משלי ב:יג מחשבת ישראל: שמונה פרקים וגן נעול

פרק שלישי - בחולי הנפש
אמרו הקדמונים: יש לנפש בריאות וחולי, כמו שיש לגוף בריאות וחולי. ובריאות הנפש היא: שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה - תכונות שתעשה בהן תדיר הטובות והפעולות הנאותות. וחליה הוא: שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה - תכונות שתעשה בהן תדיר הרעות והפעולות המגונות.
אמנם, בריאות הגוף וחליו - מלאכת הרפואות תחקור עליו. וכמו שחולי הגוף ידמו, להפסד הרגשותיהם, במה שהוא מר - שהוא מתוק, ובמה שהוא מתוק - שהוא מר. ויצירו הנאות - בצורת בלתי נאות.
ותחזק תאותם ותרבה הנאתם בענינים שאין הנאה בהם כלל - לבריאים, ואפשר שיהיה בהם צער: כאכילת עפר ופחמים, והדברים העפוצים והחמוצים מאד, וכיוצא באלו מן המזונות אשר לא יתאוו להם הבריאים, אבל ימאסו אותם - כן חולי הנפשות, רצוני לומר: הרעים ובעלי מידות הרעות, ידמו במה שהוא רע, שהוא - טוב, ובמה שהוא טוב, שהוא - רע. והאדם הרע יתאוה לעולם הפלגות, אשר הן באמת רעות, וידמה בעבור חולי נפשו שהן טובות.

ענה הזית, (שופטים ט, ט) "החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?" והתאנה ענתה, "החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?" והגפן ענתה, "החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?". וטעם המענות הללו אבאר לך. כבר בארנו בכונה השביעית כי תאר "כבוד" הניחו הנביאים תמיד על הרוח הקדש רוח אלהים, וכמבואר למעלה שהוא ג"כ תאר לנפש האדם כשהיא מלובשת ברוח הקדש. וכן בארנו שמלים "טוב" ו"טובה" הניחו כתבי הקדש על החכמה. וכן בארנו שמלת "שמחה" הניחו כתבי הקדש על הבינה. והן הן הדברים שענו שלשה העצים הנבחרים למלוכה. הזית שנמשל אליו האיש המלובש ברוח הקדש אמר "החדלתי את דשני?", ומלת "דשן" משל לרוח הקדש, כדרך (תהלים כג, ה) "דשנת בשמן ראשי", (שם לו, ט) "ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם", הנאמר על שריית האור העליון על נשמת האדם. וראיה ממקרא שלאחריו (תהלים לו, י) "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", (שם שם יא) "משוך חסדיך ליודעיך וצדקתך לישרי לב". ומלת "משוך" כדרך (איוב כח, יח) "ומשך חכמה מפנינים". ואמר (תהלים סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי", ולפניו אמר (תהלים סג, ג) "לראות עוזך וכבודך", ויתבאר מקצת ענין זה בחדר הג' מבית זה. ולפי שהזית נמשל לרוח הקדש שהוא הכבוד, על כן צותה התורה (שמות כו, כ) "ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להעלות נר תמיד", כדרך (ירמיה יג, טז) "תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך", לאות כי עם השם ב"ה האורה והכבוד. וכן בחצר המלכים והחשובים ידליקו נרות רבים למאור לכבוד ולגדולה. ועל כן אמר "החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים" במקדשו לתת אותי במנורת המאור לאור ולכבוד, וכן יכבדו בי האנשים המעולים המלכים והשרים להדליק בטירותם ובמושבותם שמן זית זך לאורה ולגדולה. "והלכתי לנוע על העצים", כלומר אשים שבתי ואורי בין העצים הרבים הפחותים שביניכם הממאסים באורה ורוצים בדרכי חשך? ואצטרך לנוע מעץ לעץ לבקש ולתור לי מנוחה. והוא משל נכבד מאד, כי האור והחשך משל לאור הנשמה וחשכה, כדרך (משלי ד, יח) "וארח צדיקים כאור נגה" וגו', (משלי ד, יט) "דרך רשעים כאפלה". ונאמר (שם ב, יג) "העוזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך", וכן הרבה. כי האור הדשן והעונג שיש ברוח הקדש לא יתענגו בו זולתי נפשות טהורות המוכשרות לו. והרשעים בחשך ידמו, כדרך (ישעיה סג, י) "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו". וכן המנהיג המכובד שנחה עליו רוח ה' בהיות עמו נקלים ונבזים, יצטער על רוע הנהגתם ויקצוף עליהם יום יום. ועי"כ כמעט יאבד סגולות נפשו היקרה, וכמו שאמרו ז"ל (שבת ל, ב) "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות כו' אלא מתוך שמחה". ואמרו (פסחים סו, ב) "כל הכועס, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו", ולמדוהו ממשה ומאלישע. הלא תראה מה שאירע לאדונינו משה ע"ה במי מריבה כשהמרו את רוח קדשו. ועל זה מפורש בקבלה (תהלים קו, לג) "כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו". וכן יקרה לכל מנהיג צדיק בהיות עמו נקלים ונבזים. ויפה ענה הזית שבהיות רוב העצים אילני סרק לא יצלחו לכל, איך יבקשו ממני שאחדל דשני למלוך עליהם? ולדוגמא הזאת ענתה התאנה, שנמשל אליה המופלא שבחכמים, "החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה?" וזה משל לחכמה, כדרך (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב", (שמות לג, יט) "אני אעביר כל טובי", (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם". שכל אלו ודומיהם על דרכי התורה שהן דרכי החכמה העליונה.