משלי ג:ה מחשבת ישראל: גן נעול

(משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". פירוש, אחר שהודיע שכר ההולכים בדרך ה', זוכרי בריתו ושומרי מצותיו, שאַל יעזבום מאורות החסד והאמת, ושבאחריתם תהיה החכמה כמו מכתב אלהים על לוח לבם. ויזכו לאור הנאצל ממרומים, עד שימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. חזר להוכיח את בני האדם, והזהירם שישמרו מנפול במהמורות בל יקומו. ואלה המהמורות רמזנו עליהן בבית הראשון (חדר ו' חלון יו"ד) והן כת ה"חכמים בעיניהם". וכת ה"נבונים נגד פניהם". כי (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" ואינן דומים לשאר הנלוזים החוטאים מתגבורת יצרם. כי הם יתנחמו מפשעיהם, ולא כן שתי הכתות הרעות הנזכרות המתקוממים ביד רמה נגד חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו ואינם שבים לעולם. וכמו שפרשנו במזמור התשובה [תהלים נא] (בחדר ח' חלון ז'). ולכן ראוי לאדם להתרחק במאוד ממחשבות המביאות להֶשְׁחֵת גדול כזה. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א') שמלת "לב" נופל על השכל והבינה הנטועים בנפש. גם בארנו למעלה (חדר ט' חלון י"א) שהשכל והבינה הנטועים בנפש הכסיל הנלוז מן החכמה, אעפ"י שהן בטבעיהן גדולים ורחבים לא תתוארנה בכתבי הקדש בתארי השכל והבינה כי אם בתאר "לב". וכדרך (משלי כח, כו) "בוטח בלבו הוא כסיל". ומלת "בוטח" נופל על הנשען בכל כחו על דבר מן הדברים ואין לו ספק וערעור על אותו הדבר. ועל דוגמא זו צריך האדם להשען על ה', לעשות ככל אשר צוהו ולא יטיל ספק, ולא יהרהר בלבו על שום ענין. אף על פי שאין שכלו ובינתו מבינים אותו הדבר ואף על פי שהוא מנגד להן. וזהו העקשות הטובה שדברנו עליה ברחבה בבית הראשון (חדר ד' חלון ח') ונגד כל זה אמר "בטח אל יי' בכל לבך". כלומר השען בהחלט אל ה', קבל דבריו ושמור מצותיו. אעפ"י שהן סותרות דרכי יצר לבך ודרכי שכלך ובינתך. ולפי שמדבר עם המסכל הענינים האלהיים ואין בינתו ישרה. תארם בתאר "לב" להורות שהן מנגדים בטבעיהן לחֻקֵי אלהים ותורותיו. ואעפ"כ יבטח בכולם על ה' וידע כי ישרים דרכי ה'. ודע כי שם "בינה" כשנזכר בכנוי אצל האדם יורה להיפך, שאיננו בינה. כמו (משלי כג, ד) "מבינתך חדל", כלומר מה שנחשב בינה בעיניך. וכן (איוב לט, כו) "המבינתך יאבר נץ?" כלומר בינתך המדומה. ואיננה בינה באמת לפי שאינו מבין אותו הענין. וכן בכתוב זה אמר "ואל בינתך אל תשען" כלומר אל בינתך המדומה. שאתה חושב "יש בי בינה גדולה, ואני מבין דבר זה כך או כך". אל תשען על זה, כי איננה בינה באמת ואתה מסכל הענין. ולכן לא אמר "ועל הבינה אל תשען". כי ראוי להשען על הבינה, כשהיא נקראת "בינה" באמת. אבל על "בינתך" הנדמה בעיניך שאתה מבין, אין לך להשען עליה. אעפ"י שנטועה בך בינה גדולה, ואתה מבין תקופות השמים וגימטריאות¹כלומר חכמת מדידות (גיאומטריה) וכל דבר חכמת בינה, אתה מבין חידות ודברות בני אדם. אל ישיאוך כל אלה לחשוב שבינתך תוכל [על] כל, ושכל דבר הסותר לדרך בינתך איננו ישר. אלא בטל דרכי בינתך, והשען אל ה' אלהיך. וע"י כן תנצל מנפול במהמורה שנפלו בה ה"נבונים נגד פניהם". ובחלון החמישי יתבאר עוד בעז"ה:

