משלי ו:א מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה ונצח ישראל

וְהִנֵּה בְּסוֹף מַסֶּכֶת יוֹמָא (פז.) אִיתָא, אָמַר ר׳ יִצְחָק: כָּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו א-ג) "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ וגו׳ [נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִֽיךָ, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְֽהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס] וּרְהַב רֵעֶיךָ" ^לזועל מוקש אמרי פיך, אם הקנטתו - רהב רעיך, הרבה רעים לבקש הימנו מחילה, רעיך בתרא דקרא מלא כתיב, לפי שהוא לשון רבים. (רש"י) - הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים. וְאָמַר רַב חִסְדָּא, וְצָרִיךְ לְפַיְּסוֹ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ בְּנֵי אָדָם ^לחבשלש שורות - שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם, שנאמר ישור - לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם. (רש"י), שֶׁנֶּאֱמַר "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וגו׳" (איוב לג כז).

ובמדרש, בחמשה מקומות אליהו זכור לטוב חסר וי"ו; חד "מלאך ה' דבר באליה" (ר' מ"ב א, ג). וחד "וילך אליה ויאמר איש בעל שער" (ר' מ"ב א, ד). וחד "ויאמר אליה אם איש אלקים אנכי" (ר' מ"ב א, יב). וחד "ויאמר אליהם אליה התשבי הוא" (ר' מ"ב א, ח). וחד "הנה שולח לכם את אליה" (ר' מלאכי ג, כג). ובחמשה מקומות יעקב מלא בוי"ו; חד הך דהכא. וחד "את זרע יעקוב אם אמאס" (ר' ירמיה לג, כו). וחד "ושב יעקוב ושקט" (ירמיה מו, כז). וחד "הנני שב את שבות יעקוב" (ר' ירמיה ל, יח). וחד "לא כאלה חלק יעקוב" (ירמיה נא, יט). וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב ערבון. וכתיב (משלי ו, א) "אם ערבת לרעיך תקעת לזר כפך וגו'". והנה היד יש בו חמשה אצבעות היד. ולכך נמצא חמשה ואוי"ן אצל יעקב, כי האצבע דומה לוי"ו, ונתן לו כף על זה, והוא הערבות שנתן ליעקב. ועוד דכתיב "תקעת לזר כפך", ובמסכת אהלות (פ"א, מ"ח) מונה שלשים אברים בפיסת היד. וחמשה ואוי"ן הם שלשים*.