משלי ב:ה מחשבת ישראל: גן נעול, דברי שלום ואמת, האמונות והדעות ונתיבות עולם

"וַיִכָּתֵב ספר זכרון לפניו, ליראי יי' ולחושבי שמו" (מלאכי ג, טז). פירוש. יראי ה' הם החכמים, כי היראה יסוד לחכמה, ובארנוהו יפה בבית הראשון,¹עיין הבית השני, חדר יג חלון ב והיראה יבוננה האדם בכח שכלו ובינתו, כדרך "אז תבין יראת יי'" (משלי ב, ה), כי בהתבונן האדם בגדולתו של יוצר בראשית ובמעשה גבורותיו, ידע כי השם ב"ה נשגב מדעת היצורים כולם; וילאו הלבבות לעמוד בסודו. גם מצותיו וחוקותיו שחקק לבני אדם הם נשגבים ונפלאים משִׂכְלָם ומבינתם. ויודעים שאם שהם נעלמים ממנו, הם חֻקים צדיקים ומשפטים ישרים, ולכן יעשו מצותיו ביראה ובאמונת הלב. ו"חושבי שמו" הם היודעים סוד השם הנכבד והנורא. וכבר בארנו למעלה (חלון יב) כי מלת "שֵׁם" הנחתו על כח נגלה המפרסם גדולת בעל הכח הנעלם ממנו, ובעבור הכח הנעלם יתואר בעל הכח בתאר מן התוארים. ולכן כשיָבין אחד ממנו מעשי ודרכי השם ב"ה גדולותיו וחסדיו, כן יקראהו בשם. ולא יוכל לעשות כן זולתו שלא ראה אור. גם בארנוהו בבית השני (חדר יב, חלון טו) בפירוש "גדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). והנה כל שמותיו ית' מורים על מעשיו דרכיו ומנהגיו העליונים. על דרך משל אלהים דיין, אֵל גבור, שדי תקיף ומנצח, וכיוצא בזה. וכפי רוב מחשבת האדם במפעלות השם ובדרכיו ואורחותיו יוסיף לאהבו לכבדו ולהקדישו בקרבו. ובהיות מחשבות כאלו טבעיות באדם, אות היא שהוא מאנשי הטבע [הטוב] ושיצאו ציורי טבעו מן הכח אל הפועל, ומצמיחים בלבו מחשבות יקרות הללו, כי כל מחשבה יסודתה על ציור פנימי. ולכן אמר "והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם" (מלאכי ג, יז). כי החכמים והיודעים הם סגולת השם. ויוצא מזה כי לשון "מחשבה" הנזכר בפסוק זה נכתב על מחשבות מדעיות שאין להם התלות עם דבר מעשה. ואמר הנביא כי השם ב"ה משלם שכר טוב לבעלי המחשבות הטהורות, כמו שהוא משלם טוב ליראי ה' העושים המצווֹת והחֻקים. כי הצְפִיוֹת שצופה עין הלב [הטהור] בדרכי השם ב"ה יקר בעיני ה', נוסף על מעשה המצווֹת והתורות. ויאמר ראב"ע ז"ל "יראי ה' הם הצדיקים, ולחושבי שמו הם חכמי לב יודעי סוד השם הנשגב והנורא"²שמא כוונת ראב"ע למה שהוא עצמו כתב על שמות ג, טו. עיין שם בביאורי הרב אשר וייזר, ב"תורת חיים", הוצ' מוסד הרב קוק ע"כ .ויפה דבר.