ולכן ר' אלעזר בן ערך שהיה בעל המדה הזאת, שנה במשנתו (אבות, ב) "הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס". כלומר הוי שקוד על דלתות החכמה ותזכה להיות מַעְיָן המתגבר, ואז תדע מה שתשיב לאפיקורוס ואיש נבל הטוען ביד רמה נגד שרשי הדת והיראה. וכן אומר רוח הקדש בפסוק זה, "ואשיבה חורפי דבר", מלת "חורפי" על המחרפים בטענותיהם ובהבליהם. ומלת "דבר" על דבר ה' וסודו, כדרך (ירמיה יח, יח) "ודבר מנביא", ובארנוהו למעלה (חדר ב' חלון י"ב). כלומר על ידך בני, חכם-הלב, יגדל כבוד ה' וכבוד תורתו בארץ, כי מפיך יצאו דברי אמת ותוכחות נפלאות ותשובות נכונות על דברי האוילים המחרפים אותי, והמדברים דופי על צדקת ה' וכבוד תורתו. והנה אשריך אם תזכה לכך שעל ידך יתגדל כבוד שמים! ולכן ראוי לך להתגבר על יצרך ולהתנהג בחכמה, למען תזכה באחריתך לכבוד הגדול הזה. וכן מצינו שבקש דוד מלך ישראל (תהלים קיט, מב) "ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך", כלומר אזכה שאענה חורפי דבר, ויבושו ממועצותיהם, וחרפתם אל חיקם תשוב. ובעבור שמעולם בטחתי בדבריך, ולא נשענתי על שכלי ובינתי, על כן אקוה שתאיר אלי פניך ואהיה חכם-לב לענות למחרפים דבר, וכדרך (משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן "כי בטחתי בדבריך" שאמר המשורר הוא טעם שבעבור כן יזכה לענות חורפיו דבר. ואמר עוד (תהלים קיט, מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי", כלומר כשאענה דברים לחורפי, אנא ה' אל תמנע מפי דבר אמת עד מאד! דברים ותשובות נגלה בהם האמת למאוד, עד שלא יוכלו לענות עוד סרה, ויודו בעל כרחם כי שקר תרמיתם, וששפתותי אמת תדברנה, וע"י כן יתגדל שמך על ידי. ואמר עוד (קיט, מז) "ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש", כלומר בהיותך עם פי ולשוני, ותהיינה הגות לבי תבונות, אדברה חֻקֵי החכמה והתורה נגד מלכים ולא אבוש, כי ישיתו לב לזוהר וטוהר הדברים אשר ידבר פי. ועל הדבר הזה יסד המשורר כל הסדר. אבל לא אאריך לפרש הענינים שלא במקומם. כך נראה בעיני, ולא בארו כן מפרשי המקרא ז"ל.

עתה התבאר איך החכמה צריכה להיות גברת ממלכות¹מליצה ע"פ ישעיה מז, ה בנפש האדם, שמבלעדה לא יכון האדם לפני היוצר ב"ה. רק אם תשקיף על מה שאמרנו (בחלון ב'), שנפש האדם כוללת כל הכחות. והודענו בספר "יסוד עולם" שכלל הכחות הם תחת שלשה מינים. המין הא' הכחות היקרות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים. כמו כח החכמה השכל הבינה וכיוצא בהן. המין הב' הם כחות המסתעפים מהם המדות שיש כדוגמתן בנפשות שאר בעלי החיים כמבואר בחדר זה, כמו כח הענוה והגאוה העזות והגבורה והקדושה וכיוצא בהן. המין הג' הם כחות המסתעפים מהם פעולות הגוף. וגם אלה כדוגמתן בשאר הנפשות, כמו כח הרעבון והצמאון והשינה והמשגל וכיוצא בהן. וכן אמרנו (בחלון ד') שנפש האדם כוללת גם כן הפוכי הכחות כולם. ופעם ישתמש האדם בכח ידוע. ופעם אחר בהפכו. וכן אמרנו (חלון ה') שאין גבול לכחות נפש האדם בטבע. והאדם צריך להשתמש בכל כח מכחותיו בקצב ובמדה נכונה. ועתה מי [הוא] זה ואי זה היודע מספר כחות הנפש? מי יורה דעה מתי ישתמש האדם בכח פלוני ומתי בהפוכו? מי יבין לאדם בהשתמשו בכח מכחותיו, באיזו מדה ומשקל ישתמש בו בלי תוספת ומגרעת? כי כפי מספר בני האדם. כך מספר הדעות המשתנות בענינים הללו. מה שיכשר האחד יפסל השני. ואין קץ לדברי רוח, לפי שאין המופתים²ההוכחות ההגיוניות נודעים לבני אדם על אחת מהנה, זולתי ליוצר הכל ית' כמבואר למעלה. ולכן אי אפשר שינהג האדם במנהגים נאותים ונכונים בעיני האדון כל הארץ יוצר הנפשות, זולתי בהנהיגו כולם על פי החכמה. ומה היא החכמה? היא מעשה אלהים. ומכתבה מכתב אלהים קנויה לו מראשית, וַיְשִׂימֶהָ גברת על כל כחות ומעשים לחוקק חקים ולגזור משפטים. היא חוקקת באיזו כחות ישתמש האדם. היא שופטת מתי ינהג האדם בכח זה ומתי בהפוכו. היא מגבלת גבולים לכל כח וכח באיזו מדה וקצב ינהגו בו. היא משנה עתים ומחליף זמנים, ותבדיל בין הפועלים והנפעלים, והכל בדרך נכון על משפט אחד. היא המאור הגדול העליון הזורח על כל המעשים. היא חופפת על הכל מראשית ועד אחרית, נשגבת משקול דעת האדם, נפלאת מלב כל חכמי לב. לא ידעו איה מקום כבודה כי אין קץ לחכמה. (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". (איוב כח, כח) "ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה". (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". (מלאכי ג, כב) "זכרו תורת משה עבדי". במכתב ובעל פה. "כי אני יי' אלהיכם מלמדכם להועיל, מדריככם בדרך תלכו".³מליצה ע"פ ישעיה מח, יז אל תפנו ימין ושמאל מחכמתי ומתורתי. בטחו בי בכל לבבכם. (ע"פ משלי ג, ה) ואל בינתכם אל תשענו. ואז טוב לכם בעוה"ז ובעוה"ב. שימה דברַי אלה על לבבך בני, והבינה: