מלכים ב ד:י מחשבת ישראל: נתיבות עולם וצורת בית המקדש

נַֽעֲשֶׂה־נָּ֤א עֲלִיַּת־קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה׃

נתיבות עולם

וכבר התבאר לפני זה כי יש לקרב התלמיד חכם הן בגופו הן בנפשו הן במאודו, כמו שמבואר למעלה. ובפרק קמא דברכות (י:), אמר אביי ואיתימא רבי יצחק, הרוצה ליהנות, יהנה כאלישע. ושאינו רוצה ליהנות, אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר (ש"א ז, יז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו", ואמר רבי יוחנן, שכל מקום שהלך, שם ביתו עמו. "ותאמר הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא" (מ"ב ד, ט), אמר רבי יוסי בר חנינא, מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש. "קדוש הוא", מנא ידעה, רב ושמואל; חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו. וחד אמר, סדין של פשתן הציעה על מטתו, ולא ראתה* קרי עליו. "קדוש הוא", אמר רבי יוסי בר חנינא, הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש, שנאמר (שם פסוק כז) "ויגש גחזי להדפה", להוד יפיה. "עובר עלינו תמיד" (שם פסוק ט), אמר רבי יסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידים, שנאמר "עובר עלינו תמיד". "נעשה נא עלית קיר קטנה" (שם פסוק י), רב ושמואל; חד אמר עלייה פרועה* היתה, וקירוה. וחד אמר, אכסדרא גדולה היתה, וחלקוה לשנים.
שאל רבBookmarkShareCopy

צורת בית המקדש

אַף כִּי לֹא אָמַר הַנָּבִיא אִם רָאָה מְנוֹרָה אִם לֹא, אֵין סָפֵק לָנוּ כִּי לֹא יִגָּרַע מֵהַכֵּלִים הַכְּתוּבִים עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה. וּמַה גַּם לְפֵרוּשׁ הרי"א ז"ל שֶׁמְּפָרֵשׁ (יחזקאל מא, כא) "וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה", יֹאמַר מִבִּפְנִים שֶׁבְּתוֹךְ הַהֵיכָל הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ הָיָה הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה. כְּלוֹמַר מְנוֹרַת הַמָּאוֹר שֶׁהִיא הַמַּרְאֶה וְחוֹלֶקֶת אוֹר לְכָל הַבַּיִת. וְלָכֵן אָמַר כַּמַּרְאֶה רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּמְנוֹרַת הַמָּאוֹר שֶׁל כָּל אָדָם קָרוֹב לְשֻׁלְחָנוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (מל"ב ד, י) "וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה". עכ"ד.
שאל רבBookmarkShareCopy