ובהתבוננו על משטרם בארץ, כדרך (דברים לג, יד) "וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים". וכן לכל כוכב וכוכב שָׂם משטר ידוע בארץ. ואין משטרם נודע זולתי ליוצר הכל ב"ה, שהטביע בכל אחד מהם כח ידוע במשקל ובמדה, וכפי כחו מושל על דבר ידוע בארץ. ואמר על זה (ישעיה מ, כו) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא". כלומר ראו המתנה הגדולה מן הכוכבים. וכל כוכב עולם בפני עצמו מרוב גדלו, כידוע לבעלי החכמה הזאת, ואינם משמשים בערבוביא כמו שידמה הסכל. אבל השם ב"ה מוציא במספר צבאם, הוא יודע מספרם הרב כמה הם. וזה נעלם מלב כל אדם. וכן לכל אחד יקרא בשם הראוי לו כפי כחו שנתן בו, וכפי עבודתו ומשטרו. כדרך (שמות לא, ב) "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי". כמו (חדר ה' חלון יב) שאמרנו שהוא ב"ה יודע משקלי הכחות והשעור הנכון הראוי לְהִתָּאֵר באחד מן התוארים. וכפי רוב ההתבוננות בכל אלה, ימלא לב המבין יראת ה' וכבוד, ויתן כבוד למלך הכבוד. ולמעלה מזה בעל הציורים הצחים, המסתכל והצופה בעין-לבו בעולמות הנעלמים ממראה העין, ונסתרים ממחשבת הסכלים, ונגלים בלב כל חכמי לב אנשי השם. מחנות המלאכים העליונים משרתי השם ועושי רצונו. גבורי כח, כתות שרפים ואופנים וחיות הקדש אראלים ותרשישים ואופנים ובני אלהים. מרכבות לרבבות.²עיין זהר ח"א קנט, א וח"ב מג, ב; נ, ב; קנט, א; רכז, ב ועוד ובכלל זה כל מעשה בראשית ומעשה מרכבה הנמסרים לחכם ומבין מדעתו. ורק ראשי פרקים ורמזים קצרים וכללים מקובלים באמת ובאמונה, איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני. והמבין מדעתו יבין האמת, בהיות בו ציורי הדעת בשלמות, ונטוע בו כח בינה גדולה, וזולת זה אי אפשר. כי הפירוש הארוך לא יועיל לבעל נפש החלושה, כי הענינים מסתתרים ומתעלמים ממנו. ומי שבכחו להבין במראות אלהים הנטועות בשקול הדעת. יירא את השם יראה גדולה ויתבושש מגדולתו. וממה שבארנו תבין איך יתחלפו הנפשות בקיום מצוה זו. כל הקהל יראים את השם, אבל רחוקה יראת האחד מיראת השני מרחק בלי שעור. והיראה שנצטוה עליה החכם ומבין מדעתו, לא יאות לצוֹתה לאחד העם. וכן אם יירא בעל הנפש היקרה את השם על דרך שייראנו בעל הנפש החלושה או קצת יותר ממנו, כבר הוא עתיד ליתן את הדין. לפי שקיום המצווֹת תתחלף כפי הנפשות הנושאות אותן. ויפה אמרו קדמונינו ז"ל במדרשם (מדרש משלי, פרק י), ששואלין את האדם ביום הדין הגדול "צפית במרכבה שלי? שאין לי הנייה בעולמי אלא כשתלמידי חכמים יושבין ועוסקים ושואלין במעשה מרכבה". ודברים נאים נאמרו שם, אבל אין הכונה להאריך בפירוש מאמרי רבותינו ז"ל מבלי הכרח. ולמדונו ז"ל כי הנפשות היקרות הם סגולת זרע יעקב. ומי שיש בו נפש יקרה ואינו עובד את השם כפי כחו, יתן את הדין. ולכן אמרו [במדרש הנ"ל] "אין לי הנייה בעולמי (וכו') [אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בדברי תורה, ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה. כסא הכבוד היאך הוא עומד" וכו'].