וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֙חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
גן נעול
"רק בזדון יתן מַצָּה ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). פירוש. "מַצָּה" כמו מריבה. כמו "הן לריב וּמַצָּה תצומו" (ישעיה נח, ד) ונאמר "אוהב פשע אוהב מַצָּה" (משלי יז, יט), כלומר מי שאוהב המַצָּה הוא אוהב לפשוע ולמרוד. ולדעתי "מַצָּה" קשה ממריבה, ולכן בעדת קרח נאמר "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן בעדת קרח בהַצּוֹתָם על יי'" (במדבר כו, ט). וכבר רמזנו בבית הראשון (חדר ד חלון ב) שהיו מִכַּת מנאצי ה', ונשענו על לבם לחלוק על נבואת אדונינו משה ע"ה שהיה מַבְעִית1עיין יומא לט ע"ב וביאורו כאן מפחיד ונורא בשלימותו בידיעותיו בידיעה בתורה. ומלת "זדון" תונח בכתבי הקדש על הנשען על לבו וחולק על החכמים והיועצים הטובים, ועושה כהסכמת לבו. ותמצאנו כתוב אצל זקן ממרא אשר לא ישמע לקול הסנהדראות הגדולות מקבלי התורה באמת, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וכו' או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל" (דברים יז, יב). יכנה הכתוב מחלוקתו במלת "זדון" כי הוא זדון הלב מאד לעמוד על דעתו החלושה, ולבטל דעות הגדולים ממנו בחכמה ובמנין אשר אתם. והנה המרגיל עצמו בגאות הלב לעשות כל מעשיו על פי עצת נפשו, גם אם יסתרו דברי הגדולים ממנו והרבים ממנו, יהיה איש מַצָּה להצות על החכמים והנביאים ודברי הנבואה, כמו דתן ואבירם ועדת קרח, וכענין "אוהב פשע אוהב מַצָּה" שאמרנו. "פשע" הוא המרד, כמו "אז תפשע לבנה" (מל"ב ח, כב), כמו שרמזו קדמונינו ז"ל (תנחומא, בראשית, ז). כי איש זה מורד בתורת ה', ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר שאינו נשען על דעת חבריו בשום דבר, ועושה כל מעשיו רק בזדון-הלב לחלוק על כל זולתו. "יתן מַצָּה" להצות גם על הדברים הכתובים הנודעים לכל אדם, כי הזדון הזה ישחית הדעת.