואמר רבי יוחנן, שכל מקום שהלך, שם ביתו עמו. "ותאמר הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא" (מ"ב ד, ט), אמר רבי יוסי בר חנינא, מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש. "קדוש הוא", מנא ידעה, רב ושמואל; חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו. וחד אמר, סדין של פשתן הציעה על מטתו, ולא ראתה* קרי עליו. "קדוש הוא", אמר רבי יוסי בר חנינא, הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש, שנאמר (שם פסוק כז) "ויגש גחזי להדפה", להוד יפיה. "עובר עלינו תמיד" (שם פסוק ט), אמר רבי יסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידים, שנאמר "עובר עלינו תמיד". "נעשה נא עלית קיר קטנה" (שם פסוק י), רב ושמואל; חד אמר עלייה פרועה* היתה, וקירוה. וחד אמר, אכסדרא גדולה היתה, וחלקוה לשנים.
שאל רבBookmarkShareCopy