³מדובר בלימוד מעשה מרכבה כי העסק הנכבד הזה יקר מכל. והוא מעשה הסגולה. ולפי שנבדלים הנפשות בדרכי היראה, ויראת הנפש האחת לא תתכן להיות בנפש השני. לכן סָתְמָה התורה ואמרה (דברים ו, יג) "את יי' אלהיך תירא". ולא פֵּרְשָׁה דרכי היראה כי ענין המצוה לכל הקהל כולו, ולא יאות לצותם על דרכים הנעלמים מלבם והנמנעים מכחם. והיתה המליצה לבדה (דברים י, יד) "הן ליי' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה", והוא דבר שוה לכל נפש. כי השמים והארץ וכל אשר בהם, נראים לכל רואי השמש, ויספיקו להביא יראת השם ורוממותו בכל הנפשות, כפי שהן צריכין למעשה המצווֹת המסתעפים כולם מן היראה כמבואר למעלה. וכמו שיראת הנביא והחסיד והנבון גדולה מיראת זולתן; כן מעשה המצווֹת המסתעפים מהן, גדולים מאד ממעשה המצווֹת המסתעפים מיראת ההמון. וכמו שיתבאר. ודרכי היראה הגדולים והנפלאים, מסרה תורה לחכמי לב, כל אחד יכין בנפשו יראת השם כפי כחו. ראה מה שנאמר על הנביא עובדיה (מל"א יח, ג) "ועובדיהו היה ירא את יי' מאד" כי היה נביא. התמה בדעתך כשצותה התורה על היראה שלא הודיעה נפלאות ונוראות ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, המְיַראוֹת נפש האדם. ולא תוכל לומר שאינו נכון לגלות סתרי תורה בפירוש, לפי שהתורה ביד כל אדם. הרי בא יחזקאל הנביא וכתב בספרו מעשה מרכבה. וכן ישעיה ע"ה. והספרים האלו גם הן מסורים לגדולים ולקטנים, ובאו מקצה ארץ ועד קצהו. אך התורה במה שהיא תורה, קבעה דבריה לכל הקהל כולו לא פרשה הענינים הנפלאים האלו. כי אם היו מפורשים עם המצוה, היה ענינים בדרך חוק ומצוה. ויודע השם ב"ה שלא יתכן לצות זרע יעקב גדוליהם וקטניהם, שישמרו המצוה הזאת בשעור זה. אבל בפירוש התורה פנים אל פנים מסר אדוננו משה ע"ה סוד הדברים. והשומע ישמע. וצוה (דברים יז, יא) שלא נסור מדברי אנשי הקבלה⁴ענינו כאן מסורת תורה שבעל פה ימין ושמאל כמבואר למעלה. וכן צוה על הנביאים שקמו אחריו בכל דור ודור, ואמר (דברים יח, טו) "אליו תשמעון" כמבואר. כי הם אנשי החכמה והבינה שהגיעה עליהם הקבלה הנאמנה, הם ילַמדו לישראל משפטי המצווֹת וסודם, לכל אחד כפי דרכו. וכן עמדו הנביאים ופרשו הסודות הללו, וכתבום על ספר ברוח הקודש ברשיון השם ב"ה. כי ביד המלך שלמה ע"ה נכתב ספר משלי המגלה תעלומות רבות בפירוש המצווֹת, ואמר בפירוש המצוה הזאת (משלי ב, א) "בְּנִי, אם תקח אֲמָרַי" וגו'. (ב, ה) "אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא". הודיע כי היראה עמוקה מי ימצאנה? זולתי בהופיע רוח בינה ודעת אל האדם. אז יבין יראת ה', כי יצפה בעין הלב גדולותיו ונוראותיו של יוצר בראשית. ובא ישעיה ע"ה וגלה סודות המרכבה. ואחריו יחזקאל ע"ה שכתב פרשה שלמה. והמכתב ברוח השם. לא יבינהו זולתי מי שחנן אותו השם ב"ה דעת בינה והשכל. ולא כתבוהו בלשון חוק ומצוה כולל לכל הקהל כולו, רק בלשון הודעה וספור. וכן שאר הנביאים רמזו רמזים כאשר נצטוו מפי השם, וכפי השעור שחפץ בו שיהיה נכתב לדורות. וזה אמת:

אבל עיקר הכונה להתוכח עם הרב ז"ל תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, במה שהבדיל בין המעלות השכליות שבתורה, ובין מעלת המדות שבהן. ואמר שיש מופתים בשכל על השכליות שלמדנום מן התורה על דרך הקבלה. והמופתים השכליים הן הן החכמה הגמורה. כי רוח אחרת עמדי בכל אלה. ואני אומר מה שאנו לומדים על דרך הקבלה מן התורה, היא החכמה הגמורה, והדברים שאנו מבררים משכלנו ע" מופתים, לא יתוארו בחכמה כלל. והרב ז"ל הוסיף לבאר דעתו מה הן הדברים שתאר מעלות שכליות, שבא עליהן המופת בדרך עיון. ואמר באותו הפרק המין הד' הוא השלמות האנושי האמתי, והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהן דעות אמתיות באלהיות. וזאת היא התכלית האחרונה והיא משלמת האדם שלמות אמתי. והיא לו לבדו. ובעבורה יזכה לקיימות הנצחי. ובזה האדם אדם. עכ"ד ז"ל. גלה דעתו כי מעלות השכליות הם ציור המושכלות, ללמוד דעות אלהיות. והוא שידע מציאות השם אחדותו ויכלתו הבלתי בעל תכלית, שלא ישיגו לו תארים עצמיים, ושהוא נעלה מכל מחשבה והרהור רעיון וכיוצא באלו. ואין ספק שכל אלו ודומיהן משלימים האדם שלמות גמורה. והן הן הדברים שתארו נביאי קדש בספריהם בתאר יראת ה', עליהן אמר שלמה (משלי ב, ה) "אז תבין יראת יי'". כי מקצת דברים אלו נודעים מן הדעת הנטועה באדם. וציורי הדעת הן שרשי הבינה, וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". ופרטים אחרים בענינים אלו תארו נביאי הקדש בספריהם בתאר "שכל" ו"שכל טוב", כמו (דהי"ב ל' כב) "המשכילים שכל טוב ליי'". (תהלים קיא, י) "שכל טוב לכל עושיהם". כי מקצת דברים אלו לא תוציאם הבינה משרשי הדעת, להשיגם במופת המדעי אבל נתפסים מן השכל הטוב כמו דרכי ה' ונפלאותיו וכיוצא בהן. וכמו שיתבאר כל זה בספר "מעין גנים". והן אוצרות לחכמה יסודות השמירה והעשיה, וכמו שיתבאר בחדר זה. ומי שלא שם לבו להבין ולהשכיל באלו, ודאי לא יצלח בחכמה ולא תעמוד לו. ובהיותו נלוז מיראה וחכמה, לא נוכל לומר עליו שהשיג תכליתו האחרונה, כי דרכי החכמה הן חיי הנפש. אבל לא שצריך האדם להשיג דברים אלו במופתים פלוסופיים ובדרכי עיון הטבע, לחקור בהבנת העצם והצורה והמקרה, הכח²פוטנציה, יכולת וההיולי החומר והצורה, ולהרכיב הדברים אחת אל אחת ולבנות בנינים בשכלו ולדמות דמויים מן הטבעיים אל האלהיים, למצוא המופתים הטבעיים כדרך שעשו חכמי יון כמו אריסטו וחבריו. אני אומר כל דרכי אריסטו שוא והבל. ומעולם לא הזהירונו התורה והנביאים לעשות כמעשיהם, ולהטריח עצמנו בחקירות כאלה. ולא תמצא בכל ספרי הקדש אות או רמז ירמוז לנו על זה. ומה יעשה מי שלא חלק לו השם ב"ה שכל גדול ועיון צח להרכיב ולהקשות ולדמות ולחקור בטבעיות, לקחת מהן הראיות על האלהיות? האם נגזור שלא יזכה לקיימות הנצחי ולא ישתלם בשלמות האמתי? הס מלהזכיר זאת! שימשך מזה שנבראו מקצת בני אדם להתקיים בקיום נצחי. ומקצת שלא להתקיים? וחלילה חלילה ליחס לאדון העולמים בזה שהוא מקור הצדק והיושר ענין כזה. והמשורר האלהי אמר (תהלים קמה, ט) "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו".